פסק דין
תמצית העניין
1.רכבה של התובעת (להלן: " המאזדה") נפגע בתאונת דרכים ביום 13.8.12 במהלך נסיעתה בשדרות הר ציון בתל אביב. לטענת התובעת, בשל האטת התנועה לפניה היא בלמה ואז הרגישה פגיעה מאחור, פגיעה אחת חזקה שהעיפה אותה קדימה.
2.הנתבע 1 שנסע ברכבו (להלן: "הסקודה") מאחורי רכב התובעת טען כי האט לאחר שרכב התובעת עצר לפני רמזור אדום ובהיותו "בגלישה לקראת עצירה... בנסיעה במהירות מזערית" ותוך כדי כך נפגע מאחור מרכב שבו נהגה הנתבעת 2 (להלן: "היונדאי") ונהדף לעבר המאזדה.
3.הנתבעת 2 טענה כי נסעה במהירות של 20-25 קמ"ש ותוך כדי נסיעה הסיטה את מבטה לרגע מהכביש ואז פגעה בסקודה. הנתבעת 2 טענה כי היה מדובר בנסיעה איטית, כי הפגיעה לא גרמה לנזק ברכבה. לעמדת הנתבעת 2, גם אם היא אשמה בפגיעה בסקודה, אין להטיל עליה את האחריות לנזק הקדמי באותו רכב (שנגרם בשל אי שמירת מרחק מהרכב שלפניו) או לנזק במאזדה.
דיון והכרעה
4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם אני סבורה שהאחריות לנזקי התובעת מוטלת על הנתבע 1 בלבד, כפי שיפורט להלן.
5.לתובעת אין כל עניין בחלוקת האחריות בין הנתבעים ולפיכך אני מקבלת את עדותה כאמינה ואובייקטיבית. לדברי התובעת היתה "בנסיעה ממש", וזאת מסרה הן בגרסתה הראשונה והן לאחר ששמעה את גרסת הנתבע 1, לפיה התאונה אירעה לאחר שהיא עצרה לפני הרמזור. אינני מייחסת חשיבות רבה לתיאור בכתב התביעה המייחס הדיפת הסקודה על ידי היונדאי, בשל כך שדברים אלה אינם ידועים לתובעת בידיעה אישית, וככל הנראה נמסרו לה על ידי הנתבע 1.
בשל דברים אלו אני דוחה את גרסת הנתבע 1 כי התאונה אירעה כשהוא היה בגלישה לקראת עצירה, לאחר שראה את המאזדה נעצרת. אני קובעת כי הנתבע 1 לא נערך לעצירה ולא הבחין במאזדה בולמת, ולא היה "בגלישה לקראת עצירה", וכי התובעת עצרה בפתאומיות בשל האטת התנועה, בעת שהיתה עדיין רחוקה מהרמזור וללא קשר ישיר אליו.
מאחר שאינני מקבלת את טענת הנתבע 1 בעניין זה, מוטל ספק באשר לאמינות מלוא גרסתו, גם באשר לעניינים האחרים.
6.עדותה של הנתבעת 2 היתה מהימנה עלי באופן מלא. הנתבעת 2 בהגינותה אשרה שהסיטה את מבטה מהכביש, הודאה שהיא למעשה מנוגדת לאינטרסים של הנתבעת 2 ומעידה על אמיתות טענותיה ולפיכך אני מקבלת את הטענה לפיה לא נגרם נזק ביונדאי.
7.בהתאם לחוות דעת השמאי נ/1, הנזק בסקודה נגרם הן במוקד אחורי והן במוקד חזית. תיקון הנזק במוקד האחורי הוערך על ידי שמאי בסך 1,359 ₪ (ללא מע"מ), ואילו תיקון הנזק במוקד החזית הוערך ב-6,903 ₪ (ללא מע"מ). השוואת עלות העבודות בלבד - בהתעלמות מעלויות החלפים - מעלה כי גם בתחום זה מדובר בפער משמעותי בנזקים: עלות העבודות במוקד חזית (ללא עבודות מזגן) מסתכמת 3,320 ₪, בעוד עלות העבודות במוקד אחורי עומדת על 900 ₪ בלבד. מנתונים אלו אני מסיקה כי הפגיעה שספגה הסקודה בחזית היתה פגיעה קשה ומשמעותית בהשוואה למכה מאחור, שהיתה חלשה בהרבה.
8.למסקנה דומה ניתן להגיע מהשוואת עלות תיקון הנזקים שנגרמו בחלקו האחורי של המאזדה (עלות תיקון של 3,857 ₪ לפני מע"מ) לעלות התיקון של חלקו האחורי של הסקודה (1,359 ₪). גם מנתונים אלה עולה כי העוצמה של המכה שנגרמה למאזדה עולה בהרבה על העוצמה בה נפגע הסקודה מאחור.
9.לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התאונה אירעה כך:
התובעת היתה בנסיעה, ובלמה כדי להימנע מפגיעה ברכב שהאט לפניה. הנתבע 1 שנסע מאחורי התובעת הופתע מהבלימה הפתאומית (כאמור, לא מדובר בעצירה לפני רמזור, שהינה צפויה לנהגים האחרים בכביש) ולא הספיק לעצור, והוא פגע בעוצמה במאזדה, פגיעה שהביאה להדיפתה של התובעת לפנים כפי שתיארה בעדותה.
הסקודה נעצרה בשל הפגיעה במאזדה, ובכך התקצר מרחק העצירה שהיה לנתבעת 2. מצב זה, בשילוב העובדה שהנתבעת 2 הסיטה את מבטה הצידה, הביא לכך שהיא לא הספיקה למנוע את הפגיעה בסקודה שלפניה, ועל כן נפגעה הסקודה באופן קל מאחור.
10.בשים לב לעובדות שקבעתי אני מוצאת שיש להטיל את מלוא האחריות בנזקים ברכב התובעת על הנתבע 1. העובדה שהתובעת הרגישה מכה אחת בלבד מוסברת על ידי העובדה שרכבה נהדף קדימה מפגיעת הסקודה, כאשר לא היה בפגיעה השנייה הקלה יותר, של הנתבעת 2, כדי לגרום לסקודה לפגוע במאזדה פעם שנייה.
11.הנזקים: התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת מומחה אשר העריך את עלות תיקון הנזקים ברכבה בסך של 4,512 ₪. לסכום זה יש להוסיף את שכר השמאי בסך 480 ₪ וירידת ערך בסך 236 ₪.
אמנם, עבר פרק זמן של חודש בין מועד התאונה לבין בדיקת השמאי אך לאור העובדה שאין מחלקת שרכב התובעת נפגע בחלקו האחורי בתאונה נשוא התביעה, ובשים לב לנזקים המשמעותיים שנגרמו בחלקה הקדמי של הסקודה באותה תאונה, אני סבורה שיש בממצאי השמאי כדי לשקף את הנזקים שנגרמו במזאדה בתאונה זאת.
על כן, אני מקבלת את קביעת השמאי ופוסקת לטובת התובעת את מלוא הנזקים שפורטו לעיל בסך כולל של 5,228 ₪. אין מקום לפיצוי בגין עגמת נפש.