בית חולים פוריה נ' אבו עיד

החלטה

זוהי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב בסך של 572 ₪ בשל טיפול שקיבל הנתבע מהתובעת ביום 31/1/08.

לתביעה צורף מכתב התראה שנשלח לנתבע, ביום 19/1/12, על פי הוראת סעיף 181א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, לפיו, אחת הדרכים להסדיר את החוב, הינה באמצעות התחייבות כספית מקופת החולים עד 120 ימים ממועד מתן הטיפול.

לטענת הנתבע, הביקור אצל התובעת נעשה לפי המלצת והפניית רופא ועד ליום 17/1/12 לא התקבלה אצלו כל התראה או דרישה להסדיר את החוב.

ביום 8/4/14 התקיים דיון במעמד הצדדים והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

אין חולק בין הצדדים, כי הנתבע התקבל לטיפול אצל התובעת, ביום 31/1/08, עת הופנה לשם כך ע"י רופא מטפל. כמו כן, אין חולק בין הצדדים, כי קופת חולים "מכבי" (להלן: "הקופה") המבטחת את הנתבע, הנפיקה לנתבע שתי התחייבויות כספיות בגין הטיפול, האחת בשנת 2012 והשנייה בשנת 2014.

התובעת סירבה לקבל את התחייבויות הקופה בטענה שהדבר מנוגד לנהליה. על פי נוהלי התובעת, ניתן לקבל התחייבות כספית עד 120 ימים ממועד הטיפול.

לאחר שבחנתי את הנסיבות שלפני, נחה דעתי כי דין ההתנגדות להתקבל.

על פי הוראות התוספת השנייה בחוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994 (להלן: "החוק"), נקבע שפטור מתשלום בחדרי מיון, ניתן, בין היתר, כאשר הפונה הוא מבוטח שפנה לחדר מיון עם מכתב רפואי ו/או עם טופס 17 ולא אושפז.

בענייננו, הנתבע פנה לתובעת עם הפניה רפואית של הרופא המטפל, על כן, חלה עליו ההוראה לעיל, והוא פטור מתשלום עבור הטיפול בחדר המיון. החיוב, במקרה זה, מוטל על הקופה, כפי שזו אכן הסכימה לשלם, כפי שדבר עולה מהצגת ההתחייבות הכספית מטעמה, בשנת 2012 ובשנת 2014. עוד אוסיף, שעל פי הוראת החוק לעיל, נקבע בחוזר המנהל הכללי של משרד הבריאות, שבמקרה המפורט בתוספת השניה, שחל כאמור בענייננו, התמורה עבור הטיפול תידרש ישירות מקופת החולים ועל הקופה חלה חובה מוחלטת, בכפוף להוראות החוק, לממן את עלות הטיפול, גם אם בית החולים החתים את המטופל על שטר חוב (ראה מש/2).

התובעת טענה במהלך הדיון, שהטיפול שקיבל הנתבע, הינו טיפול הקשור לפה ולסת, והקופה עלולה לא להכיר בזכאות לטיפול אצל התובעת, בנסיבות אלו, מחתימים את המטופלים על שטר חוב, לפיו עליו להמציא התחייבות כספית מהקופה בתוך 14 ימים או לבצע את התשלום בתוך 14 ימים. התובעת הגישה את המסמך לתיק אשר סומן מש/1. למסמך זה אין כל משקל ראייתי. אין לפני כל ראיה שהנתבע קיבל לידיו מסמך זהה בעת שחרורו ו/או חתם על מסמך זהה לתוכנו של מש/1, ובכל מקרה, הדבר אינו מבטל את החיוב המוחלט של הקופה לממן את הטיפול, כאמור בחוזר המנכ"ל לעיל, על כן נדחית טענה זו של התובעת.

כמו כן, לא מצאתי ממש בטענת התובעת, שעל פי נוהליה, היא אינה מקבלת התחייבות כספית בחלוף 120 ימים ממועד מתן הטיפול, כאשר היא בעצמה שלחה את ההתראה הראשונה לנתבע, לגרסתה, גרסה המוכחשת על ידי הנתבע, רק ביום 23/10/08 (ע' 1 שורה 17 לפרוטוקול). שליחת מכתב ההתראה בחודש אוקטובר 2008, כעשרה חודשים לאחר מועד הטיפול, וכחמישה חודשים לאחר שחלפו 120 יום ממועד הטיפול, מעמיד את הנתבע במצב שאינו יכול להסדיר את התשלום באמצעות החלופה של הבאת התחייבות כספית מהקופה, כפי שאף הוצע לנתבע במכתב ההתראה משנת 2012.

בעניין זה אוסיף, שלא ברור מה מונע מהתובעת לממש את ההתחייבות הכספית של הקופה אשר מוכנה לשלם עבור הטיפול שקיבל הנתבע, גם כיום, כעולה מההתחייבות שהוצגה בפני במהלך הדיון, התחייבות שהונפקה בשנת 2014.

בהינתן האמור, אני מקבלת את ההתנגדות של הנתבע והוא רשאי להתגונן כנגד התביעה על סכום קצוב.

נוכח סכום התביעה, יעבור ההליך לפסים של סדר דין מהיר והצדדים ישלימו מסמכים בהתאם להוראות הדין.

אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע את הוצאות ההליך בסך של 300 ₪.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ד, 09 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.