פסק דין
1.הנתבעת הגישה בקשה לדחיה על הסף של התביעה, מחמת מעשה בי דין. הוחלט לקבל את הבקשה, ולדחות את התביעה על הסף כאמור להלן.
2.ברקע הדברים, תביעה בסדר דין מקוצר (ת"א 4261/97) שהגישה הנתבעת, בנק אוצר החייל בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "הבנק"), נגד התובעת ו-5 נתבעים אחרים, בגין חובה של הנתבעת מספר 1 שם, חברת "סיגר רחל שיווק 1996 בע"מ", אשר עמד במועד הגשת התביעה שם, על סך 143,495 ₪, לו ערבו יתר הנתבעים באותו הליך, ובהם התובעת בהליך שבפנינו.
בתביעה שלפנינו, ביקשה התובעת (להלן: "התובעת" או "גב' בן ברוך") לחייב את הבנק לפצותה, בגין כל סכום שתחויב בו במסגרת ת"א 4261/97, וטענה, כי הבנק התרשל בכך שנמנע מלממש משכון שנרשם לזכותו, על יחידת קירור, ששוויה הוערך בכתב התביעה ב-74,000 ₪, לא פעל תוך זמן סביר לממש את המשכון האחר שעמד לזכותו על משאית, שנמכרה בהליכי הוצאה לפועל, בסך 702,000 ₪, ולא בדק את היכולת הכלכלית שלה עצמה, ושל החייבת העיקרית, עובר ליצירת התחייבותה של החייבת העיקרית לבנק.
במסגרת בקשת רשות להתגונן, שהגישה בת"א 4261/97, הגישה הגב' בן ברוך שני תצהירים. בתצהיר הראשון פירטה טענות שונות נגד התביעה, ובין היתר טענה, כי הבנק לא משכן את המשאית ואת יחידת הקירור, ודרשה פרטים נוספים ביחס לעניינים שונים שעלו בתביעה. בתצהיר השני שהגישה לאחר קבלת פרטים נוספים, טענה, בין היתר, כי נודע לה ששתי הבטוחות, דהיינו המשאית ויחידת הקירור, מומשו ע"י המשיב, אלא שלטענתה, חלה על הבנק חובה "להקטין את נזקו ולממש מיד את השעבוד אשר רבץ על שתי הבטוחות...".
בקשת הרשות להתגונן נדחתה בהחלטת כב' הרשמת (כתוארה דאז, והיום כב' ס. הנשיא) ד. בית אור, כאשר בסעיפים 20 עד 22 להחלטה, נדחו הטענות לענין מימוש המשכונות. התובעת ערערה על ההחלטה האמורה, וערעורה נדחה (ע"א (ב"ש) 1244/98). בקשת רשות ערעור שהגישה הגב' בן ברוך לבית המשפט העליון, רע"א 3607/99, התקבלה בהסכמת הצדדים באופן חלקי, באופן שניתנה לה רשות להתגונן בטענה אחת ויחידה, לענין התנית חבותה בחתימת ערבים נוספים. התביעה בת"א 4261/97 הועברה אפוא לדיון בסדר דין רגיל, בטענה האמורה.
כאמור, לאחר מכן, הוגשה התביעה שבפנינו.
ביום 12.2.06, במסגרת קדם משפט שהתקיים בתביעה שלפנינו, נדחתה בקשת ב"כ התובעת לאחד את הדיון בתיק זה ובת"א 4261/97, על מנת למנוע סרבול הדיון בת"א 4261/97. בקשת ב"כ הנתבעת, להשהות את הדיון בתביעה דנא, עד לאחר מתן פסק דין בת"א 4261/97, התקבלה, מן הטעם שקבלת טענת ההגנה של הגב' בן ברוך באותה תביעה, שמשמעותה דחית התביעה שם, היתה עשויה להשמיט את הבסיס לתביעה שבפנינו, שכן במקרה כזה, לא היתה מחויבת בתשלום החוב לבנק, ולא היה נגרם לה גם לשיטתה כל נזק כתוצאה מהתנהגות הבנק. במסגרת ההחלטה האמורה, הוצע לתובעת לשוב ולשקול את עמדתה לענין התביעה, "...שכן על פני הדברים נראה כי טענה הדומה לטענה שהיא טוענת בתביעה דנא, נטענה במסגרת בקשת רשות להתגונן שהגישה בת"א 4261/97, ונדחתה".
טענת הגב' בן ברוך אכן התקבלה, בפסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת ס. כהן), ואולם, ערעור הבנק (ע"א (ב"ש) 1154/08) התקבל, ובקשת רשות ערעור (רע"א 4679/09) נדחתה בהחלטת ביהמ"ש העליון הנכבד, מיום 1.10.09.
3.בקשה זו הוגשה לאחר מתן פסק דינו האחרון של ביהמ"ש העליון, ובמסגרתה נטען, כי יש לדחות את התביעה על הסף, באשר דחית טענות התובעת לענין המשכונות במסגרת ההחלטה בבקשת רשות להתגונן, יצרה מעשה בי דין, בגינו מושתקת כעת התובעת מלשוב ולטעון את הטענות.
ב"כ התובעת טען בתשובתו הראשונה לבקשה, כי יש לדחות את הבקשה, משום שהגיש בקשה לעיון מחדש בפסק דינו של ביהמ"ש העליון הנכבד, וכן משום שבכוונתו לעתור לתיקון התביעה. היות שתשובה זו לא פירטה כל נימוק שהצדיק את דחית הבקשה, ולפנים משורת הדין, הורשתה התובעת להגיש תשובה מתוקנת, ולפרט תשובותיה לבקשה לגופן. בתשובה המתוקנת, נטענה טענה אחת ויחידה, והיא שבמסגרת הדיון בת"א 4261/97, "...לא נדון כלל וכלל עניין נזקיה הנטענים של התובעת".
4.סבורני, כי יש לקבל את הבקשה.
הטענות שהעלתה התובעת בתביעה דנא, לענין המשכונות, הינן במהותן אותן טענות שהעלתה לענין זה בתצהירה השני, במסגרת בקשת רשות להתגונן. טענות אלה נדחו בהחלטה שניתנה באותה בקשה, וכאמור, בסופו של דבר ניתנה, במסגרת בקשת רשות ערעור, רשות להתגונן בטענה אחרת. ההחלטה בבקשת הרשות להתגונן, במסגרתה נדחו הטענות לענין מימוש המשכונות, ופסק הדין שניתן בתביעה, הינם חלוטים. על כן, קם השתק פלוגתא ביחס לטענות האמורות, כלפי התביעה שבפנינו, ויתכן, כי עומד גם השתק עילה ביחס לתביעה (לענין השתק עילה העשוי לעלות מדחית טענות הגנה בהליך קודם, ר' רע"א 6498/05 מרגלית צבעוני נ' בנק הפועלים). מעבר לצריך יוער, כי על פני הדברים, אין לקבל טענת התובעת, לפיה לא פעלה הנתבעת תוך זמן סביר למימוש המשכונות גם לגופה. זאת, כאשר כל ההסכמים הרלוונטיים לתביעות, לרבות הסכם בדבר ערבותה של התובעת, נחתמו במחצית השניה של שנת 1996, ובהחלטה שניתנה בבקשת רשות להתגונן, נקבע, כי עוד בחודש ינואר 1997 נמכרה המשאית במסגרת הליכי מימוש משכון, ועובר לקיום הדיון בבקשת רשות להתגונן, נמכרה כבר גם יחידת הקירור.
אשר לטענה כי הבנק התרשל, בכך שלא בדק את מצב החייבת העיקרית, ואת מצב התובעת, הרי שטענה זו, אשר נטענה באופן כללי וסתמי בתביעה, אינה עשויה לבסס עילת תביעה. זאת, באשר התובעת לא הצביעה על הפרת חובה קונקרטית של הבנק לענין זה. מה עוד שאין מחלוקת, כי ההלוואה הועמדה לחברת "סיגר רחל", לאחר שהופנתה אל הבנק לצורך מתן הלוואה, ע"י "קרנות קורת ישראל עמותה לפיתוח כלכלי מעי"ן באר שבע", אשר אף ערבה לכספי ההלוואה בשיעור של 40%.
5.התביעה נדחית אפוא על הסף.
אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בגין הדיון בתביעה, בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ניתן היום, כ"ה אייר תש"ע, 09 מאי 2010, בהעדר הצדדים.