בן חיים נ' בן צבי

החלטה

לפניי בקשה לסעד זמני, בגדרי תביעה בגין סכסוך שלא קל להבין כיצד מצא דרכו לבית המשפט. עניינה של הבקשה במיקום שלטי פרסום למשרדי עורכי הדין של בעלי הדין, בחזית בניינם.

1.התמצית שבתמצית: המבקש פועל כעורך דין במשרדו שבקומה הרביעית ברח' בן גוריון 8 ברמת גן (להלן: הבנין). לטענתו, בעבר שכרה בשם "מיתוס" את המשרדים בקומה הרביעית, ובגדרי האמור רשאית היתה להשתמש לצרכיה בשלט פרסום המוצב בכניסה לבניין, מעל דלת הכניסה (להלן: השלט). בהמשך עברה מיתוס לקומה השלישית, אך שימרה בידיה את השימוש בשלט. לפני זמן (שלא הוסכם עליו) עזבה מיתוס את הקומה השלישית. לאחרונה, שכר המשיב את הקומה השלישית בבניין מן הבעלים שקודם לכן השכירם למיתוס, ופתח בקומה את משרדיו שלו. כאן מתחיל הקרב על השלט.

2.לטענת המבקש, "ברי" כי עם עזיבת מיתוס, זכות השימוש בשלט חזרה לידי "בעליה", ומובן שהוא בעליה. לשיטת המשיב, מנגד, זכות השימוש בשלט מוקנית היתה למחזיק הקומה השלישית, ועתה הוא בעליה. על יסוד הבנתו זו, בחר להציב המשיב ביום 29.7.13 להציב במקום השלט פרסומת למשרדו. המבקש, שטען כי המשיב עשה זאת תוך שחמס את שלט הפרסומת של המבקש, הזמין מיד שלט חדש, הסיר את שלטו של המשיב, והתקין את שלטו שלו. חלפו שבועות אחדים, כמו גם התכתבות נמרצת בין הצדדים, והמשיב שב והתקין את שלט הפרסומת למשרדו במקום המריבה. ביני לביני, עורבה מחלקת השילוט של עיריית רמת גן, אשר הבהירה לבעלי הדין כי היא יושבת על המדוכה בשאלת זכותם של השניים להציב שילוט.

3.לאחר הצבת השלט בידי המשיב בפעם השנייה, פנה המבקש בתלונה למשטרה, הודיע בדעתו לפנות גם בתלונה ללשכת עורכי הדין, והמחלוקת שבין הצדדים מצאה דרכה אף לעיתונות המקומית. בנוסף, ובכך ענייננו, עתר המבקש לסעדים זמניים שיורו למשיב להסיר את שלטו ולהשיב את שלט המבקש. המבקש, בתמצית, טוען לזכותו בשלט. הוא מוסיף כי אין כל מניעה להציב שלט פרסומת נוסף של המשיב בסמוך לשלטו של המבקש. לעניין מאזן הנוחות, עד כמה שניתן להבין, מקום השלט הנוכחי כולל כבר מסגרת ופרספקס, כך שאם המשיב ישתמש בשלט במקום לרכוש עבור עצמו מסגרת ופרספקס משלו, יידרש המבקש לעשות זאת.

4.המשיב מצדו דוחה את טענות המשיב, וטוען לזכותו שלו בשלט, שכן הוא בא בנעלי השוכרים בקומה השלישית, שלהם היתה הזכות בשלט משך שנים. הוא מלין על התנהלות המבקש, וטוען כי הלה פיזר על כל קירות הבניין פרסומות ענק לרוב למשרדו הקטן שבקומה הרביעית, ומנסה למנוע מן המשיב את השימוש גם במקום האחד שנתייחד לשוכרי הקומה השלישית.

5.המבקש דחה את טענות המשיב, וחוזר על עיקרי טענותיו. המשיב, שנתבקש לחוות עמדתו בשאלה האם יש מניעה להכרעה על יסוד הכתובים (והסכים לכך, בדומה למבקש) ראה להרחיב עוד בתגובה שנייה, המבקש ראה להוסיף משלו, ומשני אחרונים אלה התעלמתי, בהיעדר זכות לתגובה ולתשובה נוספים.

6.ועתה לגוף הדברים: דין הבקשה להידחות. אתייחס רק לטענות המרכזיות הדורשות ליבון קצר, אף שבחנתי כמובן את הטענות כולן בכתבי בי-הדין שהותרה הגשתם.

7.ראשית, בחירת המבקש לפעול באופן עצמאי כדי להסיר את שלטו של המשיב, ורק בפעם השנייה לפנות לבית המשפט, מקהה מעוצמת בקשה שבה הוא משווע לסיועו של בית המשפט. מובן שבשים לב לכך שגם המשיב לא טמן ידו בצלחת, נימוק זה לבדו לא די בו.

8.שנית, קיים קושי במתן צו זמני, שהוא גם צו עשה, ובמידה רבה (לפחות לפרק זמן משמעותי) חופף את שנדרש בכתב התביעה (עיינו: רע"א 338/88 חמיס נ. שטרן, פ"ד מג (4) 552 (1989)). קושי זה מתעצם כאשר זכות התובע לשלט רחוקה מאד מלהיות חד-משמעית. רישום לפי דין, או בחוזה, באשר לזכויות בשלט – אין. אסמכתא לכך שהשלט "שייך" היה לדרי הקומה הרביעית אי אז בימים – אין. וגם אם לתובע "ברי" כי הזכות בשלט חזרה להיות של דרי הקומה הרביעית, לאחר עזיבת מיתוס את הקומה השלישית, הרי ש"ברי" זה מחייב ליבון והוכחה, וזאת ייעשה במהלך הבירור של התיק העיקרי.

9.שלישית, מאזן הנוחות ודאי אינו כזה המצדיק היעתרות לבקשה. המבקש אינו טוען לנזק בלתי הפיך שייגרם לו כתוצאה מכך ששלט המשיב יישאר על עומדו. אין טענה, לדוגמה, שאין המבקש יכול להציב שלט בכל מקום אחר בבניין, כך שאיש מן העוברים והשבים ברחוב לא יידע כי משרדו של המבקש שוכן בבניין. למעשה, מן הבקשה עצמה עולה שאין כל מניעה להציב שלט פרסומת בחזית הבניין, בסמוך לשלט הנוכחי, זה שהמשיב עושה בו כעת שימוש. אם אלה הם פני הדברים, יציב המבקש את שלטו שם. כיוון שהנזק העיקרי שצוין בבקשה שייגרם הוא עלות מסוימת רבה יותר להצבת השלט כאשר יש צורך בהכנת מסגרת ופרספקס חדשים, יישא בכך המבקש, ויתבע את המשיב על העלויות הנוספות, אם יוכח שמלכתחילה נטל המשיב את מקום שלטו של המבקש. כך או כך, ואפילו לא יעלה בידי המבקש להציב את שלטו הנוסף, הרי שכאשר הנזקים הנטענים הם מן הסוג שפורט בבקשה ובתשובה, אין מקום לכך שבית המשפט יתערב באופן בהול להסדיר את השימוש בשילוט.

10.סוף דבר: הבקשה נדחית אפוא. אין באמור בבקשה כמובן כדי לטעת מסמרות בשאלה – מי בעל הזכויות במקום השלט, ונוכח נחישותם של הצדדים דומה שהדבר יתברר לעת מצוא. אין באמור גם כמובן כדי להוות היתר למי מבעלי הדין להציב שלטים שלא בהתאם להוראות אגף השילוט בעיריית רמת גן. אשר להוצאות: לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות לחובת המבקש, חרף דחיית בקשתו. דומה כי עסקינן בשני בעלי דין שיכולים היו בהתנהלות נינוחה ומתחשבת יותר לייתר כליל את ההתדיינות המשפטית; ויש לקוות כי ישכילו לעשות זאת למצער מכאן ואילך.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ד, 16 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.