בלחסן נ' מע"מ

פסק דין

רקע

1.המערער עסק בשעתו ברכישה ובשיווק מוצרי אבן. המשיב סרב להתיר ניכוי מס תשומות שבחשבוניות מס שקיבל המערער (סכומן הכולל – 2,557,346 ₪), משום שסבר כי מדובר בחשבוניות מס פיקטיביות, חשש שעלה בעקבות חקירה שערך בשעתו. על כך באה השגתו של המערער, השגה שנדחתה. המשיב עמד ועומד על עמדתו, לפיה החשבוניות הוצאו שלא על ידי מי שרשאי היה להוציאן. צעדו הבא של המערער היה בהגשת הערעור בו עסקינן.

2.כאמור, המערער ביקש להתיר ניכוי מס תשומות בגין חשבוניות מס שקיבל עבור רכישת מוצרי אבן. חקירת המשיב העלתה, כי המערער עמד בקשר עסקי עם ספקי אבן מן השטחים של הרשות הפלסטינית, כשהוא יודע כי הם מעבדים את האבן באתרים שונים בשטחים. כנגד רכישת האבן הוא שילם לספקים אלה במזומן, וקיבל מהם חשבוניות מס של חברות שונות הרשומות בישראל, ואת מס התשומות שבחשבוניות הוא ביקש לנכות (ממצאים מחקירת המערער אצל המשיב מן הימים 28.7.2004, 19.10.2004, נספח ה' לתצהיר נציג המשיב, מר אייגר).

הראיות

3.ספקי האבן מסרו, כאמור, למערער חשבוניות של חברות ישראליות אחדות. אודות חברות אלה העלתה חקירת המשיב ממצאים אחדים, ואלה הובאו בפניי כראיות מטעם המשיב (באמצעות נציגו, מר אייגר). על מנת להתמודד עם ראיות אלה העיד המערער לבדו בפניי. לא הובאו מטעמו ראיות נוספות.

בשורות הבאות אביא מן הממצאים שהעלתה חקירתו של המשיב בשעתו.

4.המערער קיבל מאת ספקיו הפלסטינים חשבוניות מס אחת של "חברת מונדיאל הנדסה בע"מ" (היקף העסקה – 71,200 ₪). כעולה מחקירתו אצל המשיב (28.7.2004), המערער הופנה בטלפון למפעל בג'נין המספק אבן, משם נמסר לו שם של נהג משאית, שהוא נציגו של הפלסטיני בישראל, איתו תיסגר העסקה. הסחורה נמסרה למערער, שלא זכר לומר אם שילם עבורה את מלוא התמורה לאותו נהג, וממנו הוא קיבל חשבונית מס (של מונדיאל הנ"ל). המערער לא יכול היה להוכיח כיצד שילם את תמורת הסחורה (החשבונית), ולא סיפק לחוקרי המשיב את פרטי האנשים עמם ערך את העסקה.

מן הצד האחר, במאגר הנתונים של המשיב מוכרת היתה מונדיאל כחברה, שחשבוניות פיקטיביות שלה מופצות על ידי מפיצים אחדים (כך עלה גם בהודעתו של הנחקר סוהיל אל ג'ונדי מיום 17.8.2004, נספח ה' לתצהיר מר אייגר).

5.חברה ישראלית אחרת, שמס תשומות של 5 חשבוניות שלה ביקש המערער לנכות (סה"כ העסקאות בהיקף של 442,610 ₪), היא "חברת שיש ירמי בע"מ". מעדויותיו של המערער בפני חוקרי המשיב (28.7.2004, 19.10.2004) עלה, כי מדובר היה בסחורה שמקורה בשכם, אותה הוא קיבל מאת אדם בשם היימן לויקת, שהוא נציגם של המפעלים המצויים בשטחים. המערער שילם את תמורת הסחורה במזומן, וקיבל מאת היימן את החשבוניות ע"ש חברת שיש ירמי הנ"ל. המערער התוודה בחקירתו אצל חוקרי המס, כי לא בדק את הקשר עם אותם מפעלים בשטחים, כמו שלא בדק את הקשר שלהם עם החברה הישראלית, ששמה מתנוסס על החשבוניות.

6.בחקירתו הנגדית מסר המערער פרטים אודות העסקאות הללו, שלא תאמו את שמסר בחקירתו לחוקרי המס, כגון שאפשר והסחורה היתה מבית לחם או מחברון (במקום שכם), וכי את התשלום עשה בין היתר על ידי שיקים, שלו או של לקוחותיו (במקום במזומן, כעדותו בחקירה בפני חוקרי המס). מכל מקום, לא עלה בידו להניח יסודות ראייתיים לאופן בו שילם את הכספים לידי אותו היימן, והרי אנו מדברים על מאות אלפי שקלים, כי אם הסתפק בעדות על פה, שאם היתה עדות אמת (כגון שפרע שיקים של לקוחות, משך כספים וכד') – יכול היה להוכיחה בקלות יחסית, בין בפני נציגי המשיב בשעתם, ובין בבית המשפט.

7.אגב כך אציין, כי בשיחות טלפון שערכו נציגי המשיב עם אותו היימן לויקת הכחיש האחרון, כי מסר חשבוניות כלשהן למערער (מזכרים של חוקרים אלה – נספח ו' לתצהיר מר אייגר).

8.זאת ועוד, חקירת מנהלה של חברת שיש ירמי, מר ג'בראן אחמד (מיום 4.3.2004), העלתה, כי דו"ח המע"מ האחרון של החברה הוגש בחודש אוגוסט 2002, ולא כלל עסקאות בהיקף כגון זה שמבקש עתה המערער לנכות כמס תשומות, כי אם עמד על סך 8,354 ₪ בלבד. מכל מקום, מר אחמד לא יכול היה לאשר, כי סיפק סחורה כלשהי למערער, וכי הנפיק את חשבוניות המס המדוברות.

9.החברה הבאה בה נדבר היא "חברת א.מ. קשת בע"מ", שאת מס התשומות משתי חשבוניות שלה (סך היקף העסקאות שבחשבוניות – 56,935 ₪) ביקש המערער לנכות. וגם כאן שב ועלה שמו של אותו סוהיל אל ג'ונדי, אותו הכיר המערער (לפי עדותו שלו בחקירותיו בפני המשיב) כתושב בית לחם, וכי הוא בעל מפעל לעיבוד אבן המצוי בשטחים. לפי עדותו קיבל המערער את שתי החשבוניות ממר אל ג'ונדי הנ"ל, אף שמדובר בחשבוניות של חברה ישראלית, והספק הוא תושב השטחים. בעדותו בפני חוקרי המס מסר אל ג'ונדי, כי לקוחותיו ידעו שהוא תושב השטחים, שאין בבעלותו חברות ישראליות, וכי השימוש בחשבוניות ישראליות (בין היתר של א.מ. קשת הנ"ל) נעשה על ידו בשל בעיה שלו בקבלת חשבוניות של הרשות הפלסטינית.

10.חברה אחרת, ש-20 חשבוניות שלה (בהיקף כולל של 1,737,794 ₪) נמסרו לידי המערער, היא "חברת עאידה לבניין מסחר חקלאות ועפר בע"מ". מעדויותיו של המערער (נספח ה' לתצהיר מר אייגר) בפני חוקי המס עלה, כי הוא ידע שמדובר בתושבי שטחים שעשו עמו את העסקאות, ואת פגישותיו עמם הוא עשה במחסום, כשהאחראי לכל המשלוחים היה פלוני ושמו ניזהר, תושב בית ג'אלה. הוא טען, כי את בעלי חברת עאידה הוא מכיר, ואת החברה הוא מכיר כמי שעוסקת במשלוח סחורה מן השטחים לישראל, ונציגה הוא אותו ניזהר. הוא העיד, כי ניזהר רוכש עבור החברה סחורה מן השטחים, ושולח אותה לישראל על פי הזמנה. את הסחורה הוביל נהג ושמו אסמעיל ערמן, שעבד אצל חברת עאידה. את החשבוניות סיפק למערער אותו ערמן, ולעיתים היה זה המערער שמילא את פרטי החשבונית. את התשלום עבור הסחורה עשה המערער, לפי עדותו, בדרך כלל במזומן, ולעיתים בשיקים שלו או של לקוחותיו.

11.אסמאיל ערמן הנ"ל העיד בפני חוקרי המשיב (נספח ה' לתצהיר מר אייגר), כי שימש איש קשר בין המערער לבין תושבי השטחים, להם לא היה אישור כניסה לישראל. ערמן אישר עוד, כי המערער ידע, כי מדובר בסחורה המגיעה מן השטחים, וכי את העסקים הוא עושה עמו (עם ערמן) ולא עם חברת עאידה. העסקה היתה, כך ערמן, עם ניזהר הנ"ל ולא עם חברת עאידה. את חברת עאידה הקים תושב השטחים בשם עאיד, כך עדותו של ערמן, שהמשיך ומסר, כי התשלום עבור הסחורה נעשה דרך כלל במזומן, וכי החשבוניות שהוצאו היו "מנופחות", משמע בסכומים הגבוהים מן התשלום שנעשה בפועל.

12.חשבוניות אחרות קיבל המערער מאת "חברת הר הצופים לקבלנות וסחר בע"מ". מחברה זו קיבל המערער 12 חשבוניות בסך כולל של 248,807 ₪. חברה זו אף היא "הוקמה" בידי אותו עאיד תושב השטחים (יחד עם תושב שטחים נוסף בשם נאסר קואסמי).

13.בהודעתו לחוקרי המס מסר המערער, כי מאז החל המשיב חוקר את חברת עאידה הוא הבין, כי ישנן בעיות עמה, ולכן פנה לערמן על מנת להמשיך בפעילות לרכישת סחורה מן השטחים. אותו ערמן הכיר לו את נאסר קואסמי, בעליה של חברת הר הצופים הנ"ל.

14.נאסר קואסמי נחקר בידי חוקרי המשיב (נספח ה' לתצהיר מר אייגר) והעיד, כי עאיד וערמן שכנעו אותו לפתוח תיק מע"מ על שמו בשם חברת הר הצופים, ותמורת פתיחת התיק קיבל סך 500 ₪, וכן הבטחה לקבלת סך 3,000 ₪ מידי חודש. עאיד הנ"ל, כך קואסמי, הדפיס את החשבוניות ושאר מסמכים נחוצים. הוא אישר, כי המערער נפגש מידי פעם עם ערמן, פגישות בהן מסר ערמן למערער חשבוניות, ושילם בשיקים. הם התמקחו על התמורה שיקבל ערמן עבור אספקת החשבוניות, כשויכוח נסב סביב העמלה שתינתן עבור החשבוניות (עמלה שנעה בין 7% ל-17%). קואסמי מוסר עוד, כי החשבוניות היו מזויפות, ולא שיקפו את העסקאות שנעשו בין השניים הללו, המערער וערמן.

15.אלו הם עיקרי הראיות שעמדו בפני נציגי המשיב, בעת שעמדו בפני החלטה אם להכיר בחשבוניות המדוברות ככאלה שהוצאו כדין אם לאו, ומסקנתם היתה, כי החשבוניות הוצאו שלא כדין. המערער כופר במסקנה זו, ולחילופין מוסיף וטוען, כי פעל כל פעולה שיכול היה לפעול באופן סביר על מנת להיווכח, כי החשבוניות הוצאו כדין, וגם משום כך יש להתיר את ניכוי מס התשומות שבחשבוניות הנדונות. על מנת לעמוד על מקור מסקנותיו של המשיב, ועל טענת ההגנה (הערעור) של המערער, אביא תחילה את המסגרת הנורמטיבית הצריכה לעניין.