בלנקי ואח' נ' גאורגי ואח'

פסק דין

1.התובעים בלנקי מיכאל וז'אנה היו במועדים הרלוונטים בעלי מחצית הזכות במסעדת "ורסאל " שפעלה בנתניה (להלן:"המסעדה"). הנתבעים מס' 1 ו2 שוסטרמן גאורגי ופליקס היו בעלי המחצית השניה של הזכויות במסעדה. לטענת התובעים ביום 1.7.06 רכשה נתבעת מס' 3 דירקאטובה ברניסלבה יחד עם נתבעים 1 ו2 את זכויות התובעים במסעדה תמורת סך של 26,000 דולר בתוספת מע"מ, דהיינו סך כולל של 30,030 דולר. הנתבעים התחייבו לשלם התמורה לא יאוחר מיום 3.9.06. מאחר ושילמו רק סך של 14,000 דולר על חשבון התמורה, הוגשה תביעה זו לתשלום סך של 16,030 דולר. כן נטען שהנתבעים חייבים לתובעים סך נוסף של 16,200 ₪ המהווה מחצית הסכום שהתובעים נאלצו לשלם למר סוירף ודים שהיה אחד מנושי המסעדה במקומם של הנתבעים וזאת בהתאם לפסיקת בית המשפט.

לאחר שהוברר שנתבע מס' 1 שוהה בחו"ל ביקשו התובעים למחקו מכתב התביעה.

2.נתבע מס' 2 טען בכתב הגנתו שלא היו לו כל זכויות במסעדה אלא לאחיו, גאורגיו שוסטרמן שנמחק מכתב התביעה. כן הציג העתק מפרוטוקול החברה מיום 28.4.03 (ת' 2 ) ותקנון מיום 9.9.02 ( ת' 1). לטענתו אין לו כל חוב לתובעים וכי אין לו כל קשר למסעדה.

3.נתבעת מס' 3 טענה שהנתבעים 1 ו2 היו בעלי הזכויות במסעדה, כאשר נתבע מס' 2 הוא שניהל בפועל את עניני המסעדה כאשר נתבע מס' 1 היה בחו"ל. בתחילת שנת 2006 פנה אליה נתבע מס' 2 בהצעת עבודה לפיה היא תועסק על ידו כשכירה בתפקיד של טבחית ראשית תמורת משכורת של 6,000 ₪. כן הציע שהיא תשקיע במסעדה סך של 10,000 דולר אשר כנגדם תהיה זכאית לקבל רווחים בשיעור של 10% מרווחי המסעדה בנוסף למשכורתה כשכירה. הנתבעת קיבלה את הצעת הנתבע והעבירה לנתבע בתחילה סך של 3,000 דולר. בהמשך פנה אליה הנתבע וביקש להגדיל את השקעתה לסך של 50,000 דולר, ובמקביל להגדיל את אחוזי חלוקת הרווחים לשיעור של 50%. הנתבעת הסכימה . כל כספי השקעתה נמסרו לנתבע מס 2 ו/או לפי הוראותיו. כך שילמה לתובעת סך של 14,000 דולר ויתרת הסכום בסך 36,000 דולר הועברה לתשלום בגין חובות המסעדה. בסך הכול שילמה סך של 50,000 דולר.

היא דרשה מהנתבע לערוך בין הצדדים מסמך בכתב המפרט ההסכמות אולם למרות זאת נערך זכרון דברים שנחתם מצד אחד על ידי איגור קורץ שהיה בן זוגה, ומן הצד השני על ידי נתבע מס' 1 שאינו משקף את ההסכמות שבין הצדדים(צורף כנספח ב' לכתב הגנתה).

לטענתה לא היתה כלל מעורבת במו"מ לרכישת המסעדה שנוהל בין התובעים לנתבעים מס' ו1 2ו והיא לא חתומה על כל הסכם.

4.בדיון שהתקיים ביום 13.2.13 הצהיר ב"כ התובעים שאינו תובע מנתבעת מס' 3 את הסך של 16,200 ₪ אותו תובע רק מנתבעים מס' 1 ו2.

5.התובעים הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם. כן העידו בדיון עו"ד פריאל ברוורמן, עו"ד יגאל שני, ומר אלי פלג מנהל החשבונות של המסעדה מטעמם. הנתבעים מנגד הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. כן הגיש הנתבע מס' 2 תצהירי עדות ראשית מטעם בנו ולדימיר שוואן, וגרושתו טטאינה שואן .

6.דיון משפטי:

השאלה הראשונה שיש לתת עליה את הדעת הינה האם נתבע מס' 2 היה אחד מבעלי המניות במסעדה כטענת התובעים, או עובד שכיר כטענת הנתבע. מהעדויות שהוצגו בפני שוכנעתי שהנתבע היה מנהל ובעל מניות אשר לא נרשם ככזה מאחר והיה חייב במסגרת תיק איחוד בהוצאה לפועל, ולכן רק אחיו גארוגיו נרשם כבעל 50% מהמניות אולם מניות אלה התחלקו למעשה בין הנתבע לבין אחיו באופן שווה כאשר הנתבע בפועל הוא שניהל המסעדה.

7.למסקנה זו מגיעה אני מעדות עו"ד פריאל ברוורמן שהיתה עורכת הדין שטיפלה בענייני המסעדה. עדה זו אשר לא הוכח כל אינטרס שלה בתוצאות הליך זה, ועל כן רואה אני אותה כעדה אוביקטיבית העידה באופן ברור וחד משמעי כי הנתבע היה בעלים של 25% ממניות המסעדה ואילו אחיו היה הבעליים של 25% הנוספים כאשר הוא לא נשא בתפקיד רשמי בשל תיק האיחוד (ראה עמ' 7 שורות 9-13 לפרוטוקול). בהמשך העידה שאומנם בפרוטוקול החברה מיום 28.4.03 שאותו ערכה (נספח ת' 2) לא מופיע הנתבע כבעל מניות בשל תיק האיחוד והעובדה שהיה מוגבל מלפעול מבחינה משפטית, אולם בפועל החזיק ב – 25% מהמניות והיה לו יפוי כח לחתום בשם אחיו על כל המסמכים. כן העידה שהנתבע נהג לקחת 25% מרווחי המסעדה.

"הוא היה הבעלים. הוא היה לוקח 25% מהרווחים כל יום א' בבוקר. אני יודעת זאת בוודאות כי ישבתי שם פיזית במסעדה. הוא התייחס למקום כבעלים. האנשים הכירו אותו כבעלים. ברח' הרוסי אם היית שואל מי הבעלים היו אומרים פליקס ומיכאל".

(ראה עמ' 8 שורות 20-30 לפרוטוקול).

8.גם מעדות אלי פלג מנהל החשבונות של המסעדה עלה שהנתבע היה מבעלי המסעדה אשר על פיו ישק דבר (ראה עמ' 13 שורות 28-29)

הנתבע טען שעצם העובדה שהוצאו לו תלושי משכורת(צורפו לכתב הגנתו) מלמדת שהיה שכיר במסעדה. איני סבורה כך, עובדה זו אינה משנה דבר, מה גם שבתלושי המשכורת המעסיק נרשם גאורגי שוסטרמן (אחיו של הנתבע), והסכומים המופיעים בהם הינם נמוכים עד מאוד, מתחת אף לשכר מינימום, (כ – 1500 ₪ לחודש ) על כן ברור הוא שהנתבע לא השתכר משכורת זו כמנהל מסעדה החותם על שיקים, מכאן שתלושי המשכורת הוצאו למראית עין בלבד, וככל הנראה בשל תיק האיחוד שהיה תלוי ועומד כנגד הנתבע.

9.עובדה היא שהנתבע נכח בישיבה מיום 28.4.03. אם אכן היה עובד שכיר בלבד מדוע שיהיה נוכח בישיבת בעלי מניות? מדוע שהחברה תחליט באותה ישיבה להסדיר חובו בתיק האיחוד אם הוא עובד שכיר במשכורת כה נמוכה ? לא קיבלתי ממנו כל הסבר לכך.

10.הנתבע ערך הסכם מיום 16.7.07 בינו לבין מר אילן ביידה לרכישת ציוד המסעדה (נספח ו' לתצהיר התובעים). ההסכם נחתם על ידי בנו וולידמיר שוואן בהתאם ליפוי כח נוטריוני. מדוע שיחתום על הסכם זה אם הינו שכיר? הנתבע טען שההסכם נערך בשמו של אחיו גאורגי (ראה עמ '21 שורות 12-13). אם כן מדוע לא נרשם האח בהסכם כאשר כן מצאו לנכון לרשום שההסכם נחתם על ידי בנו של הנתבע ביפוי כח? אין זאת שלא היו דברים מעולם. ככלל התרשמתי מעדות הנתבע שאינו מעיד אמת וכי מנסה להסתיר את שהיה בפועל ולהציג עצמו כאדם שכיר שהתשכר משכורת של 1500 ₪ בלבד, למרות שבפועל היה המנהל ואחד מבעלי המסעדה, מכאן שאיני יכולה כלל ליתן אמון בעדותו.

11.השאלה השניה שיש לתת עליה את הדעת הינה האם רכשו הנתבעים מס' 2 ו3 את הזכויות במסעדה מהתובעים.

התובעים שבו וטענו שהנתבעים רכשו מהם הזכויות במסעדה. הנתבעים הכחישו עובדה זו. לאור העדויות סבורני שהתובעים הרימו נטל ההוכחה להוכחת טענתם זו כפי שאפרט להלן: