בן ארדות נ' ינאי ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 2/4/09.

1. לטענת התובעת במועד הרלוונטי נהג ברכבה מר בן גל שמואל ברחוב המוביל מקרית אונו לכיוון רמת אפעל ולכיוון הכניסה השניה לבית החולים תל השומר. לטענתה, הנהג נסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים ושני הנתיבים מלכדים לאחד באופן שהנתיב הימני מתלכד אל הנתיב השמאלי ותמרור המורה זאת, מוצב לפני התלכדות הנתיבים. לטענתה, הנתבע אשר נסע בנתיב הימני, השתלב בנתיב השמאלי מבלי ליתן זכות קדימה לרכבה ומשכך, פגע בחלקו הקדמי הימני של הרכב. בנסיבות אלו, לטענת התובעת, מוטלת האחריות לתאונה לפתחו של הנתבע 1 ומשכך, עליו ועל הנתבעת 2 , מבטחת רכבו, לשפותה בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבה כנתמך בחוות דעת שמאית.

2. לטענת הנתבע 1 אמנם נסע בנתיב הימני ואולם, נהג התובעת נסע מאחוריו, עקף אותו בחוסר זהירות ופגע בו בצד השמאלי של רכבו. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים, מוטלת האחריות לתאונה לפתחו של נהג התובעת ומשכך, יש לדחות את התביעה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו נהג התובע והנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, הוצגו בפני , תמונות המתעדות את השילוט המוצב במקום התאונה כיום ותמונות המתעדות את הנזק לרכבה של התובעת .

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי.

5.תחילה, באשר להילך התאונה – הנני מוצאת כאמינה את עדות הנהג מטעמה של התובעת ובהתאם לה התאונה אירעה בעת התלכדות הנתיבים עת השתלב נתיבו של הנתבע 1 עם נתיב נסיעתו והנני דוחה הטענה ובהתאם לה, התאונה אירעה עת עקף נהג התובעת את רכב הנתבע 1 .

משקבעתי כאמור את הילך התאונה הנני נדרשת ליתרת המחלוקות בין הצדדים –

המחלוקת הראשונה בין הצדדים הינה בשאלת השילוט המוצב במקום – כאשר נהג התובעת טען כי במקום הוצב שילוט ולפיו שני נתיבי התנועה מתלכדים באופן שנתיב התנועה הימני מתלכד לנתיב התנועה השמאלי. בתמיכה לטענתו זו הציג נהג התובעת, בפני בית המשפט, תמונה המתעדת את מקום התאונה כיום וממנה עולה כי כיום מוצב במקום שלט כנטען על ידו. הנתבע מצידו טען כי שלט כאמור לא היה במקום בזמן התאונה .

בהקשר זה הנני קובעת כי הראיות נוטות לכיוונה של התובעת הואיל וטענתו של הנתבע נטענה כטענה שבעלמא ללא כל תימוכין, בעוד שהתובעת הציגה, בתמיכה לטענתה אשר נטענה על ידה מלכתחילה, ראייה המעידה על מצב הדברים כיום. אציין כי הנתבעת 2 טענה כי הנתבע 1 טען כבר בטופס ההודעה כי אין שילוט במקום ואולם, עיון בטופס ההודעה מעלה כי לא הועלתה על ידו טענה כאמור.

משכך, הנני קובעת כי אמנם במקום הוצב שלט כנטען על ידי התובעת.

לאור קביעתי האמורה הנני נדרשת לשאלה – מה משמעותו של שלט זה – והאם די בהצבתו בכדי להכריע בשאלת אחריותו של הנתבע לתאונה הואיל ולא נתן זכות קדימה עת נתיבו השתלב בנתיב השני.

התשובה לשאלה זו לטעמי נעוצה באימרה ולפיה :"זכות קדימה מקבלים ולא נוטלים" – דהיינו, גם על נהג שלזכותו זכות קדימה מוטלת חובת זהירות כלפי הנוהגים האחרים, הגם שאינם מקנים זכות קדימה זו.

יפים לענין זה, הדברים שנקבעו בבית המשפט העליון בע"א 553/73, אליהו נ' חנחן ואח', פ"ד כט(2), 341 :

"נקבע כי זכות קדימה כזאת אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית, וכדברי השופט גויטיין (שם, בע' 1257) אין להשתמש בה "בעיניים עצומות". "נהג, על-אף היותו בעל זכות דרך, צריך להיות ער לנעשה בכביש"..

במקרה שבפני, הנני קובעת כי אמנם לנהג התובעת היתה זכות קדימה ואולם, בעת השתלבות שני הנתיבים חלה גם עליו חובת הזהירות כלפי הנתבע ומשכך, האחריות לתאונה מוטלת על שניהם.

יחד עם זאת, שיעור האחריות אינו זהה לשני הנהגים והנני קובעת כי שיעור אחריותו של נהג התובעת עומד על 30% מהאחריות לתאונה ואילו שיעור אחריותו של הנתבע 1 עומד על 70% מהאחריות.

6. לאור קביעתי באשר לשיעור האחריות אשר מוטל על כל אחד מן הצדדים הנני נדרשת לבחינת הנזק. התובעת תמכה הנזק בחוות דעת שמאית אשר לא נסתרה ובקבלה בדבר שכר טירחת השמאי .משכך, הנני קובעת כי נזקה המוכח עומד על סך של 4,295 ₪ ,וחלקו של הנתבע בנזק זה עומד על : 3006 ₪.

7.סוף דבר – התביעה מתקבלת – באופן שהנתבעים ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 3,006 ₪ . כן, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת הוצאות משפט בסך של 400 ₪ . הואיל והתובעת הפקידה סך 400 ₪ בגין הוצאות הנתבעים בדיון הראשון– זכאים הנתבעים לקזז סכום ההוצאות כפי שנפסק על ידי בפסק דין זה, כנגד הפקדון הקיים לטובתם ומשכך, הפקדון אשר הופקד על ידי התובעת יושב לידיה. יתרת התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

8.רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין .