בלאו נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בגין חודשים 1/11 ועד 5/11.

הרקע לתביעה:

א.התובעת נפגעה בעבודתה ביום 24/6/10, וזו הוכרה כתאונת עבודה.

ב.התובעת הגישה לנתבע תביעה לקביעת נכות מעבודה. לתובעת נקבעו אחוזי נכות זמניים בשיעור 100% ליום אחד – 25/6/10, וביום 20/7/10 נקבעו לתובעת אחוזי נכות לצמיתות בשיעור של 15% (10% אורטופדיים בצירוף תקנה 15), וכן ניתנה לה תוספת מענק חד פעמי בעילת שיקול דעת בהתאם לסעיף 104(ג) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

ד.ביום 1/5/11, ובעודה מיוצגת על ידי עו"ד מטעמה, הגישה התובעת בקשה להכיר בה כ"נכה נזקק". ביום 20/9/11 נדחתה התביעה כיוון שהתנאי להכרה בנכה נזקק ניתנת על פי החוק רק למי משקבל נכות זמנית, ואילו במועד זה כבר נקבעה לה נכות צמיתה.

ה.ביום16/5/11 הגישה התובעת תביעה להבטחת הכנסה, וזו אושרה לה ממועד הגשת התביעה ואילך (5/11).

המחלוקת בתיק:זכאות התובעת להבטחת הכנסה לתקופה שקדמה למועד הגשת התביעה, דהיינו - מ-1/11 ועד 5/11. בין השאר התעוררה השאלה, האם נכונה טענת התובעת בדבר הטעייתה על ידי מי מפקידי המוסד בעניין הגשת התביעה הנכונה.

ניהול התיק:בהסכמת הצדדים, ומשאין מחלוקת על העובדות (הנובעות בעיקרן מהמסמכים), סיכומו הצדדים את טענותיהם בכתב, וניתן פס"ד זה על סמך החומר שבתיק.יצויין, כי ב"כ הנתבע ביקשה, לאחר שלב הגשת הסיכומים להוסיף מכתבים שכתבה התובעת לנתבע – כראייה נוספת בתיק, וניתנה החלטה כי ההתייחסות לבקשה (לאחר קבלת התגובה), תינתן במועד מתן פסה"ד. לאחר עיון בתגובה (אשר אין בה למעשה התנגדות לעצם ההגשה, אלא הסברים שונים והתייחסות לסיכומי הנתבע) ניתנת הרשות להמצאת המסמכים. מדובר, כאמור, במסמכים שהגישה התובעת לנתבע, וממילא – מכיוון שלא נשמעו הוכחות בתיק, וניתנה לתובעת ההזדמנות להתייחס אליהם – לא נגרע כל זכות (דיונית או מהותית) מזכויות התובעת בשל ההגשה המאוחרת. יחד עם זאת, כיוון שלא הייתה הצדקה עניינית שלא להגיש את המסמכים יחד עם הסיכומים - ייתן לכך בית הדין ביטוי בפסיקת הוצאות לתובעת.

דיון:

א.ייאמר כבר עתה, כי לא מצאתי בתביעת התובעת (כולל בהערות שנכתבו לתגובת הנתבע) כדי להקים לה זכות להבטחת הכנסה למועדים שבמחלוקת.

ב.התובעת טוענת, בין היתר, כי הוטעתה – בשל הסבר לא נכון של מי מפקידי הנתבע – כשלא אמרו לה מלכתחילה שאינה זכאית להכרה כ"נכה נזקק". ואכן, אין חולק כי בקשת התובעת להכרה במצבה כ"נכה נזקק", לא היה לה כל בסיס משפטי, ובדין נדחתה. אלא, שהטענה הסתמית שמישהו הטעה אותה – אינה יכולה להתקבל, מה גם, שכפי שעולה מהמסמכים שבתיק – התובעת הייתה מיוצגת על ידי עו"ד מטעמה בזמן הגשת הבקשה. לכן, איננה יכולה לטעון כי מישהו מהנתבע הטעה אותה בעניין זה, והיה עליה (או על עוה"ד שלה) לבדוק האם עונה לקריטריונים הבסיסיים של "נכה נזקק" בטרם הגשת התבקשה.

ג.התובעת העלתה טענות ביחס למועד קבלת החלטת וועדת הרשות על סמך תקנה 18א' (נכה נזקק). אמנם, על פניו לא הייתה הצדקה של ממש להמתין כארבעה חודשים על מנת לדחות את בקשתה זו; אלא – שאין הדבר יוצר לה זכות כלשהי בתביעתה הנוכחית. מכל מקום - משהתובעת בחרה להגיש בקשה להכרתה כ"נכה נזקק", למרות שלא עמדה בתנאי הסף – אין היא יכולה לקבל זכות כלשהי מהנתבע, רק בגלל שההחלטה ניתנה כעבור זמן.

ד.האם קיימת לתובעת זכות לקבל גמלת הבטחת הכנסה רטרואקטיבית? לטענת התובעת, התאריך הנכון לבדיקת זכאותה הינו 10/1/11 כיוון שזהו התאריך בו פנתה לביטוח לאומי להגשת תביעה לקביעת דרגת נכותה, בצירוף המסמכים הרפואיים (של רופא אורטופד ורופא תעסוקתי), וכי מאז מועד זה ועד היום נמצאת באי כושר, עובדות הידועות לנתבע. לכן, על פי הנטען , התובעת לא הייתה אמורה לדעת איזו תביעה נכונה ורלבנטית, ולהתמצא בסבך התביעות.

ה.אין לקבל טענה זו. תביעה להכרה בדרגת נכות מעבודה איננה תביעה להבטחת הכנסה, וכל תביעה עומדת בפני עצמה. סעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה תשמ"א – 1980 קובע כי:"(א)גימלה תשולם רק בעד התקופה שתחילתה ב-1 לחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח לאומי התביעה לגימלה..." (ההדגשה לא במקור – י.ש).

ו.אמנם נקבעו חריגים בתקנות הבטחת הכנסה – אך אלו אינם רלבנטיים לתובעת. לפיכך, ומשלשון החוק ברורה וחד משמעית – לא קמה לתובעת זכות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה אלא ממועד הקבוע בחוק – כפי שאכן נעשה בעניינה. גם הפסיקה קבעה לא אחת כי מימושה של זכות – ראשיתה בהגשת תביעה למוסד, וככל שלא הוגשה תביעה – לא קמה הזכות (ר' דב"ע מה/0-66 ברעלי – המוסד, פד"ע טז 404). הגשת התביעה בעניין הכרה בנכותה אינה מסייעת לה, באשר היא תובעת גמלת הבטחת הכנסה. מכל מקום, התובעת לא הצביעה על כל מקור חוקי המחייב את הנתבע לשלם לה עבור תקופה שקדמה למועד הגשת תביעתה להבטחת הכנסה, וכידוע, על הנתבע – כמו גם על בית הדין, לפעול אך ורק במסגרת החוקית, ואין הוא רשאי לפסוק בניגוד לחוק. כמו כן - אין די בכך שמדובר בחוק סוציאלי, כדי לזכות את התובעת, בזכויות שהחוק אינו מקנה לה (אף אם מדובר בזכות שעל פניו הייתה מגיעה לה, לו הייתה מגישה תביעה גם לחודשים שבמחלוקת).

ו.יצויין, כי מן המסמכים הנוספים שצורפו לתיק, עולה, כי גם בעבר נפצעה התובעת בתאונת עבודה, ואף שם הוגשו תביעות לביטוח לאומי. אמנם מסמכים אלו אינם רלבנטיים באופן ישיר לתביעה זו, אך יש בהם כדי ללמד כי התובעת ידעה לעמוד על זכויותיה בעבר בגין תאונת עבודה (כולל בעניין "נכה נזקק" והבטחת הכנסה), והייתה מודעת לאפשרויות החוקיות להגשת תביעה להבטחת הכנסה, ובמועד.

ז.והערה אחרונה – התובעת קובלת על טעויות בסיכומי ב"כ הנתבע בתאריכים, ואכן – על פניו נפלה טעות בציון מועד התאונה – אך אין בכך כדי ללמד על התנהלות לא ראויה של הנתבע - אלא רק כי נפלה טעות סופר, ולא כדי לשנות לעניין זכויותיה.

סוף דבר:התביעה נדחית.כאמור לעיל , ומשהוגשה בקשה להוספת ראיה בשלב שלאחר הסיכומים - ישלם הנתבע לתובעת סך של 500 ₪ הוצאות.ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. ניתן היום, ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.