בכר ואח' נ' אצלן ואח'

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות

התובעת הגישה תביעה לתשלום סך של 19,369 ₪, בגין תשלום חיובי ארנונה ומים, אותם שילמה לעיריית תל אביב, וכן חוב לחברת החשמל, כאשר לטענתה היה על הנתבע לשאת במחצית התשלום. מכתב התביעה עולה כי התובעת ניהלה טברנה יוונית בשם "הטברנה של יורגו" (להלן: "העסק"), הנתבע הצטרף כשותף ביום 1.11.09. הטברנה נסגרה ביום 31.12.10 והשותפות פורקה.

התובעת צירפה לכתב התביעה, בין היתר, העתק הסכם בינה לבין הנתבע, לפיו תוקם חברה בבעלות הצדדים, אלא שהחברה לא הוקמה בסופו של דבר. כמו כן צירפה התחייבות להסדר תשלומים עם עיריית תל אביב, לפיה המחזיק בנכס הינו מר לירן קמביסיס, אישור בדבר תשלום ארנונה, לפיו מחזיק הנכס הינו מר קמביסיס, חשבונית "מי אביבים" (תאגיד המים) עבור מר לירן קמביסיס, וחשבון חשמל, על שמה ועל שם הנתבע, על סך של 8,720 ₪, עבור שנת 2010.

לטענת הנתבע אישורי התשלום, אשר צורפו על ידי התובעת, הינם תשלומים עבור בנה החורג, לירן קמביסיס, שהיה הבעלים הרשום של הטברנה, בטרם כניסת הנתבע לשותפות עם התובעת.

לטענת הנתבע סירבה התובעת לפתוח חשבון בנק משותף לעסק ה"טברנה" ושלשלה לעצמה את התקבולים היומיים מקופת בית העסק, מבלי לאפשר לנתבע לספור את הפדיון היומי.

עוד טוען הנתבע כי בחודש ינואר 2011 הסתבר לו, לאחר ששוחרר מבית החולים, כי התובעת רוקנה את בית העסק מכל תכולתו, מקררים, מלאי משקאות חריפים מזגנים ציוד הגברה, שולחנות וכסאות וכן ציוד נוסף, בשווי של 150,000 ₪. לדבריו שילם לתובעת סך של 30,00 ₪, לקניית 50% מהעסק.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד, על סך של 33,200 ₪, בטענה כי התובעת נטלה מתוך העסק רכוש וציוד הדרוש להפעלת העסק, והשייך בחלקו לתובע שכנגד. לטענת התובע שכנגד היו בקופת בית העסק כ-20,000 ₪, הפדיון השבועי האחרון בסוף השנה האזרחית.

בכתב ההגנה שכנגד טענה הנתבעת שכנגד כי התובע שכנגד נהג בחוסר תום לב, עת לא גילה לה כי רואה החשבון של העסק, הינו רואה החשבון שלו.

בדיון שהתקיים ביום 2.12.12 ביקש הנתבע להעביר את הדיון לבית משפט השלום. בקשתו נדחתה על ידי, שכן לא מצאתי כי תביעתה של התובעת אינה מאפשרת בירור ראוי בבית המשפט לתביעות קטנות.

לשאלת הנתבע, השיבה התובעת כי הציוד, שהיה בבית העסק, נתרם בחלקו, ובחלקו הוחזר, וזאת משום שהנתבע לא השיב לטלפון, במשך שבוע. לדבריה תרמה את מערכת ההגברה במועדון, שהיתה בלאי, ואף את המקררים. הנתבע לא כפר בטענה כי עליו לשאת בתשלום מחצית החוב לחברת החשמל, אם כי טען כי רק במהלך הדיון שם לב לחשבון החשמל.

הדיון נדחה על מנת לאפשר לנתבע לבדוק את זכויותיו ואת חובותיו בחשבונות העסק. רואה החשבון התבקש לאפשר לתובעת לעיין במסמכי העסק המשותף ולצלם מתוכם מסמכים.

התובע צירף תצהיר מאת רו"ח מר שי חיימוב, אך זה לא התייצב לדיון.

בדיון שהתקיים ביום 29.9.13, טענה התובעת כי מר לירן קמביסיס, בנו של בעלה המנוח, היה רשום אצל שלטונות המס כבעלים בחברה, אם כי חוזה השכירות של העסק היה על שמה. החשבונות, אשר שולמו על ידה היו על שמו של מר קמביסיס. הנתבע לא חתם כשוכר המקום, אלא כערב בלבד.

לטענת הנתבע – התובע שכנגד, אכן היה עליו לשאת בהוצאות בחלקים שווים עם התובעת. עם זאת טען הוא כי התובעת הוציאה מהמקום רכוש, כגון מקררים, גז, כסאות ושולחנות, משקאות חריפים, אותם יכול היה להחזיר, ולקבל את תמורתם וכן מערכת הגברה. לדבריו רוקנה את המקום, מבלי לאפשר לו לקחת את הרכוש.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד, וכי דין התביעה שכנגד להידחות.

איש מהצדדים לא זימן עדים מטעמו, על מנת להוכיח את טענותיו.

התובעת לא זימנה מטעמה את מר לירן קמביסיס, אשר היה הבעלים של העסק, ואשר החשבונות, אשר שולמו, היו על שמו, למעט חשבון החשמל, עובדה הפועלת לרעתה. בהיותו של מר קמביסיס מחזיק המקום, והחייב על פי חשבונות העירייה, הרי לא הוכח כי לתובעת היתה זכות להיפרע מהנתבע, בגין חשבונות על שם מר קמביסיס.

הנתבע ביקש לזמן את רואה החשבון, מר שי חיימוב, אך זה לא התייצב לדיון, אשר התקיים ביום 29.9.13. רו"ח חיימוב התייצב לדיון קודם, אשר התקיים ביום 25.4.13, והציג עצמו כעורך דינו של הנתבע, ואף ייעץ לו במהלך הדיון, למרות שלא אישרתי לו לעשות כן.