בכר נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול"

החלטה

ב"כ התובע - עו"ד עוז, מצא לנכון לעורר בקשה כי החתומה מטה תמשיך בשמיעת הליך זה, אשר החל להתברר בפניה עת כיהנה היא כשופטת בבית משפט השלום בקרית-גת עד מינויה ביום 14.10.09 לשופטת בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

יצוין כי בקשות דומות הוגשו בהליכים נוספים וכי לגבי הבקשות הללו הורה השופט א.חזק, המשמש כסגן נשיא בבתי משפט השלום במחוז הדרום, בהסכמתי, כי ההחלטה בעתירות תינתן על ידי.

בחנתי העתירות השונות ולא מצאתי כי קיים ביניהן שוני משמעותי, המצריך התייחסות נפרדת ומובחנת בכל תיק ותיק וכי ניתן, גם ניתן, לקבוע כללים שיפוטיים שלטעמי ישימים גם באופן פרטני בכל אחד מהתיקים הנזכרים מטה.

המקור החקיקתי הראשון הדרוש להכרעה, הוא זה המצוי בסעיף 15(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 שזו לשונו:

"שופט שהחל בדיון ותקופת מינויו לכהונה נסתיימה מחמת מינוי לערכאה אחרת...יהיה מוסמך לסיים את הדיון שהחל בו."

חקיקת משנה שאף היא מוצרכת לענייננו היא זו הכלולה בתקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, לפיה:

"נמנע משופט, מכל סיבה שהיא, לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדות שנרשמה לפי תקנות אלה כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו."

בדנ"א 21/89 אורית כהן נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, נדרש בית המשפט העליון, בהרכב מורחב, של חמישה שופטים לפרשנות סעיף 15(ב) האמור. במסגרת הדיון הנוסף, ננקטה עמדה המצדדת בהגמשת הפרשנות הפורמליסטית להוראה הנזכרת. יחד עם זאת, גם על פי דעת הרוב בדיון הנוסף, תקף הכלל הפסיקתי שלפיו משנסתיימה כהונה, נסתיימה סמכות הדיון.

בהידרשו לאפשרות של המשך שמיעת המשפט בפני שופט אחר, קובע כך השופט ד.לוין שכתב את דעת הרוב בדיון הנוסף:

"משנכנס השופט לדון לגופם של דברים והחל בשמיעת ראיות – החלפתו בשופט אחר, אך ורק משום שתמה תקופת כהונתו, אינה רצויה כלל ועיקר ועלולה היא ליצור בעיות קשות ולגרום לתקלות לא רצויות ולעינוי הדין. לפיכך הדין הוא, ששופט שהחל בדיון במובן הנ"ל יסיים את הדיון שהחל בו, אלא אם כן נמנע הדבר ממנו, שאז, ורק אז, יוכל להמשיך בדיון – בתנאים מסוימים – שופט אחר וגם לסיימו. במקרה כזה משנמנע מהשופט להמשיך, מסורה בידי השופט המחליף הסמכות להחליט, אם מבכר הוא להמשיך את הדיון מן השלב אליו הגיע קודמו או שמוצא הוא לנכון לשמוע העדויות מחדש...ראוי ומקובל במקרים כאלה שהשופט יגבש החלטתו לאחר שישמע טענות בעלי הדין בעניין. לא למותר לציין, כי השאלה אותה ישווה לנגד עיניו השופט המחליף, בעומדו להחליט בין שתי האפשרויות דלעיל היא, אם בכוחו ליתן פסק דין לאחר שירד לעומקה של המחלוקת בין הצדדים ובכלל זה, אם יוכל לבסס מימצאים עובדתיים בדוקים על פי עדויות שנשמעו לא לפניו אלא לפני שופט אחר, ושלו אישית לא הייתה הזדמנות להתרשם מהן. רק אם יהיה משוכנע שהוא מסוגל לכך, יוכל להמשיך בדיון מהשלב אליו הגיע."

בכל התיקים, בהם הוגשה הבקשה, עוברת כחוט השני הטענה, כי בפני החתומה מטה נחקרו המומחים שמונו מטעם בית המשפט. בהקשר זה ראוי להדגיש כי מינוי מומחים רפואיים, בוודאי כאלו המתמנים מכוח הסמכות המנויה בסעיף 6א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והתקנות שהותקנו על פיו, נועד ליצור תשתית העשויה, בבוא היום, לסייע לשופט שינהל את הדיון עצמו וכן לייעל ולהחיש את התהליך הדיוני שבפניו.

להבנתי, עצם חקירתו של המומחה שמינה בית המשפט, היא, כשלעצמה, איננה מחייבת בהכרח את המסקנה כי נסתיים שלב קדם המשפט והחל שלב בירור המשפט, שכן כפי שאמר בית המשפט העליון בדיון הנוסף בפרשת אורית כהן:

"לא כותרת ההליך שהתנהל היא המכרעת בשאלה, אם אמנם השופט "החל בדיון" ואם לאו, אלא תוכנו ומהותו של ההליך." (שם בסעיף 22 לפסק דינו של השופט ד.לוין).