בלוב נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.העותרים מבקשים להורות למשיב לאשר את כניסתו של העותר 2 לארץ.

העותרת 2 הינה אזרחית ישראלית, ילידת 1947, עלתה לארץ בשנת 1993, בהיותה בת-זוגו של יהודי, שנפטר ביום 09.11.06.

העותר 1 הינו בנה של העותרת 2, מבן זוג אחד, נכנס לארץ ביום 23.05.00, באשרת ביקור בתוקף לחודש אחד, אך שהה בארץ עד ליום 17.05.01.

בקשות העותרים לאשר את כניסתו של העותר 1 לארץ סורבו, בשל שהייתו הבלתי חוקית האמורה ובשל העובדה שהמשיב לא שוכנע כי אין בדעת העותר 1 להשתקע בארץ. לטענת העותרים, אין יסוד למסקנה האמור , ועל כך המחלוקת בין הצדדים.

2.בתאריך 29.11.05 ביקשה העותרת אשרת כניסה עבור בנה, העותר 1, ובתגובה לכך נתבקשה להמציא אישור ממקום עבודה של העותר 1 והסבר לשהייתו הבלתי חוקית של העותר בביקורו הקודם. בתגובה לכך, הסבירה העותרת 2 כי שהייתו הבלתי חוקית בביקור הקודם היתה בגלל הצורך לטפל בבן זוגה, שבסופה נפטר. ההסבר האמור לא סיפק את הועדה הלשכתית של המשיב, שסרבה לבקשה בשל החשש שהעותר 1 ישתקע בארץ.

בערעור על אותה החלטה בועדת הערעורים של המשיב, הוחלט לאפשר את כניסתו לארץ, כפוף להתרשמות חיובית של הקונסול, במקום מושבו בטשקנט-אוסביגיסטאן, הפקדת ערבות בנקאית על סך 5,000 ₪ והצגת כרטיס טיסה סגור לחודש ימים בלבד. לאור התרשמותו השלישית של הקונסול, עקב העובדה שבראיון איתו היה העותר 1 מבולבל, רווק, ללא מקור הכנסה למחיה ויתר העובדות הנ"ל – נדחה ערעורו של העותר 1 והחלטת הסירוב נותרה בעינה.

בקשות נוספות שהוגשו סורבו אף הן.

ביום 30.04.07 הגישה העותרת 2 עתירה מנהלית (עת"מ 274/07), שנדחתה ביום 29.02.08, בשל אי הצגת תמונה מלאה של העובדות, אך נקבע בפסק-הדין שדחה את העתירה, כי הדלת פתוחה בפני העותר להגיש בקשה נוספת, תוך הצגת מלוא העובדות הנוגעות לעניין.

בתאריך 09.03.08 הוגשה בקשה נוספת לאשרת ביקור עבור העותר 1 וביום 29.07.08, ניתנה החלטת סרוב נוספת של המשיב, מאותם נימוקים.

ביום 06.08.08 הוגשה על ידי העותרת עתירה מנהלית נוספת (עת"מ 359/08), שנמחקה על פי בקשת העותרת, בהתאם להמלצת בית-המשפט.

ביום 05.01.10 הגישה העותרת בקשה נוספת. ביום 06.03.10 קיים הקונסול בטשקנט ראיון נוסף לעותר, בו התרשם כי העותר 1 מעוניין לעבוד בארץ, ולאור זאת, ניתנה החלטת סירוב נוספת ביום 13.04.10.

העתירה נשוא הדיון הוגשה ביום 30.05.10 ולאחריה קוים, בהסכמה, ראיון נוסף לעותר 1 עם הקונסול, שגם בו לא היה כדי לשכנע את הקונסול שאין בדעתו להשתקע בארץ, וביום 05.06.11 הודיע המשיב, פעם נוספת, על סירוב לבקשה.

3.לטענת העותרים:

א.העותר 1 נאלץ להישאר בארץ שלא כחוק עם כניסתו בשנת 2000, בגלל הרעה משמעותית במצבו הרפואי של אביו החורג, היה עליו לסעוד אותו והוא יצא מהארץ מיד לאחר פטירתו.

ב.בראיון האחרון עם הקונסול, הסתמך הקונסול על כך שהעותר אינו מחזיק במסמכים רשמיים על כך שהוא עובד כשיפוצ'ניק, על כך שיש לו קשר זוג לא רשמי וכן, שהדירה שבה הוא מתגורר בטשקנט רשומה על שם אימו, ולא על שמו.

בנסיבות העניין, אין בעובדה שהעותר לא יכול היה להמציא מסמכים רשמיים ביחס לעובדות הנ"ל, כדי להצדיק אי-מתן אשרת כניסה, לאחר שחלפו מעל 10 שנים מאז שהה בארץ שלא כחוק, בהתחשב בצורך שלו לבקר את אימו ולעלות אל קבר אביו החורג, ובקושי להשיג מסמכים ביחס לעבודה כשיפוצ'ניק וביחס לקשר זוגי לא רשמי, ולא היה כל פגם ביחס לדירה בה התגורר, הרשומה על שם אימו, שנמצאת בארץ.

4.לטענת המשיב, אין מקום להתערב בשיקול הדעת שלה, שהופעל באופן סביר, על יסוד ראיות מנהליות מספקות.

5.לאחר עיון בטענות הצדדים, נראה לי שלא היה בראיות שהיו בפני המשיב משום ראיות מנהליות מספקות, שהיה בהן כדי להצביע על כך שבדעת העותר 1 להשתקע בארץ, ולא היה סביר להימנע ממתן היתר שהייה רק מפני שהעותר האריך את שהייתו שלא כדין בארץ, לפני כעשר שנים, בעת שהוא נשאר לסייע לאמו לסעוד את בן-זוגה, עד לפטירתו.

בנסיבות העניין, בהעדר ראיות נוספות לכוונתו של העותר 1 להשתקע בארץ, צריך היה המשיב לאשר את שהייתו בארץ, על מנת לאפשר לו לבקר את אמו, בכפוף לתנאים מתאימים, שיש בהם כדי להבטיח את יציאתו מהארץ בתום התוקף של אשרת הביקור, ואין בהתרשמות שלילית של הקונסול, ללא ראיות נוספות בדבר כוונתו להשתקע בארץ, כדי להצדיק סירוב לבקשה.