בכר שוצינר נ' ניסן

החלטה

לפניי בקשה להקטנת סכום הערבון, במסגרת ערעור על פסק דין מיום 26.07.2011 של בית משפט השלום בירושלים בתיק ה"פ 521/09 (להלן:"פסק הדין"), לפיו התקבלה תביעת המשיבה למתן סעד הצהרתי המצהיר כי המבקשת אינה דיירת מוגנת, במושכר, מושא ההליכים.

בראשית הדברים יוער, כי הגם שהמבקשת הגדירה את כותרת בקשתה, כבקשה להקטנת הערבון, יש לראות בה כ-"מעין ערר " (ר' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי – מהדורה עשירית – ע' 652-653) על החלטת המזכירה הראשית, כ קבוע בתקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות ") , מיום 27.09.2011, לפיה, נדרש להפקיד ערבון בסכום של 15,000 ₪. במקום בו הוגשה השגה שבמהותה , ערעור על החלטת המזכיר הראשי של בית המשפט, רשאי הרשם לשקול מחדש את ההחלטה ולקבוע את שיעור הערבון , על פי הנתונים הקונקרטיים של ההליך (רע"א 1723/91 נסטל נ' בר-נוי , פד"י מה(5)83, 86ג).

בענייננו, לאחר ששקלתי את השיקולים הדרושים, להכרעה, הגעתי לכלל המסקנה, כי, בנסיבות העניין, יש מקום להתערב בהחלטת המזכירה הראשית ולשנות מקביעתה, לעניין שיעור הערבון , להפחיתו ולהעמידו על סך של 3,000 ₪ בלבד.

מטרת הערבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור .בגדרם של השיקולים, לעניין שיעור הערבון עשויים לבוא גם חשיבותו ומשמעותו של ההליך, מידת מורכבותו, שיעור ההוצאות וכדו'. כמו כן, מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של הליך אותו יזם להתקבל (ראה בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס נכסים , טרם פורסם , 17.10.2007).

לפיכך, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים בעניין, בחנתי את מהות ההליך ומידת מורכבותו, שיעור ההוצאות הצפויות, וסיכויי הערעור, נתתי דעתי למצבה הכלכלי של המבקשת, שאינו בין המשופרים ולשיעור הוצאות שנפסקו בבית משפט קמא, נחה דעתי, כי יש להעמיד את הערבון על סך של 3,000 ₪ בלבד.

הערבון יופקד, אפוא, תוך 21 יום מהיום, שאם לא כן הערעור יידחה ללא הודעה נוספת.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ב, 05 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

משה בר-עם, רשם