בליט נ' בני גנץ ואח'

פסק דין

עתירה להורות למשיבים לבטל החלטת המשיב 1 מיום 6.5.12 לפיה הותרה התחייבות צה"ל כלפי העותר, (דהיינו הסכם העסקתו בצה"ל לא הוארך) וכן להורות כי העותר ימשיך לשרת בצה"ל במסגרת כישוריו ותפקידו בחט"ל (חטיבה טכנולוגית ליבשה).

עיקרי העובדות

1. העותר משרת בצה"ל משנת 1995. העותר הנדסאי מכונות בהשכלתו ובעל תואר ראשון במינהל עסקים. במהלך שירותו מילא תפקידים שונים. החל מיוני 2008 שימש בתפקיד קצין ירי ביחידת ניסויים נס"א 5000 ולאחר מכן בתפקיד קצין נושא וקצין טכני בתחום החבלה והארטילריה.

ביולי 2010 פנה העותר למפקד היחידה אלוף משנה ש.פ. בדבר תקלות שונות כדי שתיבדקנה ויוסקו מסקנות. לגירסת העותר, הוא נחשף בשירותו באגף המיגון להתנהלות בלתי תקינה בתחומי הרכש, הבטיחות ויחס מפקדים כלפי פיקודים, שבאו לידי ביטוי בנושאים שונים אותם פירט בהרחבה. כמו כן הוענק למפקדו ש.ל. סיווג תנאי שירות, שלא תאמו את המציאות כדי לתת לכאורה הטבות כספיות למפקדו, ע"י הגדרת הפעילות כמבצעית, דבר שלא היה מוגדר ליחידה זו. הסיווג נעשה על פי המלצת סגן אלוף ר.ק. רמ"ד רק"מ. כמו כן ציין העותר כי טויחו תקריות רבות ביחידה, וכל אלה פורטו בפנייתו.

נערך בירור פנימי בעניין,אליו לא זומן העותר אישית, ולתפיסתו מטרתו היתה ל"טשטש ולמרוח" את המסקנות. העותר גם ביקש לעבור לענף אחר ביחידה בה שרת, אך לבקשת ראש הענף סא"ל א.ג. נשאר בתפקידו.

לגירסת העותר, מפקדיו הישירים החלו מאז להתנכל לו ולהכתים את שמו.

בפועל הוגשה נגדו תלונה על ידי מפקדו עוד ביוני 2010. העותר הודה כי מחק מהמחשב תיקיה שהיתה על שמו ושימשה לו כעזר בעבודתו (ויתכן כי אגב כך נמחק חומר שיתכן שהוכנס על ידי אחרים לתיקיה זו בלי ידיעתו). העותר הועמד לדין משמעתי בסמוך לסוף 2010, הורשע עפ"י הודעתו ונידון לנזיפה חמורה.

בהמשך, במהלך שנת 2011 בעקבות ההליך המשמעתי, זומן העותר לועדה להתרת חוזים מטעם המשיב 2 – ראש אגף כוח אדם. לועדה זו זומנו מפקדיו של העותר.

לגירסת העותר, הועדה לא נענתה לבקשו לזמן עדים וראיות מטעמו, לא נתנה משקל מתאים לראיות שהובאו על ידו ועל בסיס עדויות מפקדיו, ניתנה המלצת הועדה לראש אכ"א להתיר את החוזה עם העותר.

העותר הגיש ערעור לועדה המייעצת לרמטכ"ל, שקיבלה את הערעור והוחלט כי העותר ישאר לשרת בצה"ל, אך לא בחט"ל.

בעקבות זאת הופנה העותר ע"י מחלקת הסגל לראיונות בפיקוד צפון, פיקוד דרום ומרכז – תחמושת, כדי לשבצו כבוחן תחמושת. על שהתרחש בהליכי השיבוץ חלוקים הצדדים:

לטענת העותר השיבוץ לא התאים לכישוריו וניסיונו הקודם וגם לדברי נציגת חיל חימוש בועדה, העותר אינו מתאים לשמש בתפקיד אחראי תחמושת. עוד מוסיף העותר, כי נציגי היחידות הנ"ל אף אמרו לו כי אין בדעתם לבזבז תקן על מי שאינו בעל ניסיון כבוחן תחמושת. בכך רואה העותר חוסר אפשרות מלכתחילה ליישם את החלטת ועדת המשנה מטעם הרמטכ"ל. לכך יש להוסיף כי העותר סבור שלנציגי היחידות בראיונות, הועבר אף חומר בכתב על העותר מיחידתו, כדי לסכל ולהקשות על שיבוצו.

לגירסת המשיב, ראיונות השיבוץ נערכו בהגינות, הובטח ליחידות תקן נוסף לצורך העסקת העותר, אך הוא סירב לתפקידים שהוצעו לו, למרות שהיה בעברו בעל הכשרה כבוחן תחמושת.

במהלך תקופת הביניים ומאז הגשת התלונה על ידי העותר, המשיך לשרת ביחידתו בענף "אל אופ" ואף קיבל לטענתו הערכות חיוביות ממפקדיו הישירים.

במהלך חודש מרץ 2012 הגיע אלוף משנה ש.פ. למקום שירותו של העותר. שעתיים לאחר מכן, כך לגירסת העותר, הוא זומן לפתע לקצין חימוש ראשי שהודיע לו כי לאחר קבלת סיכומי הראיונות בעניין שיבוצו, שלא צלחו, יועלה שוב עניינו להחלטת הרמטכ"ל.

על החלטה זו הגיש העותר ערעור. ביום 6.5.12 התקבלה תשובה על ערעורו ולפיה ביום 16.4.12 בחן הרמטכ"ל "בכובד ראש את מכלול הנתונים בעניינו של העותר ולאחר שנשקלו הטענות השונות אותן פירט העותר במכתבו, החליט הרמטכ"ל להורות על התרת התחייבותו של העותר משירות קבע".

החלטת הרמטכ"ל התבססה על כך שלא צלחו הניסיונות לשבץ את העותר ביחידות אחרות מחוץ לחיל הטכנולוגיה וחוסר נכונותו לשרת בתפקידים וביחידות אחרות.

גם פניות אביו וב"כ של העותר לא זכו לתשובות חיוביות, והעותר הבין שהוא צפוי לכך שהתחייבותו תותר, ועל כן הוגשה העתירה דנן.

טענות הצדדים