החלטה
בין הצדדים נפלה מחלוקת באשר לשיעור האגרה אשר על התובעים לשלם בגין תביעתם. בה בשעה שהתובעים טוענים כי תביעתם הינה תביעה לסעד הצהרתי ולצו עשה וככזו האגרה שיש לשלם בגינה הינה כאגרה הנדרשת בגין הליך ששוויו אינו ניתן לביטוי בכסף, כמפורט בתקנה 3 (1) לתקנות בת המשפט (אגרות) תשס"ז – 2007 (להלן – התקנות), הרי שהנתבעים, אליהם מצטרף ב"כ היועהמ"ש, טוענים כי יש לחייב התובעים בתשלום אגרה ע"פ הוראות תקנה 6 לתקנות, היינו כאגרה על תביעה כספית בסכום קצוב, כאשר את סכום התביעה יש להעמיד על סך של 38,000,000 ₪.
העובדות הנדרשות לנדון
1. ביום 1.11.12 הגישו התובעים תביעה למתן סעד הצהרתי אשר יורה על אכיפת ההסכמים שנכרתו בין התובע 1 (להלן – המנוח) לבין הנתבעים 1-9 .
בגין התביעה שולמה אגרה בסך 1115 ₪ ע"פ הוראת תקנה 3 לתקנות, שכן זו הוגדרה בכותרתה כתביעה לסעד הצהרתי.
2. ביום 4.2.14, למעלה משנה לאחר הגשת התביעה, הוגשה ע"י הנתבעים בקשה בה נתבקש בית המשפט להורות על חיוב התובעים באגרה מוגדלת בגין התביעה, וזאת בשל היותה תביעה הניתנת לביטוי כספי, שכן מאחורי כותרת התביעה ניצב לו סעד כספי העומד בבסיסה והוא העברת מניות ונכסים כנגד התחייבותו של המנוח להיות אחראי לחובות הנתבעים בשיעור של 38 מליון ש"ח.
3. הצדדים חלוקים, איפוא, האם יש לראות בתביעה שהוגשה כתביעה לסעד הצהרתי גרידא, שאז האגרה הנדרשת בענינה הינה ע"פ הוראת תקנה 3 לתקנות וכפי ששולם בפועל ע"י התובעים, או שיש לראותה כתביעה כספית הניתנת להערכה ולגזור את שיעור האגרה ע"פ שוויה המוערך.
המסגרת הנורמטיבית וישומה בנדון
4.התקנות מבחינות בין הליך שרואים את שוויו כבלתי ניתן לביטוי בכסף, שאז חיוב האגרה מצומצם באופן יחסי (נכון ליום 1.1.13 עמד חיוב האגרה ע"פ רכיב זה על 1115 ₪ ע"פ סע' 10 לתוספת לתקנות), לבין הליך שענינו תביעה לסכום כסף קצוב שאז האגרה הינה נגזרת של סכום התביעה (וכפי הוראת סע' 8 לתוספת לתקנות נכון ליום 1.1.13 – 2.5% מסכום התביעה ו – 1% על כל סכום מעל 23,800,859 ₪).
5. תקנה 3(1) לתקנות שענינה "הליכים הרואים את שווים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף" קובעת, בין השאר, כי –
"בענינים כמפורט להלן תשולם אגרה לפי פרט 3, 5 או 10 בתוספת, לפי הענין:
צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור;
..."
6.בכתב התביעה שלפנינו מבקשים התובעים לאכוף על הנתבעים לקיים הסכמים שנחתמו בין המנוח לבינם, שעיקרם התחייבותם להעביר לו נכסי מקרקעין שונים ומניות בחברות שונות כנגד התחיבותו ליטול על עצמו אחריות אישית לפירעון חובות של הנתבעים בשווי של למעלה מ -38 מליון ₪ (ראה סע' 11 ו - 30 לכתב התביעה). התובעים מלינים בכתב תביעתם כי הנתבעים לא עמדו בחובותיהם ע"פ ההסכמים ולא העבירו הזכויות בפרויקטים שונים על שם המנוח (ראה, כדוגמה, סע' 54, 65 ו – 69 לכתב התביעה) וכי לא העבירו ע"ש המנוח מניות כמוסכם (סע' 11, 33-34, 59-60 לכתב התביעה).
7.מתוך כתב התביעה עולה כי בצד הסעד ההצהרתי עותרים המבקשים לסעדים אופרטיביים בדמות צווי עשה לרישום מניות וזכויות בפרויקטים שונים המנוהלים ע"י הנתבעים על שמם (סע' 64-65, 68-70 לכתב התביעה).
8. הובהר בפסיקה לא אחת כי בעל הדין העותר לסעד הצהרתי ראוי שיכלול בתביעתו אף את כל הסעדים האופרטיביים העולים ומשתמעים ממנה וזאת על מנת שבית המשפט לא יעשה מלאכתו לשיעורין וטיפין טיפין. כך מצאנו, כדוגמה, בבע"א 4076/00 נצחון ציפורה בראשון בע"מ נ' זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו(3) 41, בעמ' 47:
"הלכה היא כי סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת. בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי, ואם התשובה לכך היא בחיוב, משמע שהסעד שנתבקש הוא חלקי, ובית המשפט ייטה, בדרך כלל שלא לתתו." (ראה בדומה - בש"א (תל-אביב-יפו) 7827/09 - בנק הפועלים בע"מ נ' גרגורי קרוק ואח' . תק-מח 2009(3), 5501; בבש"א (מחוזי י-ם) 5008/08 ה"פ 7304/08 מדינת ישראל-רשות המסים נ' חברת סונול ישראל בע"מ (1/6/09))
כך נהגו התובעים בענייננו. בנדון עתרו התובעים לאכיפת ההסכמים ולרישום מניות ופרויקטים נדל"ניים על שמם. עותרים הם, איפוא, לסעד ההצהרתי ולצו העשה בחדא מחטא כנדרש בפסיקה.
בצד דברים אלו לא התבקש על ידם כל סעד כספי, העובדה שלמניות או לנכסי המקרקעין יש שווי כלכלי הניתן לשומה ולהערכה אין בה להעלות או להוריד לעניינה של האגרה.
צודקים, איפוא, התובעים בטענתם (סע' 27 לתשובתם) כי תביעתם היא "לאכיפת אותם הסכמים שנכרתו ולא קוימו ע"י הנתבעים ולא תביעה לקבלת כספים". זאת ועוד, גם אם תתקבל תביעת התובעים הרי שאין לומר שזו תצמיח להם מעליה זכות כספית אלא אך ורק זכות לאכיפת ההסכם ורישומם של המניות והפרויקטים על שמם. כך מצאנו בפסיקה עיקבית של בית המשפט כפי שיפורט להלן.