בן חיים נ' שמש חי אחזקות בע"מ ואח'

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על שתי החלטות החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' סלע הקש אביגיל) בתיק מס' 02-13586-03-4.

הראשונה, החלטה מיום 26.12.12, במסגרתה נקבע למבקשת תשלום ראשוני בסך של 3,000 ₪ וכן צו תשלומים חודשי בסך של 600 ₪, כתנאי לחידוש תיק האיחוד שפוזר ולהכרזתה של המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים. השניה, החלטה מיום 2.1.2013, במסגרתה נדחתה בקשה של המבקשת לשינוי ההחלטה מיום 26.12.12.

כאמור בבקשה, המבקשת הוכרזה כחייבת מוגבלת באמצעים ותיקיה ההוצאה לפועל אשר היו פתוחים כנגדה אוחדו.

ביום 18.12.2012 פוזר תיק האיחוד של המבקשת מאחר וזו לא עמדה בצו החיוב בתשלומים שהושת עליה במסגרתו של תיק האיחוד, בסך של 150 ₪ לחודש.

ביום 26.12.2012 הגישה המבקשת בקשתה לחידוש תיק האיחוד והציעה לשלם בכל חודש את הסך של 300 ₪. המבקשת ציינה בבקשתה את נסיבותיה האישיות ומצבה הכלכלי וכן הגישה פירוט הוצאותיה.

בהחלטתה מיום 26.12.2012, לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים שצורפו ואף פורטו בגוף ההחלטה, נקבע למבקשת תשלום ראשוני בסך של 3,000 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום ממועד ההחלטה, כתנאי לחידוש תיק האיחוד וכן צו תשלומים חודשי בסך של 600 ₪, החל מיום 28.2.2013 ובכל 28 לחודש שאחריו.

בהחלטה נקבעו הדברים הבאים: כנגד המבקשת תלויים ועומדים 9 תיקי הוצאה לפועל כאשר יתרת החוב הכוללת בהם עומדת על סך של כ- 19,607 ₪. למבקשת היה בעברה תיק איחוד שפוזר ביום 18.12.2012 מאחר והמבקשת לא עמדה בצו התשלומים אשר הושת עליה בסך 150 ₪ לחודש.

המבקשת ילידת 1973, גרושה ואם לשני ילדים קטינים. כן היא זכאית לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסך של 4,378 ₪ ולקצבת ילדים בסך של 432 ₪. למבקשת הכנסה מחברת ה"משקם" בסך של 1,500 ₪ והיא מנהלת חשבון בבנק הפועלים כאשר נכון ליום 21.12.2012 יתרת החובה בחשבון עומדת על סך של 6,630 ₪. המבקשת מגוררת עם משפחתה בדירת עמידר ואינה משלמת שכירות. הכנסותיה החודשיות של המבקשת הנן בסך של 6,310 ₪ והוצאותיה החודשיות עומדות על סך של 1,595 ₪. המבקשת לא הצהירה על הוצאותיה בגין כלכלה ותרופות. המבקשת הנה נכה ובגופה קוצב לב. המבקשת ציינה כי היא לא מקבלת מזונות משנת 2004, וכי עברה תקופה קשה אשר מנעה ממנה משלם את חובה.

לאור נתוניה של המבקשת, קבעה הרשמת הנכבדה בהחלטתה כי היא סבורה שעל המבקשת לצמצם עד למינימום את הוצאותיה ולעשות על מנת להגדיל הכנסותיה החודשיות. כן צוין כי תשלום חובות לנושים שלא באמצעות תיק האיחוד מהווה העדפת נושים אסורה.

ביום 2.1.2013 הגישה המבקשת בקשה לשינוי החלטת הרשמת מיום 26.12.2012, במסגרתה עתרה לחידוש של תיק האיחוד, לצו תשלומים חודשי בסך של 150 ₪ ולפריסת חוב הפיגורים בתשלום חודשי של 150 ש"ח. הבקשה נדחתה על ידי הרשמת הנכבדה בהחלטתה מיום 9.1.2013 ונקבע כי המבקשת לא פעלה בהתאם להחלטה מיום 26.12.2012 ומעיון בבקשה מיום 2.1.13 לא מצאה הרשמת הנכבדה כי יש מקום להעתר לבקשת החייבת, מאחר וזו לא הצביעה על שינוי נסיבות ובשים לב כי ההחלטה שאותה מבקשת המבקשת לשנות ניתנה מספר ימים לפני כן.

בגין שתי החלטות אלו הגישה המבקשת בקשתה אשר בפני.

בבקשתה אשר בפני שבה המבקשת ומפרטת את נתוניה וטוענת כי אין כל נכסים או כספים מהם תוכל לשלם את חובותיה. עוד טוענת המבקשת כי עליה לשאת בהוצאותיה השוטפות ובתשלומים לצרכי מחייתה ומחיית משפחתה כגון, מזון, ביגוד חשמל, מים והוצאות בסיסיות. בשנה האחרונה טוענת המבקשת כי נתקלה בבעיות נוספות שהחמירו את מצוקתה וכתוצאה מכך לא יכלה לעמוד בצו התשלומים בתיק האיחוד, אשר שולם על ידה עד ליום 3/11. לטענת המבקשת היא סובלת מהטרדות ואיומים טלפונים מזה חודשים רבים על ידי אדם שזהותו אינה ידועה לה ואין לה או למשטרה קצה חוט באשר לזהות המטריד. המבקשת פתחה תיק חקירה במשטרה והנושא מדיר שינה מעיניה מאז תחילת הפרשה, בסמוך להפסקת צו התשלומים. בנוסף טוענת המבקשת כי בן זוגה לשעבר, פיזר למיטב ידיעתה, עד כה, 3 שיקים על שמה של המבקשת. בשל כך, פתחה המבקשת תיק חקירה במשטרה ושם הוכח כי חתימתה זויפה במכוון על ידי בן הזוג לשעבר. הלוואות שנתנה המבקשת לבן זוגה לשעבר, לא הושבו לה דבר שהביא להחרפה במצבה ולאי יכולת מצידה לעמוד בצו התשלומים. למבקשת אין כל קרובי משפחה, ידידים או מיטיבים אחרים המוכנים לסייע לה. המבקשת מדגישה כי אי עמידתה בצו התשלומים במסגרת תיק האיחוד שפוזר נגרם אך ורק בשל מצבה הכלכלי ובשום אופן לא נבע מזלזול בהחלטת הרשמת. לטענת המבקשת היא מסוגלת להמשיך לפרוע את חובה לפי צו תשלומים בסך של 150 ₪ לחודש והרשמת הנכבדה טעתה או התעלמה מהתחשיב המפורט של המבקשת בשאלון וכתב הויתור על סודיות שצורף לרבות האסמכתאות. לטענתה של המבקשת על פי סעיף 9 לשאלון סך הוצאותיה של המבקשת עמד על סך של 6,153 ₪, כולל תרופות ולחצן מצוקה שהמבקשת זקוקה להם ולפיכך שגתה הרשמת בקביעתה כי המבקשת לא הצהירה על הוצאותיה . לעניין זה מפנה המבקשת לפירוט בשאלון אותו הגישה לרשמת ההוצאה לפועל. משכך, טוענת המבקשת כי הרשמת הגיעה למסקנה מוטעית כי קיים פער גדול בין הוצאותיה להכנסותיה כשלמעשה הוצאותיה גבוהות מהכנסותיה. עוד טוענת המבקשת כי הרשמת הנכבדה התעלמה מכך שהמבקשת הנה נכה בשיעור 100% ובנסיבות אלו אין באפשרותה להגדיל הכנסותיה. לטענת המבקשת היה על הרשמת לזמנה לחקירת יכולת. המבקשת טוענת כי אין ביכולתה לעמוד בצו התשלומים שנקבע לה ולמעשה הדבר מהוה דחיית הבקשה מבחינתה.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בבקשת תשובת המשיבים.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו.

לפיכך המועד להגשת בקשת הערעור ביחס להחלטות נשוא בקשת ערעור זו חלף, ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה, באשר לא הוצג כל טעם של ממש המצדיק סטיה מן המועדים אשר נקבעו בחיקוק.

אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט.