בלהנס נ' עיריית קריית ביאליק ואח'

פסק דין חלקי

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, שלטענת התובעת נגרמו לה בתאונה שהתרחשה ביום 7.7.06.

הצדדים הגיעו להסגר דיוני, אשר קיבל תוקף של החלטה, ולפיו יפסוק בית המשפט תחילה בשאלה האם התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), וזאת על סמך תצהירה של התובעת אודות נסיבות התאונה.

בהתאם לתצהיר התובעת נסיבות התאונה הן כדלקמן:

"ביום 7.7.06 יצאתי מחנות נרות ברח' קרן היסוד בקרית ביאליק, הגעתי לרכבי מסוג רנו קנגו מ.ר. 13-618-56 פתחתי את הדלת מצד ימין, הנחתי את הנרות שקניתי על המושב, סגרתי את הדלת צעדתי אל מאחורי הרכב על מנת להיכנס אליו וליסוע לדרכי, במהלך זה ומאחורי הרכב נתקלתי במהמורה שבכביש, מהמורה שלא ראיתי, מהמורה בולטת ומסוכנת אשר היוותה מפגע, נפלתי על הכתף ופניתי לקבל טיפול רפואי".

דיון

להגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפלת"ד מספר חלופות. החלופה שברישא מגדירה "תאונת דרכים" כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

"שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, בחלקה של ההגדרה הרלבנטי לענייננו, כ"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו".

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם באה התאונה בגדר "שימוש ברכב מנועי" כהגדרתו בסעיף זה. התובעת ונתבעות 1 ו-2 (להלן: "העיריה") טוענות, כי מדובר בכניסה לרכב, אשר הינה חלק מהגדרת ה"שימוש ברכב מנועי" בחוק הפלת"ד. ואילו נתבעת 3 (להלן: "הנתבעת") טוענת, כי אין מדובר ב"שימוש ברכב מנועי", ואף אם נכנסת התאונה להגדרת מונח זה, הרי שלא מתקיים קשר סיבתי בין השימוש לבין התאונה, שכן התאונה ארעה עקב מפגע בכביש, שיצר סיכון שגרם לנפילתה של התובעת.

אני דוחה את הטענה, כי מדובר ב"כניסה לתוכו" של הרכב. על פי תצהיר התובעת, המהווה את התשתית העובדתית להכרעה במקרה זה, הרי שהתובעת מעדה עת צעדה אל מאחורי הרכב על מנת להיכנס אליו ולנסוע לדרכה. היא מעדה עת נמצאה ליד חלקו האחורי של הרכב. התובעת לא החלה, איפוא, את הכניסה לתוך הרכב.

שאלה נוספת היא, האם מדובר בענייננו ב"נסיעה ברכב". ברי כי אין מדובר ב"נסיעה" ממש, שכן התובעת שהתה מחוץ לרכב וטרם החלה בנסיעה. השאלה היא, האם מדובר בשימוש לוואי המהווה חלק אינטגרלי מהנסיעה עצמה.

בע"א 554/89 מדינת ישראל נגד עיסא אלראהב, פ"ד מה(2) 338, בעמ' 343 (ניתן ביום 28.2.91) (להלן: "הלכת אלראהב") נפסק, כי אם הימצאות הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש ברכב, כי אז הפגיעה תחשב ככזו שנגרמה עקב השימוש ברכב.

אלא שהלכה זו נקבעה לפני תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד משנת תשנ"א (1992). במסגרת תיקון זה נקבעה רשימה סגורה של שימושים, ועל כן אין להידרש עוד להלכת אלראהב, אלא יש לבחון את השאלה האם מדובר בשימוש אם לאו בהתאם לפסיקה החדשה, שניתנה לאחר תיקון זה.

ברע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' יעקב ינטל (29.10.07) (להלן: "ענין אגד") קבע המשנה לנשיאה ריבלין, בהסכמת השופטים ד' חשין ונאור, כדלקמן:

"דעתי שלי היא שההבחנה בין "שימוש עיקרי" ל"שימוש לוואי" שנועדה להרחיב את הגדרת "השימוש ברכב" שוב אין לה נפקות, שכן ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של "דרכי השימוש בחוק לבין אלה שאינן בה" (השוו: א' ריבלין, תאונות הדרכים - דרכי הדין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, 1998, עמ' 156)" (סעיף 7 לפסה"ד).

באשר לשאלה, אימתי תחשב פעילות מסוימת כקשורה לנסיעה עצמה, נפסק בענין אגד:

"פעילויות רבות אשר חיוניות לביצוע הנסיעה מצויות על רצף הפעולות שמסתיים בנסיעה ממש. הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לביצוע נסיעה מהווה חלק אינטגרלי מ"הליך הנסיעה" עד כדי שיש לראות בה "נסיעה" אינה פשוטה. יש לבסס קביעה זו על מבחנים שונים, ובכלל זה: הקירבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה כוללת של מתחם הסיכון התעבורתי. כך, למשל, דרכו של הנהג לאוטובוס - אשר חיונית לצורך ביצוע הנסיעה - לא מהווה חלק מה"נסיעה". כך גם פתיחתו של שער מוסך, או הרמתו של מחסום ביציאה ממנו (ראו הדוגמאות שמביא השופט י' טירקל בפסק הדין בעניין מכלי מלט הנ"ל) (ההדגשה אינה במקור)" (פסקה 7 לפסה"ד).

ברע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן: "ענין ביטוח חקלאי") (8.11.07) נידון עניינו של נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים. הוא עצר את רכבו, יצא ממנו, ניגש לרכב האחר לשאול לשלומה של היושבת בו, ואז שב למכוניתו והכניס ראשו מבעד לחלון על מנת לשאול לשלום בנו. בעקבות חריקה שנשמעה הוציא את ראשו מן הרכב, ונפגע על ידי רכב אחר. בדחותו את הטענה, כי מדובר בשימוש שעשה הנהג ברכבו, קבע המשנה לנשיאה ריבלין, כי:

"לדעתי, שימושי לוואי שאינם חלק טבעי ואינטגראלי מהמונח "נסיעה ברכב", ואשר אינם נזכרים במפורש בחוק, שוב אינם באים בגדרו לאחר תיקון מספר 8. כאלה הם פעולותיו של הנפגע במקרה זה. התאונה הביאה את הנסיעה לקיצה, הנפגע יצא מן הרכב, התרחק ממנו, ושב לקרבתו. שלב נסיעת ההמשך טרם החל. הנה כי-כן, הנפגע לא נפגע במסגרת השימוש של נסיעה או במסגרת שימוש מוכר אחר (ההדגשה אינה במקור)" (פסקה 6 לפסה"ד).

כאמור, בענין אגד קבע המשנה לנשיאה ריבלין, כי הליכת נהג אוטובוס אל האוטובוס לצורך נסיעה אינה מהווה חלק מה"נסיעה". דברים אלה יפים אף לענייננו: התובעת הלכה אל עבר דלת הנהג על מנת לנסוע. ואולם התאונה ארעה בדרכה לשם, כשהיא נמצאת בסמוך לחלקו האחורי של הרכב. לא ניתן לומר, כי הליכה זו אל הרכב מהווה חלק מהנסיעה, שהיא שימוש מוכר לפי חוק הפלת"ד.