בן אדיבה נ' אסור ואח'

פסק דין

התביעה

עניינו של תיק זה תאונת דרכים אשר אירעה ביום 5.9.10 בנהריה, בה היו מעורבים רכב התובעת, רכב הנתבעים ורכב נוסף, מסוג טויוטה אשר נסע לפני רכב התובעת (להלן: "הטויוטה").

בכתב התביעה, טענה התובעת כי האטה את רכבה בעקבות בלימה פתאומית של רכב הטויוטה, כאשר בשלב זה הגיע רכב הנתבעים ופגע ברכב התובעת מאחור, באופן שהדף אותו לעבר רכב הטויוטה.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי נורות הבלימה ברכב התובעת לא דלקו כלל וחרף נסיונות הנתבע 1 לבלום ולמנוע תאונה, לא עלה הדבר בידו. עוד טענו הנתבעים בכתב הגנתם, כי התובעת בלמה בלימת חירום את רכבה ולא שמרה מרחק כנדרש בינה לבין הרכב שנסע לפניה. כך גם טענו להעדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה.

ההליך

ביום 4.7.11 התקיים דיון בתיק, במסגרתו העידו התובעת, בעלה והנתבע 1. נהג רכב הטויוטה לא זומן לדיון, והדיון נדחה לצורך זימונו ליום 18.9.11.

במועד זה, הביאה התובעת עימה את שמאי הרכב אשר העריך את נזקי רכבה, זאת מאחר שלטענתה, הבינה כי לנתבעים טענות ביחס לקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים. נהג רכב הטויוטה לא זומן, למרות החלטת בית המשפט. לעומת זאת, בחרה התובעת לזמן נוסעת אשר נסעה ברכב הנתבע 1, אולם לטענתה, זו חלתה ולא יכולה היתה להגיע לדיון.

בתחילת עדותו של בעלה של התובעת, ביום 4.7.11, מסר הלה כי קיבל את הפרטים מנהג הטויוטה ומסרם לחברת הביטוח אשר ביטחה את רכבם (עמ' 2 ש' 25). בפתח הדיון מיום 18.9.11 מסר בעלה של התובעת כי פרטי נהג הטויוטה אינם בידיעתם.

בתום הדיון, נקבע מועד נוסף שאליו אמורים היו להגיע אותה עדה, נהג רכב הטויוטה ובמידה שיחפצו הנתבעים, גם שמאי מטעמם.

הצדדים אמורים היו להגיש, בהתאם להחלטת בית המשפט, הודעה בדבר העדים ופרטיהם, אך הודעות כאלה לא הוגשו.

משכך, הדיון שנקבע ליום 16.11.11 מבוטל ופסק הדין ניתן על יסוד החומר המצוי בתיק.

העדויות

התובעת, אשר ישבה במושב הסמוך לנהג, בעלה, העידה כי שמעה פעמיים קול של פגיעה. התובעת אישרה כי הנסיעה היתה רגילה קודם לפגיעה, אך בהמשך תיקנה עצמה ומסרה כי אינה זוכרת בלימת חירום של בעלה קודם לתאונה ובכלל אינה זוכרת האם היו בנסיעה "רגילה".

בעלה של התובעת העיד כי לאחר שרכב הטויוטה בלם לפניו, בלם גם הוא את הרכב ובחלוף שניות, חש חבטה עזה מאחור, חבטה אשר הדפה את רכבם לעבר רכב הטויוטה. בעדותו, טען כי נסע במהירות נמוכה ועוד מסר כי אינו יודע לומר אם היתה זו בלימה פתאומית כפי שנכתב בכתב התביעה. לדבריו, רכבם היה תקין לחלוטין.

הנתבע חזר על גרסתו לפיה ברכב התובעת לא דלקו נורות הבלימה וכי ניסה לחמוק מפגיעה, ללא הצלחה. הנתבע טען כי היתה בלימה פתאומית וכי לא ראה אורות בלימה. עוד הודה כי לא שמע קול פגיעה בטרם פגע ברכב התובעת, אך טען כי גם לא שמע את קול הפגיעה שלו ברכב התובעת, אלא ראה את הדבר בעיניו. הנתבע הודה כי לא יכול היה לראות האם רכב התובעת פגע ברכב הטויוטה קודם לפגיעת רכב הנתבע בהם.

שמאי הרכב העיד כי הנזקים המפורטים בחוות דעתו נראים כתוצר של אותה תאונה והצדיקו החלפה ותיקון כל החלפים כפי שקבע. לדבריו, הנזקים הנוספים ברכב הם נזקים קלים אשר אינם מצדיקים השבתת הרכב. השמאי הבהיר לעניין שווי הרכב כי לאור גילו, תאונות ופגיעות קודמות הן עניין זניח.

דיון ומסקנות

שמעתי את הנהגים המעורבים ואת יתר העדויות. עיינתי במסמכים השונים אשר הוגשו בפניי.

אחר אלה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אך בחלקה בלבד.