בלס נ' שטיינקפלר ואח'

פסק דין - בעניין הנתבע 4

תביעה זו עניינה בדירת מגורים ברחוב התזמורת 40 ראשון לציון, חלקה 39/41 בגוש 5183 (להלן: "הדירה"). הנתבעים 1 ו-2 הם הבעלים הרשומים בדירה (להלן: "הבעלים"). הנתבע 3 הוא עורך דין (להלן: "עורך הדין"), אשר טיפל בעסקת רכישת הדירה וייצג בפועל על פי הטענה בכתב התביעה את התובע את הבעלים וגם את הנתבע 4 (להלן: "הנתבע").

על פי הסכם מכר שנחתם ביום 27.5.2007 הנתבע רכש את הדירה מהבעלים. הנתבע 5 הוא בנק, אשר לטובתו רשומה הייתה במועדים הרלוונטיים לתביעה משכנתא על סך 600,185 ₪ (להלן: "הבנק") והנתבעת 6 היא עורך דין אשר פעלה מטעם הבנק למימוש המשכנתא במסגרת תיק הוצל"פ (תל אביב 01-88982-07-1 על דרך מכירת הדירה לצדדים שלישיים). התביעה הוגשה על סך 600,984 ₪.

התובע הוא איש עסקים הפעיל בתחום הנדל"ן והוא נעזר בעסקאות, לרבות בעסקה זו, גם באחיו, דוד בלס (להלן: "בלס"), שהוא פושט רגל משנת 2002 (ראו עדות בלס עמ' 26 שורה 13).

כאמור, אין מחלוקת כי עורך הדין ייצג בעסקה את התובע, את הבעלים ואת הנתבע. אין גם מחלוקת שעורך הדין עזב את הארץ בנסיבות שאינן ברורות וזאת לאחר שהגיש כתב הגנה בתיק ואף התייצב לדיון ביום 28.6.2010, אולם לאחר אותו דיון עזב את הארץ ולא המשיך לנהל את הגנתו. בפרוטוקול דיון מיום 23.11.10 ניתן פסק דין כנגד עורך הדין. בנוסף הנתבעים 5 ו-6 נמחקו מן התביעה בפרוטוקול הדיון מיום 9.2.10. אשר לבעלים, הרי שהתובע לא הצליח לאתרם ולמסור להם את כתבי בית הדין (ראו הודעתו מיום 11.12.11) מכאן התיק התנהל רק כנגד הנתבע.

אין מחלוקת כי הסכם למכירת הדירה (נספח "א" לתצהיר התובע) נחתם בין הנתבע לבין הבעלים ביום 27.5.07 ולפיו מכרו הבעלים לנתבע את הדירה תמורת סך של 270,000 דולר ארה"ב שהם 1,107,000 ₪. על פי סעיף 6 להסכם, התמורה אמורה הייתה להשתלם בשיעורים כך שסך של 382,815 ₪ שולמו ישירות למוכר במועד החתימה על ההסכם; סך של 124,000 ₪ הופקד בנאמנות אצל עורך הדין, על מנת שיעשה בו שימוש להסרת עיקול, שרבץ על הנכס, לטובת מחלבות גד; וסך של 600,185 ₪ הופקד בשיק אצל עורך הדין על מנת שישמש לפרעון המשכנתא, שרבצה על הנכס לטובת בנק הפועלים (להלן: "המשכנתא"), כאשר שם הנפרע בשיק נותר פתוח. יש לציין כי בעקבות ההסכם נרשמה הערת אזהרה על הדירה על שם הנתבע.

אין מחלוקת כי המשכנתא לא נפרעה על ידי עורך הדין וכי הדירה נמכרה לצד ג' במסגרת תיק הוצאה לפועל שפתח הבנק, על מנת להיפרע את סכום המשכנתא.

עדות התובע

על פי עדות התובע, עורך הדין הציע לו לרכוש שתי דירות שהיו בבעלות הבעלים, אשר אחת מהן היא הדירה. התובע תכנן לרכוש דירה אחת וחיפש שותף לרכישת הדירה מושא התביעה. לטענתו, סוכם, כי הנתבע הוא שירכוש את הדירה, וכי על מנת לסייע לו במימון ילווה לו התובע כספים כמימון ראשוני ואת היתרה בגין רכישת הדירה יממן הנתבע ממשכנתא שיטול מבנק. לטענת התובע, סוכם כי לאחר שיקבל את הדירה יחזיר הנתבע לתובע את הכספים שישלם עבורו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. לחילופין סוכם, כי היה ולא יעמוד הנתבע בתשלומים ו/או לא יקבל כספים למימון מלוא רכישת הדירה, כי אז תימכר הדירה לתובע והתובע יסלק את יתרת התמורה, לרבות המשכנתא.

לטענת התובע, הנתבע היה מצוי באותו זמן לאחר גירושין וחיפש דירה לגור בה, וכן היה אמור לקבל כספים ממכירת דירה משותפת לו ולזוגתו, וכך סוכם, שהתובע והנתבע ירכשו את הדירות. לטענת התובע, הפתרון התאים גם לנתבע, שכן אמור היה להישאר בידיו סכום כסף לאחר הגירושין.

לטענת התובע זמן קצר ביותר לאחר חתימת ההסכם לרכישת הדירה הודיע הנתבע, כי הוא נתקל בקשיים בנטילת המשכנתא ואין באפשרותו לממן את התחזוקה השוטפת של המונית שבבעלותו וכן החזרי משכנתא, ולכן הוסכם כי התובע יממן בלעדית את רכישת הדירה לרבות תשלום היתרה לסילוק המשכנתא שרבצה על הדירה ולאחר שהתובע יסיים תשלום מלוא התמורה הוא יכנס בנעלי הנתבע, אשר יעביר לו את זכויותיו בדירה.

לטענת התובע הוא העביר כספים לבעלים בהתאם להסכם לרכישת הדירה שנערך בינם לבין הנתבע והכל בשיקים שהועברו על ידי התובע לעורך הדין. לצורך כך הציג התובע רשימה של 16 שיקים וצילומיהם. יש לציין כי השמות על גבי השיקים אינם שמות הנתבע או הבעלים ואפילו לא שם עורך הדין אלא: בני, מאיר בראון, מרכז הפלדות א.ה. בע"מ, במזומן בע"מ, ענת וכו'. שיק על סך 65,000 ₪ הוצג כשיק ששולם למחלבות גד בגין העיקול שרבץ על הדירה (נספח "ו").

לטענת התובע בסך הכל פרע לידי הבעלים בגין התמורה בעסקת המכר של הדירה סך של 569,000 ₪. התובע טען כלפי הנתבע, כי בשלב מסויים הנתבע ניתק עמו מגע, ולמרות פניותיו לשתף עמו פעולה להצלת זכויותיו בדירה, הנתבע לא שיתף עמו פעולה, סירב לסייע לו ואף דרש ממנו סך של 98,000 ₪ בגין סכום ששילם כתשלום ראשוני בעבור הדירה. התובע טען כי שילם לנתבע את הסכום הנ"ל.

התובע העיד כי הנתבע שילם סך של 80,000 ₪ לבעלים במסגרת התשלום הראשון בגין הדירה (סעיף 21.3 לתצהירו מיום 2.5.11).

הדירה נמכרה לצד ג' במסגרת תיק הוצאה לפועל, שפתח הבנק על מנת להיפרע את סכום המשכנתא. לטענת התובע, לאחר שהדירה נמכרה לצדדים שלישיים, הרי למרות ששילם מאות אלפי שקלים לנתבע, שהעביר אותם לבעלים, הרי שהוא נותר ללא הדירה, ולכן יש לחייב את כל הנתבעים, לרבות הנתבע, להשיב לו סך של 565,000 ₪ ומהנתבע הוא דורש עוד סכום של 20,000 ₪. טענת התובע היא כי "עקב מחדלי הנתבע נמכרה הדירה נשוא התביעה לצד ג', על ידי בנק הפועלים. זאת למרות המאמצים והתנגדויות התובע שנדחו בשל כך שאינו בעל הערת האזהרה. כתוצאה, ירדו לטמיון כספי התובע, שהיה הזכאי לרכוש את הדירה במסגרת ההסכם עם הנתבע, בכפוף לפירעון המשכנתא הרובצת על הדירה." (סעיפים 4- 5 לסיכומי התובע).

עדות הנתבע

הנתבע טען כי כל התביעה מטרתה להוציא כספים שאינם מגיעים לתובע וכי התובע ואחיו דוד בלס, מתמחים בהוצאת כספים מאנשים תמימים שלא כדין. הנתבע הוא נהג מונית כ-10 שנים ואף הסיע, במסגרת עבודתו, את בלס למקומות שונים בארץ. הנתבע במסגרת ההסעות נשלח גם למסור מסמכים לאנשים שונים ביניהם עורך הדין. בהמלצת בלס, לקח הנתבע את עורך הדין לייצג אותו בתיק המשפחה וכן עורך דין אחר אליצור פלד (להלן: "עורך דין פלד"), שהיה עד מטעם התובע בתיק זה, מונה בהמלצת בלס, ככונס מטעם הנתבע במסגרת הליכי מכירת הדירה של הנתבע. במסגרת הליכי מכירת הדירה שלו לקח הנתבע הלוואה מבנק הפועלים על סך כ-80 אלף ₪, כדי לרכוש את מחצית הדירה שהיתה שייכת לו ולאשתו דאז, וזאת ביחד עם כספי החסכונות שהיו לו. בסופו של דבר דווקא גרושתו היא שרכשה את החלק שלו והוא נותר עם כספי ההלוואה בחשבון הבנק ואף ציפה לקבל מגרושתו סך של כ-305,000 ₪. כאשר בלס שמע על הסכום הוא הציע לו, שבמקום שיחזיר את ההלוואה הוא ישקיע את הכסף בעסקים שלו ושל אחיו וכך ירוויח כסף רב. כאשר הבין הנתבע כי בלס הוא פושט רגל, משום שלא היה לו חשבון בנק ביקש בטחון לסכום שיעביר לבלס, ולכן הוא הציע לו לקבל שטר חוב כנגד הסכום שאותו יעביר לו.

ביום 21.12.2006 נפגש הנתבע עם בלס והתובע במשרדו של עורך הדין, כאשר באותו היום ביצע הנתבע העברה לחשבונו של עורך הדין, שהיה נאמן של התובע ושל בלס, ואילו התובע ובלס חתמו על שטר חוב שנועד לפירעון ביום 31.1.2007 ואשר צורף כנספח א' לתצהיר הנתבע. שטר החוב הינו על סך 80,000 ₪.

הנתבע טען בתצהירו כי סופו של דבר הכסף לא הוחזר לו, למרות שפנה כמה פעמים לבלס ובחודש מאי 2007 לאחר שעברו 4 חודשים מהמועד שנקבע להחזרת הכסף, קרא לו בלס וסיפר לו שבדעתו לקנות שתי דירות מכינוס נכסים. האחת, בתל אביב והשנייה, בראשל"צ. הוא הציע שהנתבע יהיה הקונה הפורמלי של הדירה בראשל"צ. ההצעה שלו הייתה שהכסף שהוא חייב לנתבע יהיה על חשבון הדירה. על פי העסקה שהציע הוא ישלם למוכרים מחיר מופחת, שכן הם רצו למכור לפני שיהיה כינוס נכסים, וכך הכסף שחייב התובע לנתבע ישמש מקדמה למוכרים ובלס הבטיח לו, שהוא כבר מצא קונים אחרים, שיקנו מהנתבע את הדירה במחיר מלא וכך יוכלו התובע והנתבע להתחלק ברווח.

הנתבע טען בתצהירו, כי חשב שזו הדרך היחידה להציל את כספו וביום 27.5.2007 חתם על הסכם המכר, שהוכן על ידי עורך הדין. לאחר החתימה על ההסכם הסתבר שהקונים עליהם חשב בלס אינם מעוניינים בעסקה ובלס פנה לעורך דין פלד וזה פרסם בעיתונים מודעות כדי למצוא קונים לדירה. בסופו של דבר לא הצליחו למכור את הדירה ובלס הציע שהנתבע יקנה את הדירה, כאשר הבעלים יישארו בדירה כשוכרים בשכר דירה של 10,000 ₪ לחודש. על פי תצהיר הנתבע, הוא פנה לבנק הפועלים לקבלת הלוואה בסך מיליון ₪ מובטחת במשכנתא, לצורך רכישת הדירה, אולם הבנק סירב להלוות לו.