בן הרוש ואח' נ' מעלומי ואח'

החלטה

1.עסקינן בשכנים המתגוררים באותו הבניין, ברחוב האחות יהודית 236 בירושלים (להלן – הבניין).

ביום 4.1.10.10 הוגשה בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיבים (להלן – מעלומי), אשר, לטענת המבקשים, מטרידים את המבקשים 2 ו-3 (להלן – ג'ונס), השוכרים דירה בבנין שבבעלות המבקש 1 (להלן – בן הרוש).

2.מעלומי הינם אם ובנה, אשר נטען לגביהם כי השתלטו על מרתף הבניין, השייך לרכוש המשותף, ועשו בו מנהג בעלים.

כאמור בבקשה, בשל השתלטותם הנטענת של מעלומי על מרתף הבניין הגיש נגדם בן הרוש תביעה לסילוק יד, לצו מניעה קבוע, תביעה כספית (ת.א. 10-08-53641), וכן תלונה לחברת "עמידר" המשכירה את הדירה למעלומי.

לטענת בן הרוש, מאז הגשת התביעה האמורה החלו מעלומי להטריד את השוכרים שלו (ג'ונס) באמצעות ניתוק אספקת המים וזרם החשמל לדירתם, ואף פגיעה ברכוש הפרטי של בן הרוש באמצעות שפיכת צבע על דלת הדירה והקירות הסמוכים לה (לבקשה צורפו תמונות המתעדות את שפיכת הצבע הנטענת).

3.לאור הנטען בבקשה, ניתן ביום 4.10.10 צו למניעת הטרדה להטרדה מאיימת כמבוקש, האוסר על מעלומי לנקוט בכל פעולה מאיימת ו/או מטרידה כלפי המבקשים וכן אוסר על המשיב 2, זוהר מעלומי, להימצא במרחק של 50 מטר מדירת המבקשים (להלן – הצו).

4.לפני בקשה מטעם מעלומי לביטול הצו, שהוגשה ביום 19.10.10.

בבקשה הועלו טענות מטענות שונות הנוגעות לזכויותיהם של מעלומי במרתף הבניין. הואיל וההליך שלפנינו מטרתו מניעת הטרדה מאיימת בלבד, לפי חוק הטרדה מאיימת התשס"ב- 2002 (להלן – החוק), אין מקומן של טענות אלה להתברר בהליך זה.

לגופה של הבקשה, טוענים מעלומי כי בן הרוש מסר לבית המשפט מידע כוזב וכי הם מעולם לא פגעו ברכושו, לא במישרין ולא בעקיפין. בהערת אגב העירו מעלומי, כי ייתכן שבן הרוש ביצע את המעשים הנטענים בעצמו במטרה "להפליל" אותם.

מעלומי מבקשים לבטל את הצו בטענה כי זוהר מעלומי מתגורר בימים אלה בבנין, יחד עם אשתו ובתו בדירת אימו, וכי הצו פוגע בצורה בוטה בחירותו ובזכויותיו הבסיסיות.

5.בהחלטה מיום 20.10.10 נדרש בן הרוש להגיש תגובה לבקשה ולמקד טענותיו לעניינים הרלוונטים לבקשה, דהיינו לטענות מעלומי בדבר "הטעיית המערכת המשפטית על ידי מתן מידע כוזב" על ידו.

6.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לרבות תגובת בן הרוש וכן תשובת מעלומי מיום 27.12.10, שבה נטען כי בן הרוש נוקט באיומים כלפיהם - נראה כי לאור היחסים הטעונים שבין הצדדים, הדרך הנכונה במקרה זה תהא מתן צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת, וזאת על אף שמעלומי לא ביקשו זאת במפורש.

7.צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת אינו נושא בחובו את אותה "הסטיגמה" הטמונה בצו שאינו הדדי, והוא נועד אך ורק להרגעת הרוחות ולשמירה על שלוות חייהם של שני הצדדים ובני משפחותיהם.

נראה כי במקרה דנן, צו הדדי ממלא אחר המטרות העומדות בבסיס החוק, ומתיישב עם רוחו של החוק.

8.לפיכך, על סמך כל האמור לעיל, ובהתחשב בכך שהצדדים מתגוררים באותו בנין, אני קובעת כי הצו שניתן ביום 4.10.10 מבוטל, ובמקומו ניתן בזה צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת, האוסר על מי מהצדדים, דהיינו מעלומי מצד אחד ובן הרוש מצד שני:

להטריד את הצד השני או את בני משפחתו בכל דרך ובכל מקום, באמצעות איומים, אלימות מילולית או פיזית, בין באמצעות מכשיר הטלפון ובין בדרך אחרת, ישירה או עקיפה;

לאיים על הצד השני או על בני משפחתו, לפגוע בהם או ברכושם בכל דרך שהיא;

לבלוש אחר הצד השני או בני משפחתו, לארוב להם , להתחקות אחר תנועותיהם או מעשיהם, או לפגוע בפרטיותם בכל דרך אחרת;

ליצור קשר עם הצד השני או עם בני משפחתו, בין בעל-פה, בכתב, או בכל אמצעי אחר;