בכור שמואל נ' עשות אשקלון תעשיות בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא:

פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר בכור שמואל (להלן: "התובע"), בספטמבר 2009; במסגרתה ביקש לחייב את מעבידתו לשעבר "עשות אשקלון תעשיות בע"מ", (להלן: "הנתבעת") בנזק שנגרם לו לטענתו בשל מצג מטעה שהציגה בפניו במגעים שקדמו לסיום עבודתו בשירותה, בספטמבר 2003 בהסכם לפרישה מוקדמת. נזק אשר עפ"י כתב התביעה עומד על סכום של כ- 300,000 ₪.

את הדיון בפסק הדין נפתח בהצגת הצדדים ובעובדות שהן הבסיס להבנת התביעה שבפנינו. משם נפנה להצגת טענות התובע ולדיון באותן טענות.

הצדדים והעובדות שהן בבסיס התביעה:

1.התובע מר בכור שלמה, יליד שנת 1941, היה חבר בקרן הפנסיה מקיפה "מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים" (להלן: "מבטחים") מחודש פברואר 62' ועד למועד פרישתו לגמלאות.

2.הנתבעת, "עשות אשקלון תעשיות בע"מ", הינה חברת בת של התעשייה הצבאית בישראל. יחסי העבודה בנתבעת מוסדרים במישור הקיבוצי.

3.הנתבעת הפורמאלית, מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן: "מבטחים"), היא קרן הפנסיה בה היה התובע חבר. היחסים בין מבטחים לתובע, מוסדרים בתקנון הקובע את זכויות החברים בקרן.

4.בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד מעביד לאורך תקופה של כ-22 שנה, אשר הגיעו לסיומם בסוף חודש ספטמבר 2003, בהסכם לפרישה מוקדמת.

5.יציאתו של התובע לפרישה מוקדמת, נעשתה במסגרת ארגון מחדש שעברה הנתבעת במהלך שנת 2003 בשיתוף עם ארגון העובדים ועוגן בהסכם קיבוצי מחודש אפריל 2003 (להלן: "ההסכם הקיבוצי"), שקבע את זכויותיהם של העובדים הפורשים כחלק מהארגון מחדש, לפרישה מוקדמת.

6.על פי ההסכם הקיבוצי העובדים שעבודתם בנתבעת הופסקה, במהלך הארגון מחדש, במסלול פרישה מוקדמת (להלן: "עובד זכאי") – זכאים לגמלה חודשית לתקופה שממועד סיום העסקתו של העובד הפורש בנתבעת ועד למועד הגעתו לגיל המזכה בתשלום גמלה מקרן הפנסיה.

בהתאם להסכם הקיבוצי שיעור הגמלה החודשית של עובד זכאי, נקבע על בסיס תקופת עבודתו של הפורש בנתבעת ושכרו הקובע ביום סיום עבודתו בנתבעת.

7.להבטחת זכויותיהם של העובדים שיצאו לפרישה מוקדמת במסגרת הארגון מחדש, רכשה הנתבעת עבור אותם עובדים זכויות לגמלה ממבטחים, עבור התקופה בגינה התחייבה בתשלום גמלה לעובד הפורש.

כך בפועל שילמה מבטחים לעובד זכאי את הגמלה ששיעורה נקבע בהסכם הקיבוצי לתקופה שממועד סיום עבודתו בנתבעת ועד הגיעו לגיל פרישה כחוק.

8.התובע סיים את עבודתו בנתבעת במסגרת הארגון מחדש בתנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי. בהתאם, עם סיום עבודתו בנתבעת ועד הגיעו לגיל פרישה לפי החוק (חודש נובמבר 2007) שילמה מבטחים לתובע גמלה חודשית על פי הנוסחה שנקבעה בהסכם הקיבוצי על בסיס תקופת עבודתו בנתבעת בשיעור של 53.62% ושכר קובע - השכר הקובע למועד סיום עבודתו של התובע בנתבעת - של 13,140 ₪. סה"כ סכום של 8,033 ₪ לחודש.

9.בנובמבר 2007 הגיע התובע לגיל פרישה על פי חוק. לפיכך והחל מחודש נובמבר 2007, משלמת מבטחים לתובע גמלה חודשית מכוח תקנון מבטחים (ובענייננו: "התקנון האחיד") בהתבסס על תקופת חברותו של התובע בקרן הפנסיה, בשיעור של 69.68%; ושכר קובע על פי הגדרה הקבועה בתקנון האחיד שהיה בתוקף במועד הגעתו של התובע לגיל פרישה; בסכום העומד על 11,999 ₪. סה"כ משלמת מבטחים לתובע גמלה בסכום של 8,214 ₪.

10.בחודש ספטמבר 2009 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה, נגד מבטחים. בתביעה טען התובע, כי מבטחים חייבת בתשלום הגמלה עם הגיעו לגיל זקנה, על בסיס השכר הקובע בתקופת הפרישה המוקדמת. כתב התביעה תוקן בחודש אפריל 2010. בעקבות התיקון צורפה הנתבעת להליך וקרן הפנסיה נותרה כנתבעת פורמאלית. על רקע האמור לעיל, נפנה להצגת תביעת התובע.

טענות התובע:

11.בתביעה שלפנינו טוען התובע כי הנתבעת הביאה בפניו מידע חלקי, והציגה בפניו מצגי שווא הנוגעים לזכויותיו לגמלה במגעים שקיימה עמו בסמוך לסיום עבודתו בנתבעת (להלן: "מצג השווא"). התובע הוסיף, כי האופן שבו הביאה הנתבעת להפסקת יחסי עובד מעביד בין הצדדים, מנע ממנו מלעמוד על הפגיעה בזכויותיו לגמלה, עם הגיעו לגיל פרישה – בשל סיום עבודתו טרם הגיעו לגיל הפרישה – בזמן אמת, במועד יציאתו לפרישה מוקדמת.

12.בנסיבות הללו טען התובע, כי לא פעל למניעת פיטוריו ועל רקע זה ביקש לחייב את הנתבעת בנזק שנגרם לו בשל הפגיעה בגמלה המשולמת לו עם הגיעו לגיל פרישה; כתוצאה מסיום עבודתו טרם הגיעו לגיל פרישה. נזק אותו העמיד על סכום של 290,430 ₪ נכון לחודש יולי 2009. את שיעור הנזק ביסס התובע על חוות דעת של מר וייסברג אקטואר אשר צורפה כנספח 8 לתצהירו.