פסק דין
1.תביעה זו, תביעה שטרית הינה ונסמכת היא על המחאה בסך של 50,000 ₪ שזמן פרעונה 8.4.2010, כשהמחאה זו נמשכה על ידי הנתבעת לפקודת התובעת על רקע חתימתו ביום 1.4.10 של הסכם למכירת רכבה מסוג מרצדס של התובעת למר אלרומלי סעיד, אשר היה בשעתו מנהל ובעלים של הנתבעת (להלן: "ההמחאה", "הרכב", ההסכם" בהתאמה).
2.ראשיתה של התביעה בתיק הוצאה לפועל שנפתח ולאחר בירורה של ההתנגדות לביצוע שטר אותה הגישה הנתבעת, הוחלט על ידי כב' הרשמת עפרה גיא על קבלתה של ההתנגדות באופן חלקי כמבואר להלן. בהמשך לכך ולאחר ישיבה מקדמית נתקיימה ביום 1.10.13 ישיבה במסגרתה נשמעו ראיות הצדדים וסוכמו טענותיהם בעל פה.
3.עובדות רבות אינן שנויות במחלוקת ואלו הן:
אין חולק כי התובעת מחד ומר אלרומלי מאידך, חתמו על ההסכם שצורף כנספח ז' לתצהירי התובעת. הסכם זה על פי לשונו קובע תמורה מוסכמת בשיעור של 320,000 ₪ כאשר על מר אלרומילי לשלם סך של 50,000 ₪ במעמד החתימה ואת היתרה – 270,000 ₪ ביום 8.4.10 בעוד התובעת מצידה התחייבה לשחרר את הרכב משעבוד ולהעביר הבעלות בו.
עוד אין חולק כי ההמחאה דנן היא שניתנה במעמד חתימת ההסכם ועל פי החלטת כב' הרשמת מיום 22.9.2011, המחאה זו נועדה לשמש על חשבון התמורה ולא לבטחון כפי שהתיימרה הנתבעת לטעון בהתנגדותה.
זאת ועוד, ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם ביטל מר אלרומילי את ההמחאה ופנה אל התובעת על מנת לבטל את ההסכם. בהמשך לכך ולפחות על פי המשתקף מהסכם המכירה שצורף כנספח ז' לתצהיר התובעת, מכרה היא את הרכב ביום 22.1.12 לצד שלישי בשיעור של 167,000 ₪ (אין בית המשפט מתיימר לקבוע ממצאים בהליך זה באשר לפרטי המכירה).
4.על פי הנטען בתצהירו של מר אלרומילי (תוך שבית המשפט מתעלם מטענות שנדחו על ידי כב' הרשמת), היה בכוונתו להסתייע במימון בנקאי לצורך רכישת הרכב, אלא שנתחוור לו כי לא יוכל לקבל הלוואה כפי שסבר ועל רקע מציאות זו פנה אל התובעת ובעלה לשם ביטול ההסכם. לשיטתו, מאוחר יותר נפגש עם בעלה של התובעת בביתו של זה והלה מסר לו כי לא תהיה כל בעיה וכי ישיב לידיו את ההמחאה.
טענה זו שנויה במחלוקת הינה שכן התובעת ובעלה – מר בלילי אברהם – מאשרים אמנם כי נתקיימה פגישה בביתם ביום 29.4.10 ובנוכחות מכר משותף של השניים (מר אסי חורש), אולם לשיטתם סרבו הם ליתן הסכמתם לביטול ההסכם.
יתרה מכך, לטענת השניים, מציאות זו הסבה להם טרחה ונזקים רבים (להם בית המשפט אינו נדרש בהליך זה) שכן מכירת הרכב נעשתה על רק עזיבתם את הארץ ולאחריה הספיק מר בלילי לנסוע לספרד תוך שנאלץ לחזור בחלוף מספר ימים עם היוודע לו דבר חזרתו בו של מר אלרומילי מההסכם. בהמשך לכך וכאמור נמכר הרכב לצד שלישי וזאת לאחר שהתובעת ובעלה חזרו לספרד והותירו לטענתם את הרכב בחזקת עסק המשמש למכירת רכבים ("אוטו שי") על מנת שיפעל למכירתו.
5.טענת הנתבעת הינה כי בסופו של יום הרכב לא נרכש, לא הועבר לחזקת הרוכש ולא נעשה בו שימוש ותמהה היא על עצם הנקיטה בהליך משפטי זה עת ביטלה את ההסכם ימים ספורים לאחר חתימתו ובנסיבות שנזכרו ועת לטענתה לא נגרם כל נזק. מכל מקום, ועיקר, משלא יצא ההסכם אל הפועל ולא נתקבלה כל תמורה כנגד ההמחאה, הרי שהתובעת אינה זכאית לפרעונה של המחאה זו והיא מחוייבת בהשבתה לידי הנתבעת בהתאם לחובת ההשבה הקבועה בדיני החוזים ובהעדר תמורה. ככל שלתובעת טענות לעניין נזקיה, הרי שמקומן לשיטת הנתבעת, בהליך נפרד כנגד הרוכש בפועל, מר אלרומילי, ולא כנגדה היא.
6.התובעת מנגד סבורה כי הודעת הביטול מצד מר אלרומילי יש בה למעשה משום הפרה של הסכם המכר ומשעה שכך, אין הנתבעת זכאית להבנות מטענה שטיבה כשלון תמורה שרלוונטית הינה אך בהתייחס לנפגע מההפרה.
טענת העדר תמורה אינה רלוונטית כלל בנסיבות העניין.
לשיטתה, במציאות זו עומדות לזכות התובעת התרופות הרלוונטיות על פי דין תוך שבידיה הבחירה באם לבטל את ההסכם אם לאו בעוד בפועל מעולם לא בוטל ההסכם על ידה ומשעה שכך, זכאית היא לבקש פרעונה של ההמחאה במסגרת אכיפת ההסכם כך משתמע.
מכירת הרכב על ידי התובעת לצד שלישי העמידה מחלוקת של ממש בין הצדדים בכל הנוגע למשמעותה, בעוד התובעת מצידה טוענת כי עשתה כן במסגרת חובת הקטנת הנזק ומבלי שביטלה את ההסכם, הרי שהנתבעת מצידה סבורה כי מעש זה יש בו משום גילוי דעת לביטול ההסכם.
7.באי כוח הצדדים טענו ממושכות מחד ומאידך בסיכומיהם בכל הנוגע לשאלת קיומן של טענות הגנה ראויות כנגד שטר ובכל הנוגע למשמעות מכירת הרכב כאמור תוך שהם מפנים לדיני השטרות ולדיני החוזים ואתייחס לעיקרי הדברים אגב הכרעתי להלן.
להשלמת התמונה אציין כי בהחלטה שניתנה ביום 20.1.13 נדחתה בקשת התובעת לאפשר איחודה של תביעה זו עם תביעה כספית נוספת שנפתחה בחודש 12/12 כנגד הנתבעת ומר אלרומילי על רקע עיסקת היסוד בעיקר ומחמת נזקים נטענים.
דיון והכרעה:
8.אקדים ואציין שטר מטיבו אינו נמשך בחלל ריק, כי אם במסגרת עיסקת יסוד אשר במקרה דנן נעשתה בין התובעת מחד לבין מר אלרומילי מאידך, כך על פי לשון ההסכם שאינו נושא כל איזכור בדבר מעורבותה של החברה הנתבעת.
יצויין כי התובעת שירבבה ולא אחת לטענותיה אמירה לפיה הנתבעת הינה צד לעיסקת היסוד, אלא שלזאת לא מצאתי סימוכין בעדויות שבפני. כפי שמצאה התובעת חשיבות להצמד ללשון ההסכם לשם דחיית טענת הנתבעת לפיה ההמחאה נמסרה לבטחון, כך נכון יהיה להסתייע בלשונו לבחינת זהות הצדדים להסכם. יתרה מכך, בחקירתו הנגדית של מר בלילי מאשר הלה מתוך עיון בהסכם כי מר אלרומילי הוא הצד הרוכש (עמ' 14 ש' 14-16 לפרוטוקול). נראה מכל מקום, כי טענה זו נזנחה בסיכומים.