חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

בלייכר נ' עירית אילת ו כלל חברה לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 14/02/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום אילת
1321-06
10/02/2012
בפני השופט:
יואל עדן

- נגד -
התובע:
בטי בלייכר
הנתבע:
כלל חברה לביטוח בע"מ
פסק-דין

פסק דין

1.זוהי תובענה שעניינה נזקי גוף כתוצאה מאירוע מתאריך 13.06.2003. כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 01.05.2007.

התובעת, ילידת 1946, היתה במועד הרלבנטי עובדת של הנתבעת 1 [להלן: "העיריה"] ושימשה כממלאת מקום מנהל המוקד העירוני.

הנתבעת 2 הינה מבטחת העיריה.

לטענת התובעת, בליל 13.06.2003, במהלך עבודתה במוקד העירוני ובעת שנכחה לבדה בבניין העיריה, פרצה במקום שריפה, התובעת הזעיקה את מכבי האש, המשטרה, אב הבית ומנהל המוקד, ונוכח פגיעתה מהשריפה לרבות שאיפת עשן וטראומה נפשית, פונתה לחדר המיון של בית החולים יוספטל באילת.

התובעת חזרה לעבודתה לאחר 10 ימי מחלה, בתקווה כי תחזור לאיתנה, אולם לדבריה מעולם לא החלימה מפגיעתה.

נטען כי כתוצאה מהשריפה התדרדר מצבה הנפשי של התובעת לבלי היכר ולאחר מספר חודשים בהם הבינה העיריה כי התובעת אינה חוזרת לאופן תפקודה הנמרץ והפעלתני, כפי שהיתה בטרם השריפה, נשלחה התובעת לביתה למשך שנה בה קיבלה משכורת חלקית ופוטרה בחודש ספט' 2006 במסגרת תוכנית הבראה.

ביחס לחבות העיריה – בכתב התביעה המתוקן הועלתה שורה של טענות כלליות.

כפי שעולה מסיכומי התובעת, טענתה לרשלנות העיריה, מתבססת על עדות עוזר ראש העיר במועדים הרלבנטיים, על כי ביום האירוע תואמה לראש העיר פגישה עם אדם אשר בהגיעו לפגיעה איים לשרוף את המשרד ועל דברי העוזר כי לא התייחסו להרבה מקרים כאלה.

נטען כי הגם שלא ברור מי גרם לשריפה, אין זה משנה כדי לבסס את טענת התרשלות העיריה, ודי היה במידע אשר היה בפניה בדבר האיום והצתה ואשר לא היה חד פעמי, לקבוע כי יכולה היתה ואף צריכה היתה לצפות כי האיום יתממש ותהיה שריפה, ומשלא דאגה לתדרך את התובעת בהתאם ולדאוג לה לאבטחה, בהותירה את התובעת לבדה לכל אורך ליל שבת בבניין העיריה, הרי שהעיריה התרשלה.

נטען כי לאור האיום הגלוי שאינו חד פעמי, היה על העיריה לתדרך את התובעת, לדאוג לה לאבטחה, היה צורך לרענן את נעילת דלתות בניין העיריה בהתאם וכי העיריה דאגה לאבטחת ראש העיר.

נטען כי היה צפוי כי האיום יתממש וכי התובעת אשר לא תודרכה תמצא את עצמה בלב השריפה כשהיא לבדה וחסרת אונים כשלפניה 5 דלתות נעולות.

אין מחלוקת כי בעקבות פניה של התובעת לקבלת פיצוי בסך 5,000 ₪, היא חתמה ביום 28.04.2004 על כתב קבלה וויתור בפני חוקר מטעם הנתבעת 2, לפיו התובעת מסכימה לוותר על כל פיצוי או סעד המגיעים לה על פי מקרי הביטוח תמורת סך 4,500 ש"ח, וכי הסך האמור שולם לה.

התובעת טוענת כי אותה עת לא היתה מיוצגת, בנקודת הזמן בו הוחתמה על שטר הפיטורין היה מצבה הנפשי מעורער באופן שגרם לה לאבד את שיקול דעתה, לא הוסברה לה מלוא משמעות חתימתה ומלוא זכויותיה, החוקר ידע מהתובעת על מצבה, מהלך החתמת התובעת לקה בחסר והנתבעת 2 פעלה בחוסר תום לב, תוך ניצול מצוקתה הנפשית ומוגבלותה הפסיכיאטרית של התובעת והביאה להחתמתה על ידי הטעייתה על שטר פיטורין, תוך הפרת כל דין, לרבות חוק חוזה ביטוח, חוק החוזים והנחיות המפקח על הביטוח.

נטען כי לאור האמור כתב הסילוק עליו הוחתמה התובעת בטל מעיקרו, הואיל ונעשה בניגוד לדין ואינו משקף את אומד דעתה של התובעת.

בהמשך הוכרה התובעת כמי שנפגעה בעבודתה, וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לה נכות צמיתה בשיעור של 10% לצמיתות, לפי תקנה 34 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה]. הוועדה הרפואית מצאה מקום להפעלת תקנה 15 במלואה.

על פי חוות דעת אשר הוגשה על ידי התובעת יחד עם כתב התביעה המתוקן, לתובעת נכות פסיכיאטרית בשיעור של 20%. על פי חוות דעת פסיכיאטרית מטעם הנתבעות, לתובעת היתה נכות נפשית זמנית בגובה 5% למשך שנתיים מהאירוע ולאחר תקופה זו לא נותרה לה נכות נפשית צמיתה. הפסיכיאטר מטעם בית המשפט ממליץ על 20% נכות נפשית.

2.הנתבעות מכחישות את החבות וטוענות לעניין זה שתי טענות: האחת - לאחר שהתובעת הגיעה לפשרה עם הנתבעות וקיבלה פיצוי בגין הנזקים הנתבעים, מיצתה היא את עילת תביעתה כנגדן, והשניה, לחילופין – לנתבעות אין כל חבות בנזיקין בגין האירוע.

לעניין הסכם הפשרה – נטען כי התובעת היתה מודעת לכך שהפשרה עניינה לא רק נזקי רכוש, אלא גם עוגמת נפש והמצב הנפשי והגופני, כי רק שנים לאחר מכן, לאחר שפוטרה מעבודתה, חיפשה התובעת דרך לגבות כספים נוספים מהנתבעות ועלה בדעתה לתקוף את הסדר הפשרה בעילות שונות, כי את סבירות הסכם הפשרה יש לבחון על פי העובדות בעת כריתתו, באותה עת הסכום לא היה נחוץ לתובעת מבחינה כלכלית קיומית, שכן המשיכה לקבל משכורות, התובעת היא זו שפנתה בבקשה להגיע להסדר, מדובר במקרה בו קיימת מחלוקת עמוקה ביחס לחבות, אשר עלולה להביא לדחית התביעה וכי הסכום סביר לאור העובדות בעת כריתתו.

נטען כי התובעת לא סבלה מכל חולשה שכלית וכי התובעת היא שהדגישה את השכלתה ויכולותיה ואת היותה עיתונאית לשעבר ודוברת עברית רהוטה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן יעוץ אישי, שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
*
*
*
*

חיפוש עורך דין לפי עיר

המידע המשפטי שחשוב לדעת – ישירות למייל שלכם!
הצטרפו לניוזלטר וקבלו את כל מה שחם בעולם המשפט
עדכונים, פסקי דין חשובים וניתוחים מקצועיים, לפני כולם.
זה הזמן להצטרף לרשימת התפוצה
במשלוח הטופס אני מסכים לקבל לכתובת המייל שלי פרסומות ועדכונים מאתר פסק דין
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ