בלומנטל נ' "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

החלטה

1.לפני בקשת הנתבעת להעביר הדיון בתובענה לבית המשפט השלום בת"א, שלו הסמכות המקומית לדון בתובענה .

התובע מתנגד לבקשה.

2.התובענה דנן הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975(להלן:"החוק").

למעשה, אין כל זיקה הקושרת בין בית משפט זה המצוי בירושלים לכתב התביעה.

התובע מתגורר בפתח תקווה.

התאונה היתה בתל אביב ומשרד ב"כ התובע מצוי ברמת גן.

כל שהתובע טוען הוא כי הנתבעת כשרה להיתבע בכל מקום.

3.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הפסיקה הענפה בנדון, נחה דעתי שיש מקום להיעתר לבקשה ולהורות על העברת הדיון בתובענה זו לבית משפט השלום בתל – אביב שלו הסמכות המקומית לדון בתובענה.

4.בסעיף 11 לחוק נקבע כי הנתבעת היא תאגיד. העובדה שמדובר בתאגיד משליכה על כללי הסמכות המקומית במובן זה שניתן לתבוע את הנתבעת במקום עסקה ולא בכל מקום, בכפוף לכללי הסמכות המקומית.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה כפי שצויינה בבש"א (שלום י-ם) 4549/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו), היא כי לעניין כללי הסמכות המקומית דין הנתבעת כדין כל תאגיד, ולא כדין המדינה אותה ניתן לתבוע בכל מקום.

בעניין זה קיימת פסיקה עניפה ובה דעת הרוב היא שהסמכות המקומית בתיקים שבהם קרנית נתבעת היא בהתאם לכללים הנהוגים בנוגע לתאגיד.

אמנם כב' השופט יצחק עמית סבר כי לנתבעת מעמד סטטוטורי, ולנוכח ירידת קרנה של טענת חוסר סמכות מקומית בפסיקה, יש לדחות את טענות קרנית. (בש"א (חיפה) 3120/06 דותן ענקי ואח' נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו) ), ואולם במקרה דנן בכל הכבוד,וכפי שיפורט להלן, נחה דעתי כי אין מקום לאמץ את עמדת כב' השופט עמית.

כאן המקום לציין כי שאלת הסמכות נדונה אך טרם הוכרעה בבית משפט העליון (ראו למשל:רע"א. 8285/07 מתן חיים פרפרה ואח' נ' ארתור גולדו ז"ל ואח' (פורסם בנבו) ).

5.לאחר ששקלתי את כלל הטיעונים ולאחר שעיינתי בפסיקה האמורה, נחה דעתי שבמקרה דנן יש להעדיף את עמדת קרנית.

6.ראשית, אף אם חל פיחות במעמדה של הסמכות המקומית, טרם בוטלו הכללים בנוגע לסמכות המקומית, ועל כן אין מנוס מלבחון את הטענה. בענייננו אין כל זיקה ואין כל קרבה בין בית משפט זה לבין התובע, והחשש לפיו התכלית הסוציאלית של החוק תושם לריק, פגה שעה שבית המשפט הקרוב למקום מגוריו של התובע ולמשרדו של ב"כ הוא ת"א ולא ירושלים.

החשש בנוגע לפגיעה בתכלית הסוציאלית פג גם לנוכח העובדה שניתן יהיה לתבוע את קרנית בבית משפט שבאזור שיפוטו אירעה התאונה (ראו: תקנה 3(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), והחשש כי תובעים ייאלצו ליסוע למרחקים יפוג אפוא ברוב המקרים.

7.שנית, עמדת היועץ המשפטי למממשלה היא כאמור שדין קרנית היא כדין כל תאגיד, ועל כן יש לאמץ את עמדת קרנית לעניין הסמכות המקומית.

עמדה זו גם נתמכת בשיקולים כלל ציבוריים, במובן זה שכאשר ניתן לחסוך בעלות התדיינות, יש מקום לעשות כן, על מנת לחסוך בכספי ציבור, וככל שאין בכך כדי לפגוע בתכלית הסוציאלית של החוק ובאינטרסים של התובע.

כידוע, לסמכות המקומית תכלית כפולה: ניתוב תיקים בין בתי המשפט השונים למניעת עומס יתר על בית משפט זה או אחר וקידום נוחות הצדדים בניהול הדיון. בענייננו משרתת הסמכות המקומית את נוחות הנתבעת בכך שלא תאלץ להתדיין הרחק ממקום מושבה. נוחות זו משמעה גם חסכון בעלויות, אותו יש להעדיף במקרה דנן לנוכח מקום מושב התובע, מקום משרדי ב"כ ומקום התאונה.