בלי נ' בן חיים

פסק דין

לפני בקשה של הנתבע לסילוק התביעה נגדו על הסף, בשל התיישנות עילת התביעה, היעדר עילה, השתק פלוגתא ו/או מעשה בית דין.

א. עיקרי התביעה .

1.התביעה עניינה מעשי עוולה נטענים שביצע הנתבע כלפי התובע במשך למעלה מעשרים שנה.

2.ביום 25.2.1976 שכרו התובע ושותפו לעסקים, חיים נוריאלי, חנות של הנתבע לצורך ניהול בית דפוס. במרץ 1978 נפרדו דרכי התובע ומר נוריאלי, והתובע כרת הסכם שכירות נוסף עם הנתבע. התובע פינה את המושכר לפני תום תקופת השכירות בשל הידרדרות במצבו הבריאותי.

3.ביום 14.6.1982 שלח הנתבע לתובע מכתב דרישה לתשלום חובות נטענים שנוצרו במושכר, בעיקר חובות שנוצרו לאחר מועד השבת החזקה במושכר לנתבע, ובין היתר חוב ארנונה שהנתבע שילם לטענתו, ודרש השבת התשלום מהתובע.

4.באפריל 1984 הגיש הנתבע שטר חוב שהתובע מסר לו במסגרת ההסכם, להוצאה לפועל. לטענת התובע תיק ההוצאה לפועל נפתח שלא כדין, בין היתר משום שלא היה כל חוב שלו לנתבע.

5.ביום 2.12.99, ניתן פסק דינו של כבוד השופט ד' מור בת.א. 1657/99, אשר דחה את ההתנגדות לביצוע שטר.

6.על כך הגיש התובע ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרת ע"א 3505/99. במסגרת הערעור הורשה התובע להגיש ראיות נוספות לעניין מועד פינוי המושכר, שלא הוגשו בבית משפט השלום, וביום 11.5.2003 התקבל הערעור, והתיק הוחזר לדיון על יסוד כלל הראיות, כולל הראיות הנוספות, לבית משפט השלום.

7.ביום 13.7.2004 ניתן פסק הדין בת.א. 38232/03 בבית משפט השלום על ידי השופט ד' מור, בין היתר על סמך הראיות הנוספות שהוגשו, ובו דחה את התביעה שהוגשה על ידי הנתבע, אם כי לא פסק לזכות התובע שלפני הוצאות בשל כך שלא הביא ראיותיו במועד.

8.הנתבע הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 13.7.2004 (ע"א 3430/04) (להלן: "הערעור השני"), וביום 7.11.2005 נדחה הערעור.

9.בנוסף, הגיש התובע תלונה למשטרה על עבירות שביצע הנתבע, בכך שניצל את מעמדו כעובד במחלקת הגבייה של הרשות למיסים, אגף מס הכנסה, כדי לבדוק נתונים ביחס להכנסות התובע ונתונים נוספים הנמצאים במחשב מס הכנסה. בעקבות זאת הוגש נגד הנתבע כתב אישום (פ 9658/01). הנתבע הורשע בעבירה של הפרת סודיות בניגוד לסעיף 16 חוק הגנת הפרטיות התשמ"א – 1981, בהכרעת דין מיום 29.3.2004 .

10.הנתבע הגיש ערעור על פסק הדין וערעורו נדחה ביום 30.6.2006.

11.התביעה שבכותרת הוגשה על ידי התובע ביום 7.5.12 לפיצוי בגין העוולות של הנתבע כלפיו, כמפורט בפרק ד' לכתב התביעה (החל מעמ' 7 לכתב התביעה): הגשת תצהיר עדות שקרי על ידי הנתבע לבית המשפט בעניין הארנונה וחובות נוספים בגין המושכר (וגם למוסד לביטוח לאומי); ושימוש שלא כדין במאגרי מידע שבגינו הורשע הנתבע בפלילים. כמו כן טוען התובע בסעיף 4.22 לכתב התביעה:

"הנתבע ביצע, בין היתר, עוולה מסוג נגישה מכוונת ו/או נגישה רשלנית נגד התובע, הזיק לתובע תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, והוא אף הזיק לתובע תוך כדי הפרת חובות חקוקות. הנתבע הזיק לתובע אף על ידי הצהרת שקר ועדות שקר בבי המשפט, ולחלופין, הזיק לתובע תוך הפרת חובת זהירות שהוא חב כלפיו כמשכיר האמור לבצע את חוזה השכירות בתום לב ו/או כבעל דין בהליך משפטי".

12.התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, העומדים על סך כולל של 4,029,251 ש"ח כדלקמן:

עיקול מכונות שהיו בבית הדפוס של התובע – סה"כ (קרן) – 25,245 ש"ח - 179,251 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה.

אבדן הכנסה של התובע מבית הדפוס, בקיזוז הכנסות אחרות – 2,000,000 ש"ח.

הפסד ממוני והפרשי שווי בגין המקרקעין (בעלות התובע ברבע מהזכויות בדירת העיזבון של אביו ז"ל) שעוקלו משנת 1999 ועד לשנת 2004 – 300,000 ש"ח.

תשלומים לטיפול משפטי וההוצאות הנלוות להליכים המשפטיים – 200,000 ש"ח.