פסק דין
1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 12/12/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערערת נכות יציבה בשיעור 14.5% מיום 1/7/10 ("ההחלטה").
2.עניינה של המערערת הוחזר לוועדה, בתוקף פסק דין מיום 3/5/12 (ב"ל 11- 10- 47168), שניתן בהסכמת הצדדים ("פסק הדין"). על פי פסק הדין הוחזר עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתשוב ותשקול את עמדתה מחדש לעניין קיומו של טנטון תמידי, לאור תלונות המערערת שתועדו על ידי ד"ר שטטר, מומחה א.א.ג. שנתן חוות דעת כיועץ לוועדה, ביום 11/4/11. כמו כן, תשקול עמדתה לאור טענת המערערת כי מדובר בטנטון על רקע חבלה ולא על רקע ליקוי שמיעה אקוסטי מחשיפה לרעש. בנוסף, התבקשה הוועדה לשקול מחדש עמדתה לעניין נימול ורדימות ביד שמאל, בשים לב לתוצאות בדיקת EMG מיום 28/7/12.
3.לטענת המערערת, הוועדה לא התייחסה לבעיית הנימול והרדימות ביד שמאל; לא התייחסה לפגיעה האורטופדית בעמוד שדרה צווארי, והתעלמה ממצאי בדיקת ה- EMG שהצביעו על נזק עצבי.
4.לטענת המשיב, הוועדה פעלה על פי הוראות פסק הדין, הנמקתה מפורטת וברורה ולא נפל בהחלטה כל פגם משפטי.
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.
6.ביום 1/8/12 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לרפואת אף אוזן גרון. הוועדה עיינה בפסק הדין, ובין היתר עיינה בבדיקות EMG ובבדיקות שמיעה. לאחר שהקשיבה לתלונות המערערת, שקלה הוועדה את עמדתה מחדש בכל הנוגע לטנטון התמידי, קיבלה את הערר וקבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 10% לפי פריט 72(4)(ד)(II).
אשר לטענות המערערת בנוגע לרדימות אצבעות 4 ו- 5 ביד שמאל – הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית, ופירטה את ממצאיה בפרוטוקול. לאחר שעיינה בבדיקות EMG, קבעה הוועדה כי אין נכות תפקודית נוירולוגית כתוצאה מהתאונה הנדונה, והותירה את נכותה של המערערת בשיעור 5% לפי פריט 37(5)(ג) מותאם.
הוועדה ביקשה להיוועץ עם ועדת רשות לעניין הפעלת תקנה 15, לאור טענת המערערת על הפחתת שעות עבודה, וביום 12/12/12, שבה הוועדה והתכנסה לאחר קבלת דו"ח ועדת רשות מיום 28/10/12. הוועדה קיבלה את המלצת ועדת הרשות, לפיה נכותה של המערערת בגין טנטון אינה משפיעה על עבודתה, ולכן לא משפיעה על הכנסתה. לפיכך, נקבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 14.5% מיום 1/7/10.
7.טענת הערעור מכוונת, כאמור, כנגד קביעת הנכות הנוירולוגית. לטענת המערערת, הוועדה טעתה בפענוח תוצאות בדיקת ה- EMG אשר הדגימה ממצאים נוירולוגיים משמעותיים מהם הוועדה בחרה להתעלם. טענות המערערת בעניין זה מכוונות כנגד קביעות רפואיות. מדובר בקביעות שהינן בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, המהוות בנסיבות העניין קביעות רפואיות מובהקות, שאין בית הדין מוסמך להתערב בהן.
8.הוועדה ערכה למערערת בדיקה נוירולוגית, ופירטה את ממצאיה: בהכרה מלאה, התמצאות תקינה, אין ניסטגמוס, כוח גס והחזרים תקינים בארבע הגפיים, אין הפרעה בתחושה באמה ובזרוע שמאל. הוועדה גם נתנה דעתה לתלונות המערערת, אשר מסרה על ירידה בתחושה באצבעות IV ו- V ביד שמאל.
הוועדה עיינה בתוצאות בדיקת EMG מיום 12/5/10, שהצביעה על הולכות תקינות בעצב המדיאני והאולנרי משמאל, כולל באזור המרפק. בהתייחסה לבדיקת EMG מיום 28/7/10 ציינה הוועדה, כי נמצאו הולכות תקינות סונסוריות ומוטוריות בעצב המדיאני והאולנרי, משני הצדדים. כמו כן, צוינה האטה מזערית בקטע המרפק בעצב האולנרי מוטורי משמאל, וגלי F תקינים בכל העצבים שנדבקו.
לסיכום קבעה הוועדה, כי "מבחינה נוירולוגית, ההפרעה בתחושה באצבע VI-V ביד שמאל אין לה קשר לתאונה הנדונה בצוואר, אלא בעיה מקומית במרפק. אין הפרעה שורשית בבדיקות EMG, ובבדיקה הקלינית אין ממצאים נוספים היכולים להעיד על פגיעה רדיקולרית בעצב האולנריס". לפיכך, הוועדה קבעה כי אין נכות תפקודית נוירולוגית כתוצאה מהתאונה הנדונה.
9.אין לקבל את טענת המערערת שהוועדה לא הצביעה על תיעוד רפואי קודם הקשור לבעיות בתחושה. הוועדה קבעה כי מדובר בבעיה מקומית במרפק, והתלונה על ירידה בתחושה אין מקורה בעמוד שדרה צווארי ובפגיעה שהוכרה (חבלת ראש וצוואר). משכך, אין לומר שנפלה טעות בהתנהלות הוועדה בהילוכה בדרך זו, ודינה הערעור להידחות.
10.המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהוועדה פעלה בדיוק על פי הנדרש ממנה בפסק הדין, ובצורה מנומקת ומפורטת.
11.בהעדר פגם משפטי בהחלטה – על כן הערעור נדחה בזאת.
12.אין צו להוצאות.
13.לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.
ניתן היום, כ"ט אדר תשע"ג, (11 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.