ו"ע
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
10375-09-09
16/12/2010
|
בפני השופט:
רחל גרינברג
|
- נגד - |
התובע:
אסתר מירל בלחסן
|
הנתבע:
משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים
|
פסק-דין |
פסק דין
1. העוררת, גב' אסתר מירל בלחסן, נולדה בשנת 1934 בעיר תוניס בתוניסיה ומתמצית קורותיה בהצהרתה עולה כי היא מבססת טענת נרדפותה על הגבלת חירות. תביעתה לרשות לזכויות ניצולי השואה (להלן הרשות) נדחתה על הסף מן הטעם שלא עמדה במבחן התושבות הרצופה כדרישת סעיף 3(1) לחוק.
הסעיף קובע את תנאי הסף להכרה כנכה לפי החוק:
3(1) "עלה לישראל לפני...1 באוקטובר 1953 וביום...1 באפריל 1957 היה ולאחר מכן נשאר אזרח ותושב ישראל."
(2) "דרגת נכותו אינה פחותה מ- 25%."
2. העוררת עלתה ארצה בשנת 1950 ועל פי הצהרתה בפני הרשות התגוררה
עם משפחתה בצרפת בין השנים 1959- 1967 ו- 1974- 1994, דהיינו, עד לחזרתה ארצה ב- 1994 חיה בצרפת 28 שנים. לאור נתונים אלה, אותם מכחישה העוררת למרות שנרשמו בהצהרה עליה היא חתומה, נדחתה תביעתה בנימוק שלא שמרה על תושבות רצופה בישראל ובשנים שלא חיה כאן, מרכז חייה היה בצרפת.
3. לטענת העוררת, הנתונים הרשומים בסעיף 18 לטופס התביעה עליהם הסתמכה הרשות, יסודם בטעות המוסברת במילו הטופס על ידי אדם אחר.
לגרסתה, המשפחה חיה בצרפת בשנים 1960-1967 ושבה לישראל. הם קיבלו דירה מעמידר והתגוררו בה שנים רבות וב- 1984 אף רכשו אותה.
העוררת מוסיפה כי גם בשנים 1975- 1979 התגוררה בצרפת אך באותה תקופה שמרה על קשר הדוק עם ישראל; החזיקה בדירה ושלמה הוצאות החזקתה וביקרה עם משפחתה בישראל מדי שנה למשך חודשיים-שלושה בכל פעם.
כתמיכה לגרסתה, הציגה שורה של מסמכים כמפורט במסמך המכונה "השלמת ראיות" שהוגש לתיק. כמו כן טענה כי עבדה בארץ בחברת גיבור במשך 13 שנה, ניתנה לה אפשרות לתמוך טענתה במסמכים ולא עשתה כן.
4. לא ראינו צורך לפרט את תוכן המסמכים משום שאין הם מתייחסים ישירות לשנים השנויות במחלוקת. לעומתם נמצא בתיק הרשות מכתב בחתימת העוררת מיום 18.11.08, דהיינו, כשלושה חודשים לאחר הגשת התביעה, המאשר באופן מלא את הנתונים הרשומים בטופס:
"בשנת 1953 נישאתי... גרנו בצרפת מתאריך 1959 עד 1967 ושוב עשינו עליה מ- 1967 עד 1974 שוב חזרנו לצרפת מ 1974 עד 1994 ומאז אנחנו גרים בארץ."
בלתי סביר להניח כי גם האמור במכתב יסודו בטעות. יש לקבל אפוא את הנתונים שמסרה העוררת כלשונם, דהיינו, כי עד 1994 חיתה בצרפת כ- 28 שנים.
5. על אף נתונים אלה התומכים לכאורה בעמדת המשיבה, הרי שברוח הפרשנות הליברלית והמקלה שניתנה בפסיקה למונח 'תושבות רצופה' בהקשר לחוק נכי רדיפות הנאצים, וזאת על מנת שלא לחסום בפני הניצולים על הסף את הזכות להכרה כנכים לפי החוק, גם אנו נאמץ גישה זו ונראה, לאור מכלול הנסיבות להן טוענת העוררת, את שהותה בצרפת כזמנית ואת קשריה עם ישראל ושובה לכאן לפני 16 שנה כמאשרים שלא ניתקה את זהותה הישראלית.
(ראו ע"א 657/76 הרשות המוסמכת נ' חסדאי פ"ד לב(1) 778; ו"ע 836/07 רחל שטיין נ' הרשות המוסמכת; ו"ע 1061/05 רטיג נ' הרשות המוסמכת).
לאור האמור לעיל אנו מקבלים את הערר.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.
בפני