פסק דין
בתביעה שלפניי, מבקשת התובעת, כי הנתבע יפצה אותה לאחר שניתוח שביצע לה לא צלח, לטענתה.
לדבריה, היא נפגשה עם הנתבע לצורך ביצוע ניתוח עפעפיים. היא הביעה את חששותיה מהסימנים שישאיר הניתוח. לאור השיחה המרגיעה והסבריו המשכנעים של הנתבע, כי הסימן יסתתר בקפל של העפעפיים - היא החליטה לגשת לניתוח. בדיעבד, התברר שהדברים נעשו בלא התחשבות בעניין האסתטי, תפרים נעשו הרבה מעל הקפל, בצורה לא סימטרית, והצלקות נותרו בולטות. עקב הניתוח והסימנים שנותרו - היא נבוכה וממעטת להביט במראה. התובעת עובדת כפקידה מול קהל ומרגישה חשופה עם הסימנים שנותרו בעקבות הניתוח. בפגישה שקיימה עם הנתבע, הוא הציע לה דרכים להסתיר את הצלקות על ידי ניתוח חוזר שייתכן שיגרום לה צלקות חדשות או לקבל זריקות לטשטוש הצלקות, שהשפעתן פגה תוך חודשים ספורים - תהליך שיימשך כל חייה. בנוסף היא טוענת, כי הנתבע הציע לה לקבל כסף בחזרה בהפחתת עלות חדר הניתוח. התובעת סירבה לכל ההצעות שהוצעו, ואת תביעתה היא העמידה על סך 30,100 ₪ - הוא גבול הסמכות של בימ"ש זה. לדבריה, היא לא הגישה חוות דעת של פלסטיקאי שכן כזו כרוכה בעלות של 15,000 ₪.
בכתב ההגנה, טען הנתבע, כי אין מקום לתביעה. טענות התובעת הן טענות שברפואה ולכן - היה עליה להוכיח את טענותיה באמצעות חוות דעת מטעמה. משלא עשתה כן - דין תביעתה להידחות. עוד הוא טוען, כי אין מקום לתביעה, לאחר שהניתוח בוצע על דעתה של התובעת ובהסכמתה המלאה, ושהיא קיבלה את כל ההסברים נדרשים בנסיבות המקרה.
הנתבע הסביר, כי התובעת פנתה אליו לקבלת ייעוץ לצורך קבלת מידע אודות אפשרויות טיפול לשיפור מראה העיניים. לתובעת נערכה בדיקה יסודית ומקיפה שבעקבותיה הוצעו לה מספר חלופות לטיפול: ניתוח הרמת עפעפיים וטיפול לא ניתוחי הכולל הזרקת חומרי מילוי. התובעת קיבלה הסבר מפורט אודות מהלך הניתוח וסיכויי הצלחתו. כן הוסברו לה התוצאות המקוות, מגבלות יכולת הטיפול, הסיבוכים ותופעות הלוואי האפשריות לרבות כאב, צלקות בולטות וא-סימטריה בין שני צדי העין. לאחר שקיבלה את ההסבר, התובעת בחרה בביצוע הניתוח בלבד. התובעת אף חתמה על טופס הסכמה לניתוח, המפרט את כל הסיבוכים, הסיכונים ותופעות הלוואי העלולים להיגרם בעקבות הניתוח.
ביום 07/04/08 ביצע הנתבע לתובעת ניתוח בהרדמה כללית, כפי שסוכם. מהלך הניתוח היה תקין, ללא אירועים חריגים, והתובעת שוחררה לביתה לאחר מספר שעות. התובעת אף הגיעה לביקורת מספר ימים לאחר הניתוח, להוצאת תפרים, כמקובל. התובעת הוזמנה לביקורת נוספת כחודש ימים לאחר הביקורת שלאחר הניתוח, אולם היא הגיעה רק לאחר כארבעה חודשים. הוסבר לתובעת, לאור טענותיה בקשר עם העפעף השמאלי, כי הצלקות הניתוחיות נוטות להיטשטש, ולכן - יש להמתין מספר חודשים. התובעת הגיעה לביקורת נוספת כ-7 חודשים לאחר ביקורה האחרון ונמצא, כי תוצאות הניתוח טובות. בצד השמאלי נמצא, כי יש צלקת ניתוחית גבוהה במעט מהקפל, וזאת בניגוד לטענות התובעת.
לתובעת הוצעו שתי חלופות: התערבות ניתוחית להנמכת הצלקת לאזור הקפל ושימוש בג'ל סיליקון. התובעת סירבה לכל אחת מהחלופות. הנתבע טוען, כי אין בהיוותרות צלקת ניתוחית כדי להעיד על רשלנות כלשהי בביצוע הניתוח. מאחר שהסיבוכים והסיכונים הוסברו לתובעת, ולאור חתימתה - אין מקום לתביעה, ולאור זאת - דינה להידחות.
לדיון שהתקיים לפניי הופיעו הצדדים ושמעתי את טענותיהם.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה.
אין מחלוקת, כי התובעת חתמה על טופס הסכמה לניתוח. התובעת הודתה בפניי, כי חתמה על טופס זה. בטופס ההסכמה לניתוח צוין במפורש כדלקמן: "כמו כן, הוסברו לי הסיבוכים האפשריים, לרבות: זיהום, הופעת ציסטות באזור התפרים, צלקות בולטות, שינוי בצורת מפתח העין, משיכה של העפעף, פגיעה בבלוטות הדמע שתגרום להתייבשות הלחמית או דמעה, כאב כרוני באזור המנותח, נשירת ריסים זמנית או קבועה, א-סימטריה בין שני צדי העין, ובמקרים נדירים – דימום שיצריך ניתוח דחוף". די בכך כדי לדחות את כל טענותיה של התובעת שלפיהן היא לא ידעה, כי עלולות להישאר לה בעקבות הניתוח צלקות.
זאת ועוד, לא התרשמתי, כי הניתוח שבוצע על ידי הנתבע נעשה ברשלנות. תיאור הדברים על ידי הנתבע נראה כמהלך רגיל של טיפול רפואי לפציינט שעבר ניתוח. התובעת לא צירפה לכתב התביעה כל חוות דעת רפואית שממנה ניתן ללמוד על רשלנות כלשהי שאותה ניתן לייחס לנתבע. אציין, כי אף לא צורף לכתב התביעה ולו מסמך רפואי אחד אשר יש בו כדי לייחס רשלנות כלשהי לנתבע.
זאת ועוד, אציין, כי הנתבע אף הציע לתובעת אפשרויות שונות לתיקון המצב, אך התובעת סירבה לכך, וחזרה על סירובה זה גם במהלך הדיון שהתקיים לפניי.
סוף דבר, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.
אציין, כי במהלך הדיון אמר הנתבע, כי בעקבות תלונתה של התובעת, אשר הייתה לא מרוצה מהניתוח, הוא אף הסכים להחזיר לה, לפנים משורת הדין, את עלות הניתוח בניכוי עלות חדר הניתוח, אולם הצעה זו אינה עומדת עוד על הפרק.
לאור התוצאה שקבעתי, אין ביהמ"ש כופה על הנתבע הצעה זו, שכאמור - ניתנה לפנים משורת הדין. עם זאת, ראוי, כי הנתבע ישקול את עמדתו בעניין זה מחדש.
ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
ניתנה והודעה היום י"ח טבת תש"ע, 04/01/2010 במעמד הנוכחים.
אילן דפדי, שופט