בית הספר אינו אחראי לנזק שנגרם לתלמיד שנכנס לכיתה בריצה ונפל

1.      1.      לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע ביום 16.5.00, עת שיחק עם חבריו ללימודים במסדרון בית הספר, התובע נכנס בריצה לתוך כיתת הלימוד, נתקל בשולחן אשר הוצב בכניסת הכיתה, נפל ונפגע (להלן :ב"התאונה").

2.      2.      בין הצדדים קיימת מחלוקת הן בשאלת נסיבות אירוע התאונה, בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנזק.

נסיבות אירוע התאונה :

3.      3.      התובע, יליד 28.5.89, לטענתו, נכנס בריצה לתוך כיתת הלימוד, נתקל בשולחן, אשר הוצב בכניסה לכיתה וחסם את המעבר, נפל ונפגע.

4.      4.      על נסיבות אירוע התאונה ניתן ללמוד מתצהירו של התובע :

"בתאריך 16.5.00 בזמן ההפסקה בסביבות השעה 11 לערך, אני שיחקתי עם חברי ללימודים במסדרון בית הספר, בסמוך לכיתה בה למדנו. הכיתה הייתה

מסודרת באופן שונה מהרגיל, לקראת אירוע שהיה אמור להתקיים בה באותו ים, השולחנות והכיסאות בכיתה הוצבו בסדר שונה, בצורה של האות ח'. דלת הכיתה הושארה פתוחה לכניסת תלמידים באין מפריע ולא היה בה או בסביבתה הקרובה, כל מורה משגיח שיאסור על התלמידים להיכנס לכיתה ולשחק בה, או שישגיח עליה בזמן ההפסקה. אני נכנסתי בריצה לתוך כיתת הלימוד, במהלך משחק עם חבר שלי ללימודים שאינני זוכר כיום את שמו, אני נתקלתי בשולחן, אשר הוצב בכניסה לכיתה וחסם את המעבר, נפלתי ארצה ונפגעתי באף שלי בעוצמה רבה".

5.      5.      עדותו של התובע בפניי הייתה אמינה בעיניי וגרסתו אף נתמכה בדו"ח תאונה אשר נחתם ע"י הנתבע 2:

"בהפסקה ניסים נכנס לכיתה, נתקל בשולחן וכתוצאה מכך קיבל מכה חזקה באף ובשיניים. האף נשבר ויש תזוזה מינימאלית".

שאלת האחריות :

6.      6.      בשאלת החבות נבדקת אחריותם הנזיקית של הנתבעים כלפי התובע בגין התאונה בה

                 נפגע. בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות בנזיקין, יש להידרש לשלוש

                 שאלות:

                 א.                       האם המעוול חב חובת זהירות לתובע. תשובה לשאלה זו מצויה במבחן הציפיות,  מסגרתו נבחנת חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית;

ב.             ב.             האם הפר המעוול את חובת הזהירות המוטלת עליו ;

                 ג.                        האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק.

(ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז 122,133 (להלן : "פס"ד ועקנין").

7.      7.      הלכה פסוקה היא כי המורים ובתי הספר חבים בחובת זהירות מושגית כלפי תלמידיהם. בע"א 310/89 כהן נ' לנטוש ואח',  פ"ד מו (1) 402, בעמ' 405(להלן :נ "פס"ד כהן") מתווה כב' השופט אור את הכלל הבסיסי לפיו :

"אין מחלוקת שמורים בבית ספר חבים חובת זהירות כלפי תלמידי בית הספר, וזאת גם שעה שהם נמצאים בהפסקה בין השיעורים, בשטח בית הספר מחוץ           לכיתות הלימוד. אחריות זו מוטלת לפי הנסיבות לעיתים על המורה המחנך, לעיתים על המורה התורן בחצר, לעיתים על מורה אחר ולעיתים על מנהל בית הספר, אשר אחראי אחריות מנהלית לקביעת סדרי עבודה ופיקוח מצד המורים ביחס לתלמידים... ברור כי מהות חובת הפיקוח, הלכה למעשה, ממדיה והיקפה משתנים, בהתאם לנסיבות העניין ובהתאם לגילו ולתכונותיו של מי שנתון לפיקוח. ברור גם, כי אין דומה חובת הפיקוח הנדרש בתוככי חדר הכיתה לזו שאותה יש לקיים בחדר המשחקים . "