בלילי נ' אלרומלי סעיד ובניו בע"מ

החלטה

בהחלטתי מיום 4.4.13 הוריתי על הפקדתה של ערובה מצד המשיבה, היא התובעת תוך שנקבע כי "ההפקדה תשמש לפרעון כל חיוב שנפסק או יפסק בתיק".

אין חולק כי שני חיובים פסוקים מצויים כבר בתיק זה לחובת המשיבה ואין ספק כי הערובה שנדרשה נועדה לשמש אף חיובים אלה (האחד – ע"ס 1,500 שקלים מיום 19.11.12 והשני – ע"ס 700 שקלים מיום 4.4.13).

המבקשת מבקשת לפיכך לעשות שימוש בערובה לשם פרעון החיובים הנ"ל ולצד זאת לחייב המשיבה בהשלמת ההפרש בהתאמה.

טוענת המשיבה ובתגובה מפורטת כי למעשה אין מקום לשימוש בערובה, כך משפרעה למעשה חובה באמצעות הודעה על הקטנת קרן שהוגשה בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצוע השטר דנן ומכח זכות הקיזוז הנתונה לה ע"פ הדין.

אינני מוצאת הכרח לפרט שלל טענות הצדדים מחד ומנגד. אומר ובתמצית כי הטרחתה של המבקשת בבקשה זו ועמדתה של המשיבה מנגד, כשבפועל זו מתיימרת להותיר את המבקשת עם חיוב פסוק חסר ערך ממשי, יש בהן אך כדי לחזק התרשמות בית המשפט באשר לצורך בהפקדתה של ערובה בזה המקרה.

משעה שבית המשפט פסק תשלום לטובת המבקשת, הרי שזו זכאית מיידית לקבלתו. אכן וכטענת המשיבה קיזוז הינו בבחינת סעד עצמי מוכר בדין כאמצעי תשלום. עם זאת, על המשיבה להצביע על זכות כספית קיימת וממשית אותה ניתן לקזז ולא אוכל להסכים כי עשתה כן.

משעה שהמבקשת הגישה התנגדות לביצוע שטר במסגרת תיק ההוצאה לפועל, הרי שאז וכהוראות הדין עוכבו כל הליכי ההוצאה לפועל וכל מעש ותנודה בתיק זה אינם רלבנטיים. לא לחינם הופנו הצדדים בהקשר זה ע"י כב' רשמת ההוצאה לפועל לסדר הדין האזרחי.

זכותה של המשיבה ע"פ השטר הפכה למעשה לתביעה שטרית המצויה בברור עתה עם קבלתה של ההתנגדות לביצוע השטר ולעת הזו לפחות אין בידי המשיבה כל זכות כספית בת מימוש מיידי, אשר ניתן לקזזה אל מול החיובים הפסוקים מנגד כאמור. כידוע, שטר כמוהו כפסק-דין על-תנאי והתנאי הוא שהחייב נמנע מהתנגד לביצועו או שהתנגד אך ההתנגדות נדחתה (ראה בר"ע 87/72 משה אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ"ד כו (2) 145).

המשיבה עצמה ערה לכך ומתיימרת להסביר בהקשר זה כי מאשרת היא כי ככל שתדחה תביעתה, הרי שתיק ההוצאה לפועל יתבטל, והמבקשת תהא זכאית לדרוש החיובים הפסוקים תוך שיבוטל למפרע הקיזוז שנעשה.

הסבר זה אינו עולה בקנה אחד עם המציאות המשפטית ויש בו כדי לייחס לחוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, מעמד לא לו תוך גריעה מתוקפם של החיובים הפסוקים.

יאמר ומעבר לצורך כי אף אם היה מקום לטענת המשיבה, הרי שזו לא יכולה היתה לחול בהתייחס לחיוב הפסוק השני, כך משבקשתה להקטנת קרן הוגשה אך בהתייחס לחיוב הפסוק הראשון.

בהינתן כל האמור, הרי שדין הבקשה להתקבל ומורה אני לפיכך על העברת שיעור החיובים הפסוקים כשיעורם כיום מתוך הערובה שהופקדה לידי המבקשת וכן תעשה המזכירות.

אשר לבקשה לחייב את המשיבה בהשלמת ההפרש, הרי שאין מקום לה, כך לפחות לעת הזו ומנימוקי המשיבה ממש. בית המשפט הביא בחשבון כלל ההוצאות האפשריות בהליך כגון דא ונקב בהתאמה בשיעור הערובה הנדרשת. באין נסיבות חריגות שתצדקנה בקשה לערובה נוספת, הרי שזו שהופקדה תשמש לבדה.

נוכח התוצאה מחד ומנגד, אין צו בדבר תשלום הוצאות שתיוחדנה לבקשה זו.

ניתנה היום, ט' אב תשע"ג, 16 יולי 2013, בהעדר הצדדים.