החלטה
לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר התייצבות ביום 10/11/13.
ביום 4/2/13 הוגשה התנגדות מטעם המבקשת לביצוע תובענה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל.
ביום 12/2/13, הועברה ההתנגדות לבימ"ש זה, ובו ביום ניתנה החלטה המזמנת את הצדדים לדיון בהתנגדות ליום 25/6/13, בהתאם לאילוצי היומן.
ביום 25/6/13, הגיש ב"כ המבקשת בקשה לדחיית הדיון בהסכמה, במסגרתה ביקש לדחות את הדיון ליום 2/7/13 בשעה 13:00, מטעמים בריאותיים שלא פורטו בבקשה.
על אף העובדה שהבקשה הוגשה ללא כל אישור התומך בטענה ובסמוך למועד הדיון, ולמעלה משורת הדין, דחה ביהמ"ש את הדיון, אך, בהתאם לאילוצי היומן, נדחה הדיון ליום 7/11/13.
ביום 6/11/13 בשעה 14:03, הגיש ב"כ המבקשת בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון בטענה שיש לו התחייבות קודמת בתיק אחר המתנהל בבימ"ש השלום בירושלים, והוא עורך דין יחיד במשרדו. במסגרת בקשה זו התבקש ביהמ"ש לדחות את הדיון ליום 20/11/13.
משחזרה התופעה על עצמה, מצא לנכון ביהמ"ש לדחות את הבקשה בהחלטה שניתנה בבוקר יום 7/11/13, כאשר הונחה הבקשה לפניו.
הצדדים לא התייצבו בשעת הדיון וביהמ"ש נתן פסק דין הקובע, בין היתר, כי הצדדים אינם רשאים לעשות דין לעצמם ולהימנע מהתייצבות, במיוחד כאשר הבקשה לדחיית הדיון הוגשה בסמוך לשעת הדיון ושלא על פי נוהל הנשיאה.
בהתאמה, נדחתה ההתנגדות וביהמ"ש הורה על שפעול ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, ולפנים משורת הדין לא פסק הוצאות לטובת אוצר המדינה בשל אי ההתייצבות.
מספר שעות לאחר השעה שנקבעה לשמיעת הדיון בתיק הגיע ב"כ המבקשת, לבדו, וביקש להחליף מילים עם ביהמ"ש. מפאת כבודו שמע ביהמ"ש את דבריו והבהיר כי אין מקום לעתור בע"פ לביטול פסק דין וכי עליו להגיש בקשה מסודרת בעניין. כן הובהר לו, כי ביומנו של ביהמ"ש עומס רב, דיונים נקבעים לחודשים אפריל-מאי 2014, ואולם, ביומנו של ביהמ"ש התפנה מועד בשעות הצהריים של אותו יום (7/11/13) אותו ניתן אולי יהיה לנצל, ככל שימצא ביהמ"ש לנכון לבטל את פסה"ד שניתן בבוקר ה – 7/11/13 בכפוף להסכמת הצדדים לקיום הדיון כאמור.
ב"כ המבקשת הניח לפניי ביהמ"ש בקשה כאמור לביטול פסה"ד מיום 7/11/13, ולפנים משורת הדין ביטל ביהמ"ש את פסה"ד וקבע כי הדיון יישמע באותו יום בשעות הצהריים.
בשעות הצהריים של אותו יום, התייצבו לפני ביהמ"ש ב"כ התובעת וב"כ הנתבעת, ואולם נציגת הנתבעת, אשר מסרה תצהיר מטעמה לתמיכה בהתנגדות נשוא הדיון, לא התייצבה לדיון.
במצב דברים זה נמנעה מב"כ התובעת האפשרות לחקור את נציגת הנתבעת על תצהירה, ונבצר מביהמ"ש לקיים דיון ענייני בבקשה.
בלית ברירה, ושוב למעלה משורת הדין, אפשר ביהמ"ש לצדדים לקיים את הדיון במועד נדחה, אשר אף בו התפנה המועד בשל הסכם אליו הגיעו צדדים בתיק אחר, והדיון נקבע ליום 10/11/13, גם הפעם ללא חיוב בהוצאות.
ראוי לציין, כי מועד הדיון נקבע בהסכמת ב"כ הצדדים, על דעתם ולאחר שב"כ המבקשת אישר לפרוטוקול כי אמנם יבהיר לעדה כי עליה להתייצב לדיון וכי הוא מסכים לקביעתו לשעה וליום המוצעים.
על אף דברים אלו עשתה הנתבעת דין לעצמה כאשר לא התייצבה לדיון במועד שנקבע, ב"כ התובעת התייצב לבדו לדיון בהתנגדות, ובאיחור של 22 דקות, במהלכן המתינו ביהמ"ש וב"כ התובעת להתייצבות ב"כ הנתבעת ונציגתה, ניתן כאן פסק דין, בפעם השניה, בשל העדר התייצבות כאמור – הוא פסק הדין נשוא בקשה זו.
במסגרת אותו פסק דין ראוי לציין דן ביהמ"ש אף לגופו של עניין, והבהיר, כי ממילא ההתנגדות כפי שהוגשה אינה מצדיקה מתן רשות להתגונן, שכן הטענות נטענו בה באופן כללי ובלתי מפורט.
כעת מונחת לפניי הבקשה לביטול פסה"ד ובמסגרת בקשה זו, שהוגשה ללא תצהיר טוען ב"כ המבקשת כי אולץ להסכים לקביעת הדיון ליום 10/11/13 בשעה 12:30, בשל העובדה שביהמ"ש ציין כי במידה ולא ייקבע הדיון למועד זה, יידחה הדיון בכחצי שנה.
לטענתו, במועד הדיון קבוע היה דיון אחר בשעות הבוקר בביהמ"ש באשקלון, ולכן צפה שלא יוכל להגיע בשעה שנקבעה כאן. עוד טען, כי הודיע לב"כ התובעת כי בשל עיכובים שאינם תלויים בו יתעכב ויגיע בסמוך לשעה 13:00, ואולם בשעה 12:55 כאשר הגיע אל ביהמ"ש, נוכח כי ניתן פסק דין וביהמ"ש סירב להמתין.