פסק דין
1.התביעה שלפניי עניינה פיצוי בגין פגם במוצר, בהתקנתו ועוגמת נפש בגין התנהלות הנתבע.
2.טענות הצדדים:
ביום 26.3.12, כך עפ"י כתב התביעה, רכש התובע דוד חשמל בסכום של 1,200 ₪, מסוכן בשם "אלי מיזוג אוויר, רמת גן" באמצעות אתר אינטרנט. הציוד הותקן בדירת התובע. לאחר ההתקנה, הגיע הנתבע לדירת התובע והאחרון שילם לו את מלוא שכרו. התובע טען, כי לא התקבלה בגין התשלום קבלה למרות שהדבר הובטח לו. עוד באותו היום התקשר הדייר המתגורר בדירתו של התובע והודיע כי הדוד נוזל. מאז פנה התובע לנתבע מספר רב של פעמים בבקשה לתקן את הפגם ואף קבע עמו פגישה. אך, הנתבע לא נענה עד שלאחר עשרה ימים, ביום 5.4.12, נאלץ התובע לרכוש דוד חשמל חדש בעלות של 1,200 ₪. התובע הוסיף וטען כי בנוסף נגרמו לו הוצאות נלוות בשל קיזוז עשרה ימי שכירות לשוכר הדירה בשל הפגם בהתקנת הדוד. כמו כן, בכל שיחה שהתנהלה עם הנתבע נשמעו כלפיו איומים וקללות עד שלבסוף הגיש התובע תלונה במשטרה.
3.בכתב ההגנה טען הנתבע כי מעולם לא התקין מזגן או כל ביצע כל עבודה אצל התובע וכי מעולם לא ראה או קיבל ממנו דבר מה.
4.בדיון שנערך בפני זיהה התובע את הנתבע כאדם ממנו נרכש הדוד וכן הפנה ל"תעודת המיזוג" שצורפה לכתב התביעה וחתומה בחתימתה הנחזית לחתימת הנתבע. התובע טען שתעודה זו ניתנה לו ע"י הנתבע כתעודת אחריות. כמו כן, חזר התובע על השתלשלות האירועים ותיאר תקופה ארוכה בה ניסה ליצור קשר עם הנתבע והתחנן בפניו שיבוא לתקן את הנזק בדוד, אך כל זאת ללא הואיל. התובע טען כי הנתבע איים עליו והתנער מכל אחריות. התובע הציג לבית המשפט תמונות של הדוד שפורק לשם המחשת הנזק.
5.הנתבע מצדו חזר על גרסתו לפיה הכחיש באופן גורף את כתב התביעה וטען שמעולם לא ראה את התובע, לא דיבר איתו ואיננו מכיר אותו. ברם, הודה כי מספר הטלפון אליו התקשר התובע מספר רב של פעמים הינו מספר הטלפון שלו וטען כי התובע הטרידו ללא כל סיבה. כשנשאל האם חתימתו היא זו המתנוססת על "תעודת המיזוג" לא הכחיש ורק שאל את התובע מהיכן השיג את המסמך.
6.דיון והכרעה:
לאחר שמיעת הצדדים, קריאת כתבי הטענות ועיון בחומר הראיות שהונח לפניי, סבורה אני כי דין התביעה להתקבל, ואבאר:
א.ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה הזמין דוד והתקנה מהנתבע באמצעות אתר אינטרנט וזיהה את הנתבע כאדם אשר לו שולמה התמורה בעד המוצר לאחר התקנתו. בנוסף, מהימנה בעיני גרסת התובע לפיה במעמד התשלום התקבלה מהנתבע "תעודת מיזוג" עליה חתם הנתבע וכי התובע התקשר לנתבע למספר הטלפון המצויין על גבי אותה תעודה, מספר רב של פעמים, אך זה מיאן להגיע ולתקן את הדרוש תיקון בתואנות שונות.
ב.מנגד גרסת הנתבע היתה בלתי מהימנה ורווית סתירות. כך, על אף שהנתבע התנער מכל היכרות עם התובע, אישר הנתבע שמספר הטלפון אליו התקשר התובע מספר רב של פעמים והמופיע על גבי "תעודת המיזוג" הינו מספר טלפון בבעלותו. הנתבע ניסה לטעון כי התובע אומנם התקשר אך עשה זאת לשם ההטרדה כשהנתבע אינו יודע כלל במה מדובר, אך גרסה זו, כאמור, איננה אמינה בעיני. זאת ועוד, מהשוואת חתימת הנתבע על גבי כתב ההגנה שהגיש לבית המשפט, לחתימה המופיעה על גבי "תעודת המיזוג", שהוזכרה לעיל, עולה כי מדובר בחתימות זהות. יתרה מכך, כשנשאל הנתבע ע"י בית המשפט האם חתימתו מתנוססת על גבי "תעודת המיזוג" תחילה הכחיש זאת אך כאשר הופנה לחתימה זהה המתנוססת על גבי כתב ההגנה, זרק לכיוונו של התובע "אני לא יודע איך זה הגיע אלייך" (עמ' 2 שורה 11 לפרוטוקול).
ג.נמצא אפוא כי גרסת התובע מהימנה בעיני, לרבות עדותו לגבי הניסיונות הרבים שעשה כדי ליצור קשר עם הנתבע במטרה לעמוד על זכותו לקבל שירות תיקונים והחלפה במהלך תקופת האחריות, עדותו בדבר ההתנערות ממתן שירות ראוי מצד הנתבע כלפיו והנזק הכספי שנגרם לו עקב רכישת דוד חדש. ברם, טענת התובע בדבר קיזוז דמי שכירות מהדיירים, נטענה בעלמא ולא הוכחה ועל כן רכיב זה דינו להידחותו.
ד.חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, מחייב היצרן לתת אחריות ושירות לאחר המכירה. חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980, קובע בסעיף 2(ב): "נגרם הנזק על ידי רכיב פגום, יהיו אחראים הן יצר המוצר והן יצרן הרכיב." סעיף 2(א) לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו – 2006, מטיל אחריות על הנתבע לתקן כל קלקול שנתגלה בטובין במהלך תקופת האחריות, בלא תמורה, ובמידה ונדרשת במסגרת התיקון החלפה של הטובין תבוצע זו בלא תמורה.
ה.מחומר הראיות עולה כי הנתבע סיפק לתובע דוד תמורת סך של 1,200 ₪ אשר נזל מהיום הראשון בו הותקן. התובע המציא קבלה המעידה על קניית דוד חדש בשווי של 1,200 ₪.
לפיכך, יש לחייב הנתבע להשיב לתובע התמורה ששולמה בגין הדוד הלא תקין בסך של 1,200 ₪.
ו.סבורה אני, כי אכן מוטלת על הנתבעים, בהתאם לסעיף 31 א(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981; ולחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשמ"א – 1981, החובה לפצות את התובע ללא הוכחת נזק בגין אובדן ימי העבודה ועוגמת הנפש שנגרמו לתובע בעקבות הפרת החוזה ובגין אספקת והתקנת מוצר פגום, כמפורט בהרחבה לעיל.
לפיכך, אני פוסקת לטובת התובע פיצוי בסך של 1,000 ₪.
7.סוף דבר, הנני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של 2,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 11.11.13 ועד לביצוע התשלום בפועל.
בהתחשב בנסיבות העניין, יישא הנתבע בהוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ניתן היום, ג' ניסן תשע"ד, 03 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.