החלטה
1.בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש ביום 22.10.12, בהעדר הגנה.
המדובר בתובענה לפיצוי כספי בסך 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק, מכח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בגין פרסום שביצע המבקש כנטען ברשת הפייסבוק ובפורום שבניהולו.
לטענת המבקש, אף לאחר שקיבל את כתב התביעה וההזמנה לדין, וכן אף לאחר שקיבל את פסק הדין שניתן כנגדו, סבר כל העת כי עליו להמתין לזימונו לדיון בבית המשפט, בהיותו נעדר השכלה והבנה משפטיים.
המבקש טוען כי לא זלזל חלילה בהליך או החליט לזונחו, שכן הראיה כי ברגע שנתקבלה אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל הבין כי טעה משהמתין כאמור ופנה מייד לייעוץ משפטי של באי כוחו.
המבקש עותר אפוא לאפשר לו להתגונן בפני הטענות, שאינן מקימות לעמדתו כל עילת תביעה מכח החוק, שכן שמיעת טענותיו תביא לשיטתו למסקנה השונה מזו שנתקבלה בפסק הדין שניתן כנגדו מבלי ליתן לו יומו.
המשיב מתנגד לבקשה בטענה כי מחדלו של המבקש עולה כדי זלזול מוחלט בהליך, כעולה ממעורבותו הרבה בהליכים משפטיים בעבר, ומכאן כי ידע כיצד עליו לפעול, אלא שהחליט לזנוח העניין.
לגופן של טענות, לעמדת המשיב אין למבקש כל טענת הגנה, הוא לא הציג כל טעם מיוחד לאיחור בהגשת הבקשה וכלל נתבקשה על ידו הארכת מועד.
יוער, כי למעט הבקשה, הן תגובת המשיב והן תשובת המבקש אינן נתמכות בתצהירים.
2.לאחר עיון בבקשה ובתגובות, מתוך ההלכות הנותנות ומצרף הנסיבות נשוא העניין הנדון, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על ביטול פסק הדין בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות המשיב, זאת מאחר ומכלול השיקולים מוביל למסקנה כי הותרת פסק הדין שניתן כנגד המבקש בהעדר הגנה אינו מידתי בנסיבות העניין.
כידוע, שאלת הארכתם של מועדים נבחנת בכל מקרה לפי נסיבותיו על פי מכלול של שיקולים, ביניהם סיכוייו הלכאוריים של ההליך והסתמכות בעל הדין שכנגד על סופיות ההליך. אף טעות של בעל דין באשר למצב המשפטי או העובדתי עשויה לעיתים לעלות כדי נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכת המועד (ר' א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהד' עשירית, בעמ' 770-771).
לעיתים, אף כי לא הוכרו הנסיבות ככאלה העולות כדי טעם מיוחד, הרי שבהצטרף מכלול נסיבות המקרה לסכום הנתבע ולמהות טענות ההגנה, הביא הדבר להכרה בהצדק שבהארכת המועד.
אפנה בעניין זה לאמור בהחלטת כב' השופטת דורנר, ברע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה, (ניתנה ביום 5.12.00, לא פורסמה):
"טענת המבקש היתה כי מצבו האישי הקשה והיותו טרוד בעסקו ובהחזר חובות מנעו ממנו את האפשרות להגיש במועד את בקשת התנגדות לביצוע השיק...
ככלל, נסיבות אישיות כגון אלה של המבקש אינן עולות כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד על פי תקנות סדרי הדין. ואולם, בנסיבות המקרה שבפני – שבהן מדובר בשיק שהוצא על סכום ניכר וכאשר המבקש טוען כי השיק זויף – האיזון בין זכויות הצדדים מחייב להאריך את המועד להגשת ההתנגדות לביצוע השיק, וזאת על מנת לאפשר בירור לגוף העניין של זכויות הצדדים על פיו".
עמדת המוצא גורסת אפוא כי יש להעדיף, דרך כלל, את השגת המטרה העיקרית של עשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי הפרוצדורה.
אמנם, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, אולם הדבר נעשה תוך שימת לב לעקרון היסוד השזור בפסיקת בתי המשפט בדבר זכות הגישה לערכאות, הנתפסת כזכות בעלת אופי חוקתי, אשר אין לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, ולפיכך תוך מתן דגש על הצורך במתן יומו של בעל דין בבית המשפט.
יפים לענייננו דברי כב' הש' א' פרוקצ'יה ברע"א 00/ 8292 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (ניתנה ביום 27.2.01, לא פורסמה):
"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו."
במסגרת השיקולים, יש להביא בחשבון גם את מידת הפגיעה בציפייתו של בעל הדין שכנגד ביחס לסופיות ההליכים, האם ניתנת היא לריפוי בפסיקת הוצאות, ובמקרה כזה יש ואפשר להכיר אף בטעות של בעל הדין (ויש הגורסים שאף בטעות העולה כדי התרשלות מצידו).