בלטי נ' איימן

פסק דין

ראשיתם של ההליכים שבפני בבקשה לביצוע שטר ע"ס 20,000 ₪, שהגיש התובע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים (03-17825-12-3). לאחר שהתנגדות שהגיש הנתבע התקבלה, הועברו ההליכים לסדר דין מהיר.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים:

ברקע התביעה, זיכרון דברים שנחתם בין הצדדים ביום 23/05/11, למכירת רכב אספנות לנתבע בתמורה לסך 40,000 ₪. במעמד חתימת זיכרון הדברים, שילם הנתבע לידי התובע מחצית מסכום התמורה, כאשר את היתרה היה על הנתבע לשלם במזומן בעת העברת הבעלות ברכב. להבטחת התחייבויותיו וכפקדון, מסר הנתבע בידי התובע שיק ע"ס 20,000 ₪, הוא השיק נשוא התביעה.

אליבא דתובע, לא נכח בעת העברת הבעלות ברכב לנתבע. את העברת הבעלות ביצע הנתבע אל מול הבעלים הרשום של הרכב, מר אמנון רייבק, עובדה אותה ניצל הנתבע על מנת להתחמק מתשלום היתרה לה התחייב.

הנתבע הכחיש את טענות התובע. לטענתו, שילם לידי התובע 18,500 ₪ וביקש לקבל לידיו את השיק שמסר לבטחון, אך התובע סירב להשיבו עד לפרעון מלוא התמורה (תשלום 1,500 ₪ נוספים). באותו היום בו בוצע התשלום, נסע הנתבע ביחד עם חברו- מר אבראהים אבראהים לתל אביב, להעברת הבעלות ברכב ממר רייבק לנתבע. כשבוע לאחר מכן פנה הנתבע לתובע, כדי לשלם את היתרה (1,500 ₪), אולם התובע סרב לקבלה ודרש סכום נוסף בסך 20,000 ₪, בטענה כי סוכם שעל הנתבע לשלם תמורת הרכב 60,000 ₪. בתמיכה לטענותיו, הגיש הנתבע תצהיר מטעם מר אבראהים אשר היה לטענתו עד למסירת התשלום לידי התובע ולסירוב התובע לקבל לידיו את היתרה בסך 1,500 ₪.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית שהונחה בפני והתרשמתי מעדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות.

הצדדים תמימי דעים באשר לפרטי העסקה שבמסגרתה נמסר לידי התובע השיק נשוא הליכי הביצוע- הנתבע רכש מהתובע רכב אספנות בתמורה לסך 40,000 ₪, כאשר 20,000 ₪ שולמו במעמד חתימת זכרון הדברים, ואת היתרה היה על הנתבע לשלם "בהעברת הבעלות". עוד סוכם בין הצדדים, כי "הקונה יפקיד שיק בידי המוכר על סך של 20,000 ₪ פקדון עד העברת הבעלות" (כמפורט בזכרון הדברים).

אין מחלוקת, כי התשלום הראשון שולם במועדו. עוד אין מחלוקת, כי העברת הבעלות בוצעה בפועל. השיק ע"ס 20,000 ₪ שנמסר בידי התובע כפקדון ועל תנאי, הוא העומד בבסיס המחלוקת, על רקע טענת התובע שהתשלום לא בוצע והוא זכאי להגיש השיק לביצוע, כנגד טענת הנתבע לפרעון.
למען הסדר הטוב יובהר, כי הנתבע טען כי שילם 18,500 ₪ ולא הכחיש כי חב הוא 1,500 ₪ אותם לטענתו סירב התובע לקבל לידיו, בדרישה לתשלום 20,000 ₪ נוספים. לנוכח האמור, בפסק הדין אדרש לשאלת תשלום הסכום השנוי במחלוקת- 18,500 ₪.

כידוע, "המסירה של שטר ביטחון היא, מעצם טיבה וטבעה, "מסירה-על-תנאי" ו"זכותו של המחזיק בשטר כזה לממש אותו (כגון על-ידי סיחור או תביעה לפרעונו) קמה, רק אם נתמלא התנאי, והמסירה הופכת עקב כך שלמה" (ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לח(4) 281, 285. ראו גם י' יערי וד' תמיר, "דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט", מהדורה שלישית, בעמ' 300).

בע"א 333/63 דן שמולוביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, שותפות מוגבלת נקבע, כי "שטרי בטחון' בכלל 'שטרות' המה. חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את 'מימוש הביטחון' על ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו 'מוציא מחברו עליו הראיה'; שטר יוצר 'חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו' לפי סעיף 29(א)" (פ"ד י"ח, 550, 553(.

משנטענה טענה לפיה עסקינן בשיק שנמסר על תנאי, הרי שעל הנתבע הנטל להוכיח: (א) כי השיק נמסר על תנאי, (ב) מהו התנאי שבו הותנתה המסירה (ג), כי התנאי לא נתקיים (ע"א 4848/91 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ נ' פורשה בע"מ, פ"ד נ"א (1) 874; ע"א 623/88 גולדנברג נ' המשביר המרכזי, פ"ד מ"ד (2) 801).

יוער, כי לאחר קבלת ההתנגדות הגיש התובע מיוזמתו כתב תביעה מפורט בעילה חוזית-כספית (חלף התאמת ההליך לסדר דין מהיר, כנדרש בתקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי וכמפורט בהחלטתי מיום 28/06/12), באופן שלכאורה מאיין את ייחודה של העילה השטרית וכורך את העילה הכספית בין עילות התביעה:

"התובע על פי העילה השטרית אינו נדרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה. ואולם, אם התובע הזכיר בתביעתו כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא היתה קיימת מלכתחילה. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופט [כתוארו אז] י' זוסמן:

"משהתנדבה המשיבה, כביכול, והקדימה רפואה למכה וגילתה קבל עם ועדה בכתב-התביעה מה תמורה נתנה לנתבע בעד השיקים, ואילו הנתבע מוכיח כי תמורה זו לא קיבל בעד השיקים, מה חייב השופט לעשות? על- כרחך אתה אומר, שעליו לדחות את התביעה" (בע"מ 2126/09 פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו. ניתן ביום 03/09/09)

אך בין אם עסקינן בתביעה שטרית ובין אם עסקינן בתביעה בעילה חוזית, דין טענות התובע להדחות.

אין מחלוקת כי השיק שהוגש לביצוע נמסר על תנאי, להבטחת תשלום יתרת התמורה. קרי- תנאי למימוש השיק הינו אי תשלום הסכום שנקבע בזכרון הדברים, שהרי עם ביצוע התשלום היה על התובע להשיב לידי הנתבע את השיק ("התשלום הוא עבור השיק", פרוט' 04/04/13, עמ' 4, ש' 24). במצב דברים זה, על הנתבע להוכיח ששילם את יתרת התמורה השנויה במחלוקת- 18,500 ₪.

בתום שמיעת העדויות ולאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שהונחה בפני, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבע וליתן אמון בטענתו שהסכום האמור אכן שולם לתובע.