בלוט עיסא ובניו בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ סניף מעלות

פסק דין

ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

המערערים מנהלים חשבון שמספרו 9090506 (להלן: "החשבון") בסניף מעלות של המשיב (להלן: "המשיב" או "הבנק").

הודעה על הגבלת החשבון נשלחה אל המערערים בתאריך 2.10.12 לאחר שעשרה שיקים שנמשכו על ידי המערערים בין התאריכים 12.03.12 - 2.10.12, סורבו ע"י המשיב.

לטענת המערערים, יש להצהיר על ביטול הבאתם במניין של 9 שיקים הממוספרים (2) עד (10) ברשימת השיקים שסורבו בחשבון.

על פי דפי חשבון שצורפו לתגובת המשיבה, מיום משלוח הודעת ההגבלה למערערים ועד ליום 30.10.12 סורבו בחשבון חמישה שיקים נוספים.

סעיף 10 (א) לחוק שיקים ללא כיסוי מונה רשימה של טעמים לביטול הבאת שיקים במניין השיקים שסורבו.

לטענת המערערים, יש לבטל את השיקים נשוא הערעור משום שהיה להם יסוד סביר להניח כי היתה חובה על המשיב לפרוע אותם כמפורט בסעיף 10(א)(3) בזו הלשון:

"10.(א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה:

(1) ...

(2) ...

(3) ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו "

השאלה מתי ניתן לקבוע כי הוכח "יסוד סביר להניח שהיתה חובה על המשיב לפרוע את השיק" נדונה רבות בפסיקת בתי המשפט.

בע"א (י-ם) 4305/98 מ.צ.י.ג.ה. בנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פורש המונח כך:

"סעיף 10(א) לחוק, המציין "יסוד סביר להניח", מחייב תחילה את קיום ההנחה האישית -סובייקטיבית של הלקוח, אשר אותה ואת סבירותה יש לבחון לאורה של מערכת היחסים המשפטית הכוללת "חובה" של הבנק לפרוע שיק מתוקף "הסכם" - ללמדך, שעסקינן בחובה חוזית המקימה זכות חוזית, או לחלופין, בעטייה של "יתרה מספקת". המונח "יסוד סביר" משכילנו, שאותה הנחה ראשונית סובייקטיבית נבחנת באמות מידה אובייקטיביות, היות ואין עסקינן במוסר אישי של פלוני או של אלמוני, בעיקר לאור המטרה שהציב לעצמו המחוקק, שעיקרה "לצמצם את תופעת השיקים ללא כיסוי" (ראה: המבוא להצעת חוק 2060, 238). עסקינן אפוא, באומד דעתו של האדם הסביר, שהוא היודע את כל פרטי העניין ומביט מן החוץ, ושאלה זו, על פי מבחנה האובייקטיבי, שאלה שבדין היא, וככזו נקבעת היא על פי נסיון החיים והשכל הישר."

כן הודגש בפסיקה כי:

"אין די בכך שהיסוד הסביר של הלקוח יתבסס על תקווה, ציפייה, מחשבה או סברה, שכן עליו להצביע על קיומה של חובה משפטית החלה על הבנק, כלשון סעיף 10א(3) לחוק המדבר על "חובה על הבנק לפרוע את השיק".

(ע"א 4299/98 אדלר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, דינים – מחוזי, לב (3), 977)

המערערים משתיתים את ערעורם על שתי טענות מרכזיות: האחת, שמסגרת האשראי המאושרת בחשבון עמדה על סך של 620,000 ₪ בהתאם להסכמה בעל פה בין הצדדים. השנייה, כי בהתאם לסיכום בעל פה שהושג עם נציגי המשיב היה על הבנק לכבד, למצער בתקופת החגים, את השיקים שיוצגו לפירעון גם אם יחרגו ממסגרת האשראי הנ"ל.

אדון בטענות כסדרן.