בלום נ' אועוייטאלה ואח'

פסק דין

1.תביעה לפיצוי התובע מס' 1 (להלן : "התובע") והתובעת מס' 2 (להלן : "התובעת"), הבעלים ברכב מ.ר 18-169-10 (להלן : "רכב התובעים") בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבם . לטענת התובעים, ביום 15.3.2011 בשעה 12:30 נהגה התובעת ברכב התובעים, ותוך כדי יציאה מחניית סופר מגה בזכרון יעקב, רכב אחר, מסוג משאית מ.ר 74-457-15 (להלן : "המשאית") נהוג בידי הנתבע מס' 3 (להלן : "הנתבע") עצר בחניון, כאשר הוא חוסם נתיב נסיעה ואז החלה המשאית לנסוע אחורנית עד להתנגשות בחלקו האחורי ימיני של רכב התובעים, כאשר ברגע ההתנגשות, כך עפ"י הנטען, השלים רכב התובעים את נסיעתו אחורנית ויציאתו מן החניה והתובעת התכוונה להתחיל לנסוע קדימה.

2.לטענת התובעים, כתוצאה מן ההתנגשות נרגמו נזקי פח בחלקו האחורי ימיני של רכבם וכי עלות תיקון הנזקים נאמדה בסך 6,380 ₪ עפ"י חוות דעתו של שמאי שצורפה לכתב התביעה. כמו-כן עתרו התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום סך 580 ₪ בגין שכרו של השמאי וסך 542 ₪ בגין ירידת הערך שנגרמה לרכב התובעים. בנוסף, מבקשים התובעים לפסוק להם סך 500 ₪ בגין טרחה ועוגמת נפש.

3.התביעה הוגשה תחילה כנגד הנתבעים 1 ו- 2 ולאחר מכן צורף הנהג- הנתבע מס' 3 וחברת הביטוח שביטחה את המשאית מפני נזק רכוש שעלול להיגרם לצד שלישי.

4.בכתב ההגנה טוענים הנתבעים כי המשאית אכן עצרה במתחם החניה אולם רכב התובעים הוא שנסע אחורנית ופגע בחלקה האחורי של המשאית. לפיכך, טוענים הנתבעים כי האחריות לתאונה רובצת כולה על התובעת.

5.בפניי העידה התובעת, מי שנהגה ברכב התובעים בעת התאונה והתובע. מטעם הנתבעים העיד הנהג ברכב המשאית בעת התאונה, מר רביע סלימאן.

6.התובעת חזרה על גרסתה והיא הבהירה אותה באמצעות תמונות זירת האירוע אשר צולמו לאחר מכן (התמונות ת/1- ת/3). לטענת התובעת היא חנתה במקום המסומן ב A על פני התמונה ת/1 והיא נסעה אחורנית לצורך יציאה מן החניה וכאשר רכב התובעים היה במצב כפי שמתואר בתמונה הנ"ל (במקום שסומן B) אירעה התנגשות לאחר שהמשאית נסעה אחורנית לאחר שעצרה במקום שסומן על פני ת/1 המרוחק ממקום בו חנה רכב התובעים התובעת טענה כי בעת ההתנגשות היא השלימה את הנסיעה אחורנית "והייתה בדרייב", דהיינו- בהילוך נסיעה. (ראו גרסת התובעת בעמוד 3 שורות 9-13 לפרוטוקול). התובעת מסופיה וטוענת, כי המשאית חנתה במקום שסומן על פני ת/1 והיא נסעה אחורנית עד שהתנגשה ברכב התובעים.

7.נהג במשאית- הוא הנתבע, העיד בפניי גרסה אחרת הדומה לגרסתו בכתב ההגנה. לטענתו הוא לא נסע אחורנית מאחר ולא היתה סיבה לכך. לטענתו הוא עצר המשאית מול חנות חומרי בניין בנתיב המני כאשר רכב התובעים חנה בחניות הצמודות למסלול הנסיעה השמאלי (עדות התובע בעמוד 5 שורה 3 לפרוטוקול) וכאשר "המרחק בין המקום שבו חנתה התובעת לבין המקום שבו אני חניתי היה כ- 5 חניות (שם, בשורות 5 ו- 6 לפרוטוקול). הנתבע אף שרטט את התרחשות התאונה על פני המסמך נ/1 .

8.לאחר ששמעתי את דברי הנהגים, מצאתי כי התאונה אירעה לאחר שהמשאית נסעה אחורנית והתנגשה ברכב התובעים אשר השלים את נסיעתו אחורנית ובטרם החל נסיעתו קדימה. יחד עם זאת, למרות האמור לעיל, ולאור הנסיבות עליהן אעמוד להלן יש לייחס לתובעת אשם תורם, מאחר והיא נסעה אחורנית מבלי שנתנה דעתה לתנאי הדרך ומבלי שתתן דעתה לכך כי המשאית החלה נסיעתה והיא מתקרבת לכיוון המקום שבו חנה רכב התובעים.

9.איני יכול לקבל טענת הנתבע, לפיה רכב התובעים נסע אחורנית עד שהתנגש במשאית שחתנה מצד ימין של הדרך. אין חולקין כי המשאית חנתה במרחק מה מרכב התובעים (לפי הנתבע כחמש חניות- משמע מכפלת רוחב החניה ב-5 ) (ראו עדות הנתבע בעמוד 5 שורה 5 לפרוטוקול). המרחק בין שני הרבבים (אפילו לשיטת הנתבע) הוא גדול ועל כן לא ברור כיצד יכולה התובעת לחזור אלכסונית מרחק גדול ולהתנגש במשאית רק משום שביקשה לצאת מן החניה. יודגש שוב, כי הנזק שנגרם לרכב התובעים הוא בחלקו האחורי הימני, כאשר לא היה צורך בנסיעת התובעת אחורנית מרחק כה כגול ולא היה כל צורך בנסיעת התובעת אלכסונית.

10.האמנתי לטענת התובעת כי בעת ההתנגשות היה רכבה בעמידה לאחר שסיים את נסיעתו אחורנית ואילו המשאית נסעה אחורנית מסיבה כלשהיא (ייתכן לצורך מתן אפשרות לאחד הרכבים שחנו במקום לצאת מן החניה). למסקנה זו הגעתי, כאמור, לאור מקום הפגיעה ברכב התובעים ולאור העובדה כי נסיעה אחורנית מרחק כה גדול (בין שני הרכבים החונים) לא היתה חיונית ובכל מקרה לא היתה אמורה להתבצע אלכסונית. התובעת יכלה, לאחר יציאתה מן החניה להתיישר ולנסוע קדימה ולא היה צורך בנסיעה כה "ארוכה" ע"מ "להתיישר.

11.יחד עם זאת, נראה, שאף התובעת תרמה להתרחשות התאונה. אם אקבל טענת התובעת כי היה מרחק בין שני הרכבים החונים ולאור טענתה כי היא יצאה מן החניה כפי שמפורט בתמונה ת/1 ואקבל טענתה כי עברה "שנייה" "בין המעבר בין ההילוך האחורי לדרייב" היה על התובעת לזהות את המשאית כשהיא נוסעת אחורה. הזמן הדרוש ליציאת התובעת מן החניה והתחלת הנסיעה קדימה, קצר יותר, אפילו לגרסת התובעת, מן הזמן הדרוש למשאית להגיע למקום שבו חנה רכב התובעים. התובעת שראתה את המשאית עוצרת ומפריעה לכולם ואף ראתה שהשמאית מתחילה לנסוע (ראו עדותה התובעת בעמוד 3 שורה 26 לפרוטוקול) לא נזהרה והיא המשיכה בנסיעתה אחורנית מבלי שתתן דעתה כי המשאית מתקרבת אליה. לפיכך אני קובע כי אף הנתבעת לא נתנה דעתה לעובדה כי המשאית חוזרת אחורה בעת שהיא, התובעת, החלה נסיעתה אחורנית לצורך יציאה מן החניה, למרות שהתובעת מודה כי ראתה את המשאית מתחילה לנסוע.

12.בבואי לקבוע את אשמה התורם של התובעת ומאחר ומדובר ברכב פרטי שיצא מן החניה והתכוון לנסוע ישר ובשים לב כי הנתבע נהג במשאית ואסור לו היה לנסוע אחורנית ללא הכוונה ומבלי שיוודא כי הדרך פנויה, אני קובע כי אשמה התורם של התובעת הוא 25%.

13.המסקנה היא שאני פוסק לתובעים 75% מן הנזק שנגרם להם בפועל, אותו אקבע להלן.

14.באשר לנזק שנגרם לתובעים, הנתבעים אינם חולקים על האמור בחוות דעתו של השמאי- ועל כן אני פוסק את סכום הנזק המפורט בחוות הדעת הנ"ל. כמו-כן אני פוסק את שכרו של השמאי ואת מרכיב ירידת הערך. סך כל הסכומים האמורים לעיל הוא 7,502 ₪.

15.לפיכך אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, באמצעות הנתבעת מס' 4 סך 5,626 ₪ (כאמור 75% מסכום הנזק האמור לעיל) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה (20.7.2011) ועד יום מתן פסק דיני זה. בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, באמצעות הנתבעת מס' 4 הוצאות משפט בסך 300 ₪ לטובת התובעים.

16.הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

17.לכל אחד מן הצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 ימים מיום קבלת פסק דיני זה.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.