פסק דין
בפני שתי תובענות אשר עניינן מיזם להקמת פורטל עיצוב.
התובעים בת.א. 22089/08 ונתבעים 1 ו – 2 בת.א. 32263/08, מר יובל ארבל ומר ניב קנטור, פעלו במשותף במועדים הרלוונטיים בתחום בניית ותחזוקת אתרים באינטרנט וכן בייעוץ לקיום אתרי אינטרנט (להלן – התובעים או יובל ו - ניב).
נתבעת 1 בת.א. 22089/08 ותובעת 2 בת.א. 32263/08, גב' איריס מושלי (להלן – איריס), הייתה ועודנה הבעלים והמנכ"ל של נתבעת 2 בת.א. 22089/08 ותובעת 1 בת.א. 32263/08,חברת בית ונוי הוצאה לאור בע"מ (להלן – החברה). החברה מוציאה לאור מגזין בתחום העיצוב בשם "בית ונוי" (להלן - המגזין).
נתבע 3 בת.א. 32263/08, דניאל סופר, הוא בעל ניסיון בתחום הבניה ומערכות גמר וכן יזם של אתרי אינטרנט בתחום הבניה (להלן – סופר).
במהלך שנת 2004 חברו הצדדים על מנת להקים אתר אינטרנט בתחום הבנייה והעיצוב.
באופן כללי ניתן לומר, כי בין הצדדים הוסכם על הקמת אתר אליו יועברו תכני המגזין ותכנים נוספים, כאשר התובעים יהיו אמונים על הקמת האתר, תחזוקת האתר וקידומו באינטרנט, סופר היה אמון על ניהול האתר הטמעת תכנים באתר ואיריס הייתה אחראית על אספקת תכנים לאתר ושיווקו בקרב לקוחות המגזין.
האתר הועלה לרשת האינטרנט במהלך חודש אפריל 2005 והופעל על ידי הצדדים עד לסוף שנת 2007, אז, על פי טענת התובעים, התנערה איריס מהתחייבויותיה על פי ההסכם, לא העבירה את כל תכני המגזין או כל תוכן אחר לאתר, לא פעלה לשיווק האתר, לא הטמיעה את האתר במאגר לקוחותיה בכלל ולקוחות המגזין בפרט, החלה בפעילות מתחרה באתר ובחודש מרץ 2008 השיקה אתר מתחרה.
לטענת התובעים, איריס התנהלה בחוסר תום לב, דבקה בהסכם השותפים בתקופה הראשונה בה העיקר היה קיום התחייבויות התובעים (בנייה, עיצוב ופיתוח של האתר, יצירת פלטפורמות חדשות לפרסום) והחלה להתנער מהסכם השותפים עת החל האתר לצבור רווחים הולכים וגדלים. בכך אף עשתה עושר ולא במשפט.
התובעים מבקשים פיצויים בגין רווחים שנמנעו מהם לו היה האתר ממשיך לפעול ארבע שנים נוספות (2008-2012) כאשר להערכתם עומד הסכום על סך של 3,481,500 ₪ וחלקם בסכום זה – 1,160,500 ₪. כמו כן טוענים התובעים, כי בהפרת הסכם השותפים, גרמה להם הנתבעת נזק בגין אי-תשלום עבור העבודה אשר השקיעו באתר בסך של לפחות 440,000 ₪. לצרכי אגרה העמידו התובעים את סכום תביעתם על סך של 500,000 ₪. בנוסף מבקשים התובעים סך של 10,420 ₪, שהוא חלקו של תובע 2 ברווחי האתר לשנת 2007.
הנתבעות הגישו כתב הגנה בו נטען, כי הסכמת איריס להסכם השותפים נערכה וזויפה, כי התובעים לא עמדו בהתחייבויותיהם בהתאם להסכמות הצדדים, וכך גם סופר, ולא ביצעו את חלקם על מנת להביא להצלחת האתר. עוד נטען, שהתובעים וסופר הפרו את זכויות היוצרים של איריס והעבירו תכנים מתוך המגזין לצדדים שלישיים ולפרסום באתרים אחרים. בעקבות זאת, הפסיקה איריס את מערכת היחסים עם התובעים ועם סופר.
איריס והחברה הגישו נגד התובעים ונגד סופר תובענה על סך של 518,296 ₪ (ת.א. 32263/08, להלן – התובעות שכנגד). בתובענה זו נטען, כי איריס מעולם לא נתנה הסכמתה להסכם השותפים וכי הסכמתה זויפה. כמו כן נטען, שהתובעים הם אלה אשר הפרו את ההסכמות אשר הושגו בין הצדדים. על פי טענת התובעות שכנגד, כתוצאה מכך נפגע המוניטין שלהן ושל המגזין. לטענת התובעות שכנגד, כתוצאה מכישלונם של התובעים וסופר היא חדלה מלשווק את האתר עד אשר יתוקנו הליקויים וכתוצאה מכך חדלו להתקבל באתר הזמנות לפרסומים. על פי טענת התובעות שכנגד, התובעים וסופר הפרו את כל ההתחייבויות אשר נטלו על עצמם בניהול האתר, בהסבתו, בהפעלתו, בתיקון תקלות וליקויים, הכול בחוסר תום לב והסבת נזקים לתובעות שכנגד ופגיעה במוניטין הרב שיצא להן. לטענתן, התובעים וסופר הפרו את זכויות היוצרים של החברה בהעברת תכנים ופרסומם באתרי אינטרנט שונים ללא רשותה.
לטענת התובעות שכנגד, בהמשך הפעלת האתר ללא רשות ולאחר ביטולם כדין של יחסי השיתוף באתר גזלו התובעים וסופר את קניינן הרוחני והם ממשיכים בכך ונמנעים, שלא כדין, מהסרת תכני וסימני המסחר של החברה מהאתר. התובעים וסופר ממשיכים להשתמש בלוגו של המגזין ושל החברה כדי יצירת רושם, שהם הבעלים של לוגו זה וכי האתר מחזיק בתכני המגזין, דבר המהווה עוולת תיאור כוזב והפרת סימן מסחרי.
על פי גרסת התובעים, לאחר שגובשו כל הצדדים לעסקה, ניסח סופר הסכם שותפים, אשר הצדדים לו היו סופר ורעייתו, התובעים ואיריס. על פי הסכם זה, יקימו הצדדים אתר משותף באינטרנט בתחום תכנון ועיצוב הבית, כאשר כל צד היה אמור לתרום את חלקו להצלחת האתר המשותף על פי התמחותו. עוד הוסכם, כי הרווחים יתחלקו באופן שווה בין הצדדים (נספח א' לכתב התביעה).
עוד על פי טענת סופר והתובעים, איריס אישרה את נוסח ההסכם באמצעות משלוח דואר אלקטרוני ביום 31.01.2005 (נספח ב' לכתב התביעה, להלן – הודעת האישור) וביום 09.02.2005 אישרו גם התובעים את נוסח ההסכם במשלוח דואר אלקטרוני.
על פי טענת איריס, מעולם לא אישרה את נוסח ההסכם והאמור בהודעת האישור על פיו היא לכאורה מאשרת את תוכן ההסכם, הוא תוצאה של זיוף. בהחלטה מיום 08.06.2010 נקבע, כי ההכרעה בשאלה, האם הסכמת איריס לתוכן ההסכם זויפה על ידי מי מהצדדים תינתן בפסק הדין.
דיון
מחומר הראיות עולה בבירור, וגם איריס והחברה אינן מכחישות זאת, כי בין הצדדים בשתי התובענות התקיימו יחסי שותפות, כאשר כל צד נדרש להביא מתחום מומחיותו.
עוד ברור מחומר הראיות, כי במהלך חודש דצמבר 2007 החליטה איריס באופן חד-צדדי לסיים שותפות זו ועל כן חדלה מלבצע את חלקה בהסכם.
אין בכל החומר אשר הובא בפני כל אינדיקציה להסכמה בין הצדדים בדבר אופן סיום השותפות. עם זאת, ההלכה בעניין זה ידועה, איריס והחברה רשאיות היו לבטל את ההסכם בהיעדר הסכמה מצד התובעים וסופר, כפי שנעשה, וזאת בהנחה שקמה להן אחת משתי עילות ביטול: פגם בכריתת החוזה והפרה של החוזה (ג' שלו, י' הדר, דיני חוזים – התרופות, עמ' 544). בעניינינו, טוענות איריס והחברה, כי סופר והתובעים הם שהפרו את ההסכמות ואת חובותיהם כשותפים ועל כן בדין בוטל ההסכם על ידה.