בלורי בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון ואח'

פסק דין

לפני ערעור על החלטת רשמת (כבוד השופטת ורדה פלאוט) מיום 21.2.10, בה נדחתה בקשת המערערת לפטור מאגרה.

רקע כללי:

1.המערערת היא חברה פרטית שהוקמה לצורך הקמת פרויקט בנייה בעיר רמת השרון. לאחר שהוגשה תוכנית הבנייה כפי שנדרש, הוענק היתר בנייה למערערת מאת הועדה המקומית לתכנון ובנייה ברמת השרון.

נוכח היתר הבנייה שניתן החלה המערערת, לפי הנטען בכתב התביעה, בביצוע עבודות הבנייה, בשיווק הנכס למכירה או השכרה והתקשרה בהסכמים עם צדדים שלישים. בחלוף מספר חודשים לאחר שהחלה המערערת בעבודות כאמור, הוציא מהנדס העיר ברמת השרון צו הפסקת עבודה מנהלי, מן הטעם שהיתר הבנייה שניתן על ידי הועדה המקומית, אינו כדין. המערערת נאלצה להפסיק את כל העבודות באתר, ונוכח כך, לטענתה, סבלה מנזקים רבים.

המערערת פנתה לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה לביטול הצו ולאחר שבוטל הצו חלקית ערערה לבית המשפט המחוזי בת"א. בפסק הדין שניתן בערעור בוטל הצו המנהלי כולו, תוך שבית המשפט המחוזי קבע שלא היה מקום ליתן את הצו מלכתחילה (ראו עפ"א (ת"א) 80194/02, בלורי בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת השרון ואח', ניתן ביום 11.3.03).

המערערת, לטענתה, נמנעה מלהגיש תובענה בגין הנזקים שנגרמו לה מהוצאת הצו כאמור, עד יתגבשו מלוא נזקיה, אולם מחשש להתיישנות התביעה, בחרה להגישה כעת ותבעה מהמשיבות נזקים בגובה כ- 205 מליון ₪.

בבד בבד עם הגשת התובענה הגישה המערערת בקשה לפטור מאגרה, העומדת על סך 2,200,000 ₪, היא נשוא הערעור.

הדיון בבקשה לפטור מאגרה והחלטת הרשמת:

2.בבקשתה לפטור מאגרה ציינה המערערת כי אין לה יכולת הכלכלית לשאת בתשלום האגרה, שכן נכון למאזן החברה משנת 2008, היא מצויה בגירעון בגובה של 47 מליון ₪, לאחר הפחתת שווי הנכס. עוד טענה כי מונה כונס נכסים על זכויותיה בנכס, בגין חוב נטען לבנק הבינלאומי הראשון בגובה 102 מליון ₪. המערערת הוסיפה כי גם לבעלי מניותיה אין היכולת הכלכלית לשאת בתשלום האגרה. לעניין טענה זו פרטה המערערת כי החברה נמצאת בבעלות ארבע בעלי מניות; 2% בבעלות מר אריה פרידמן, 40% בבעלות חברת וייטסקיי נאמנות בע"מ (המחזיקה במניות בנאמנות עבור חברת אמתר בע"מ), 38% בבעלות חברת כ.א.פ חברה לנאמנות בע"מ (המחזיקה במניות במאמנות עבור אריה פרידמן מבנים והשקעות בע"מ) ו- 20% בבעלות חברת אחזקה זרה.

לטענת המערערת לכל שלושת בעלי המניות אין היכולת הכספית לשאת בתשלום האגרה, שכן שניים מבעלי המניות, אריה פרידמן וחברת אריה פרידמן מבנים והשקעות בע"מ, שקועים בחובות בקנה מידה גדול, ולחברת אמתר בע"מ אין כספים נזילים או נכסים שיאפשרו גיוס כספים הדרושים לתשלום האגרה.

ביום 24.12.09 הגישה המערערת בקשה לצירוף מסמכים, בהן מביעות חברת אמתר בע"מ וחברת אריה פרידמן מבנים והשקעות בע"מ עמדתן, לפיה אינם יכולים לשאת בתשלום האגרה. כמו כן ביקשה לצרף את הודעת הבנק לפיה סירב להעניק למערערת אשראי נוסף לצורך תשלום האגרה.

המערערת טענה כי סיכויי הצלחת תביעתה גבוהים ביותר נוכח סעיף 238 בחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965, הקובע שמקום בו נגרם נזק כתוצאה מצו הפסקת עבודה מנהלי, שלא היה מקום לתתו מלכתחילה, זכאי הניזוק לתשלום פיצויים מאת הועדה המקומית.

הבקשה נתמכה בתצהירו של אריה פרידמן וצורפו אליה מאזני המערערת והעתק תובענה למימוש שעבודים ומינוי כונס נכסים שהגיש נגדה הבנק הבינלאומי.

3.המשיבות ביקשו לדחות את הבקשה וטענו כי על המערערת להציג תשתית עובדתית מלאה ועדכנית לגבי מצבה הכלכלי, תוך צירוף אסמכתאות המעידות על כך, אך היא לא עמדה בחובה זו. לטענתן, המערערת לא פרטה מהו הרכוש המוחזק בבעלות מנהליה או מי מבעלי מניותיה, ולא פירטה מי הם בעלי המניות בכל אחת מהחברות המחזיקה במניותיה. כמו כן טענו שאריה פרידמן, המציג עצמו כבעל 2% ממניות החברה בלבד, הוא הרוח החיה, המוציא והמביא של בלורי, ואין בתצהירו פירוט בדבר כושרו הפיננסי או בדבר כושרן של החברות המחזיקות במניות המערערת.

לעניין סכויי הצלחת התביעה טענו המשיבות כי סכום התביעה מופרז, מופרך ונטול ביסוס עובדתי או משפטי.

4.בכתב תשובתה לתגובת המשיבות ביקשה המערערת לקזז את סכום האגרה מחובות המשיבות כלפיה. לטענתה, עד להוצאת הצו המנהלי להפסקת העבודה, שילמה המערערת למשיבות סכומי עתק עבור אגרות בניה, היטלים וכיוצא באלה, והיא זכאית להשבת הסכומים ששולמו ביתר ושנמנעה ממנה ההנאה בהם, וכוונתה אך לסכומים ששולמו מבלי שבוצעה כל בניה בעניינם. המערערת העמידה סכומים אלה על סך 1,480,897 ₪, נכון ליום 17.5.2004.

5.לפני הרשמת התקיימו שני דיונים בהם שטחו הצדדים טענותיהם, אולם, על פי החלטת הצדדים לא נחקרו עדים וביניהם לא נחקר אריה פרידמן על תצהירו.

בהמשך הדברים הודיע אריה פרידמן על נכונותו לשאת בתשלום 50,000 מסך תשלום האגרה, כאשר לבקשתו יישא בתשלום זה לשיעורין, בתשלומים חודשיים בגובה 5,000 ₪ בחודש.

6.בהחלטתה קבעה הרשמת כי יש לדחות את הבקשה משלוש הטעמים: