בליזובסקי נ' מאור

פסק דין

1. הצדדים בהליך שבפניי הסכימו לניהולו על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ה-1984, כאשר כל צד יהא רשאי להסתמך על החומר שהוגש על ידו והטיעונים שהועלו בעל פה.

2. התובעת, פייגה (ציפורה) בליזובסקי (להלן: "התובעת") טענה שהינה תושבת חיפה ובעלת הזכויות בשתי דירות בבניין הנמצא ברח' הגיבורים 25 א' בחיפה. הנתבע, אליהו מאור (להלן: "הנתבע") היה עו"ד במקצועו, כאשר בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה היה מיופה כוחה של התובעת וייצג אותה בהליכים משפטיים שונים. לטענת התובעת, היא פנתה לנתבע ביחד עם תובעים נוספים על מנת שייצגם בגין נזקים שנגרמו להם עקב אישורה של תוכנית תכנון עיר חפ/1548א' (תא 610/95). נטען כי בין התובעת לנתבע לא נערך הסכם שכר טרחה והיא שילמה לנתבע בהתאם לדרישותיו שכר טרחה בסך 4,766 ₪, סך נוסף של 1,362 בגין הוצאות וסך של 2,445 בגין פיקדון. התובעת קיבלה חשבונית ממשרד הנתבע בסך 6,228 ₪ וכן תשלומים נוספים. בשנת 2007 ניתן פסק דין לפיו נפסקו פיצויים בגין שתי הדירות שבבעלות התובעת, כאשר אחת הדירות היתה רשומה על שם התובעת ובעלה, והשנייה על שם התובעת ואמה, גב' פנינה רוסק ז"ל (מעיון במסמכים עולה כי מדובר באחותה של התובעת ולא אמה כפי שנטען בכתב התביעה). נטען כי במועד הגשת כתב התביעה התובעת נרשמה כתובעת יחידה לגבי דירה מס' 21 ואמה נרשמה כתובעת יחידה לגבי דירה מס' 20. התובעת קיבלה פיצוי כספי רק בגין דירה אחת. לטענתה, הינה זכאית לקבלת הפיצוי בגין שתי הדירות מתוקף הסכם מכר שנערך בינה לבין אחותה ומכח צוואת אמה וצו קיום הצוואה שהומצאו לנתבע. לאחר החלפת תכתובות כמפורט בכתב התביעה שלח הנתבע ביום 4/8/09 מכתב לתובעת בצירוף המחאה וחשבונית בסך 55,577 ₪ לאחר שניכה מסכום הפיצויים סך של 21,046 ₪ בגין הוצאותיו ושכר טרחתו. לטענת התובעת, היא שילמה לנתבע סך של 4,766 ₪ כמפורט לעיל וכן שכר טרחה נוסף בסך של 13,237 ₪ והוצאות בסך של 5,757 ₪. נטען כי הנתבע התרשל כלפיה תוך הפרת חובת הנאמנות וחובת תום הלב. לטענת התובעת נגרמו לה נזקים ממוניים ועוגמת נפש בסך 20,000 ₪. בנוסף, נטען כי על הנתבע להשיב את הסכומים שגבה ביתר כמפורט בכתב התביעה. לצורכי אגרה הועמד סכום התביעה על סך 40,000 ₪.

3. הנתבע בכתב הגנתו חוזר על עובדות המקרה, שלטענתו הוצגו באופן חסר ומגמתי. לטענתו, הוסכם עם נציגות הבית שינוכו מהכספים שייפסקו כפיצויים כל ההוצאות הכרוכות בניהול התיק וכולל שכר טרחת הנתבע בשיעור 20% בתוספת מע"מ. לטענתו, הדברים אף תועדו בכתב אך לא ניתן לאתרם, שעה בה העביר את משרדו לביתו לאחר פציעתו בתאונת דרכים וביעור מרבית התיקים נוכח מצוקת מקום אחסון. הנתבע תיאר את הפעולות שביצע לרבות הסכומים שהתקבלו ואופן חלוקתם. עוד נטען כי מדובר בשתי דירות נפרדות שבגין כל אחת מהן ניתנה חתימה עצמאית בייפוי הכח ושהפיצויים שנפסקו בגינן מהווים כ-30% מכלל הסכומים. נטען כי התובעת קיבלה את מלוא הכסף בארבעה תשלומים מהם נוכה החלק היחסי בהוצאות, שכ"ט ומע"מ באופן יחסי ובשיעור שווה לכל הדיירים.

4. התובעת הלינה על תגובת הנתבע בכתב תשובתה. הנתבע הגיש טיעון לדיון המקדמי. בדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים ביום 10/11/10 חזרו הצדדים על טענותיהם.

5. לאחר שעיינתי במסמכים ובטענות הצדדים אני מורה כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,350 ₪ בתוספת הצמדה מיום הגשת התביעה בגין החזר הפיקדון שלא נפדה על ידה. בהתאם למסמכים נראה כי הסכום שנוכה בגין השתתפות הדיירים בהוצאות ההליך, לרבות הוצאות בגין שכ"ט שמאים, אגרות וערובה נוכה בהתאם לחלק היחסי של דירות התובעת. הסבר אף הומצא לתובעת במכתבי הנתבע מיום 3/9/09 ומיום 10/9/09. שכר טרחתו של הנתבע המהווה 17.5% מהסכום שנפסק אינו מוגזם, אף בהעדר הסכם שכר טרחה בכתב בין הצדדים. בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה הובטח לה על ידי הנתבע כי סכום הפיצויים יועבר לה במלואו, טענה שאינה מגובה באסמכתאות כלשהן. עוד אציין כי מהמסמכים שצורפו עולה כי הנתבע פעל כראוי לצורך ניהול ההליך אשר נמשך פרק זמן רב. מהמסמכים שהוצגו בפניי אכן עולה כי ההליך התנהל לאורך שנים והתובעת הקשתה על הנתבע לייעל את ההליכים שעה בה סירבה לחתום ולהמציא מסמכים לצורך קידום ההליך דאז (ראה לדוגמא את מכתב הנתבע ממרץ 2008). רק ביום 7/7/09 המציאה התובעת לנתבע העתק מצו הצוואה של אמה וכן העתק מחוזה הרכישה לפיו היא רכשה את חלקה בדירה מאחותה. בהקשר זה יוער כי עד למועד דהיום לא המציאה התובעת כתב שיפוי לטובת הועדה המקומית כנדרש, דבר שהתייתר בסופו של יום. לאור האמור לעיל, אינני מוצא לנכון לפסוק פיצויים כלשהם, לרבות בגין עוגמת נפש.

כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"א, 29 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.