בית המשפט פסק שכ"ט גבוה מזה שסוכם - עורך הדין ישיב את ההפרש

השאלה: מה הדין במקרה בו פסק בית המשפט לתובע שכ"ט מעבר למה שהוסכם עם העו"ד?

(והתשובה: עו"ד זכאי רק למה שהוסכם עליו, לא פחות, אך גם לא יותר)

1.         השאלה שלפנינו פשוטה היא וגם ההכרעה בה פשוטה.  עורך דין ייצג את מרשתו בתביעה וזכה בה.  לא רק זאת אלא שבית המשפט פסק לתובעת כחלק מהפיצויים שכר טירחת עורך דין.  אלא שמה שפסק בית המשפט כשכר טירחה לתובעת היה גבוה ממה שהסכימו הצדדים ביניהם על שכר הטירחה.  מה יהיה שכר טרחתו של עורך הדין?  מה שפסק בית המשפט או מה שהסכימו הצדדים ביניהם?

2.         והתשובה ברורה וחד משמעית.  הן על פי החוק, הן על פי כללי האתיקה של עורכי הדין והן על פי ההיגיון, שכר הטירחה הוא מה שהוסכם לו בין הצדדים.  עקרונית, הסכומים שנפסקים ע"י בית משפט כהוצאות משפט ושכר טירחה, הם סכומים המגיעים לצד שזכה ולא לבא כוחו.  ונזכיר כי לו היה המצב הפוך, קרי, הסכומים שנפסקו כשכר טירחה היו נמוכים יותר ממה שהוסכם על ידי הצדדים, אין חולק שהעורך דין לא היה מוכן לוותר על מה שהוסכם.

ממילא צודקת התובעת בתביעתה, והכל כפי שיפורט.

העובדות בקליפת אגוז

3.         גב' ירמיהו שושנה (להלן: "התובעת") שכרה בשנת 1999 את עו"ד ח. שמואל (להלן: "הנתבע ") על מנת שייצגה יחד עם מספר דיירים נוספים בשכונתה בתביעה לליקויי בנייה. בהתאם לפניית התובעת והדיירים הנוספים הגיש הנתבע 1 תביעת ליקויי בניה בתחילת 2001 (להלן: "התביעה" או "התיק").

4.         התובעת והנתבע חתמו על הסכם שכר טרחה בו סוכם בין השניים כי שכר הטרחה יעמוד על 10% + מע"מ מכל סכום כספי שיתקבל ו-5% + מע"מ מעלות תיקון ליקויים אם יהיו כאלה. חשוב להדגיש כי התובעת שלא כמו יתר הדיירים בתביעה לקחה חלק פעיל בהליכי התביעה, באיסוף החומר, ארגון הדיירים וכדומה.  מעורבות היתר של התובעת הביאה לכך שהנתבע 1 בחר להיטיב עם התובעת שלא כמו שאר הדיירים בשכר הטרחה. באופן שעם התובעת סוכם ונחתם על שכר טרחה בגובה 10% בעוד שעם יתר הדיירים סוכם על שכר טרחה בגובה  20%.

5.         תיק התביעה האמור התנהל למעלה מ-6 שנים בבית משפט המחוזי בירושלים. בתאריך 30/3/07 הגיע התיק לסיומו וניתן פסק דין המקבל תביעתם של התובעת והדיירים הנוספים, באופן שהנתבעת זכתה בפיצויים בגובה 83,850 ש"ח ולאחר שיערוך סה"כ 106,005 ש"ח. מלבד הסכום האמור נפסק לטובת התובעת סכום של 5,270 ש"ח בגין החזר הוצאות. וכן שכ"ט עו"ד בסך 19,278 ש"ח. דא עקא שהסכום שנפסק הוא 15% מכלל הפיצויים שנפסקו ולא 10% כפי שסוכם בין הצדדים.

6.         לאור האמור, ובתום התביעה ניכה הנתבע 2 מסך הפיצויים שקיבלה התובעת שכר טרחתו. ברם, הנתבע ניכה שכר הטרחה על פי פסיקת בית משפט ולא כפי שסוכם מול התובעת בהסכם שכר הטרחה, ומכאן התביעה שלפנינו.

גדר המחלוקת וטענות הצדדים

7.         התובעת טוענת כי בניכוי שכר טרחה שהינו מנוגד להסכמות שנחתמו בין הצדדים, פעל הנתבע שלא כדין. לדידה, על הנתבע היה לגבות שכר טרחה כלשון ההסכם 10% ולא יותר מכך. וכי כל סכום שנפסק מעבר הוא סכום השייך לתובעת והנתבע לא יכל להוסיפו לשכר טרחתו.

8.         התובעת מוסיפה כי נסיונותיה ללבן את הדברים עם הנתבע כשלו. וכן מכתב ששלחה לו באשר למורת רוחה בעניין דנן לא נענה.

9.         מנגד טוען הנתבע כי על אף שאינו מתכחש להסכמות שהיו מול התובעת ובכלל זה הסכם שכר הטרחה, לדידו בנסיבות דנן מן הראוי והסביר היה  לסטות מההסכם משום העבודה הרבה שעבד בו.  הנתבע ציין כי התיק דרש השקעה רבה מצידו,הזמן הרב שחלף, מאמצים שנעשו, ועוד.  אשר על כן, לשיטתו, מן ההגינות היה שיגבה הסכום הגבוה כפי שפסק בית משפט.

10.        עוד מוסיף הנתבע כי לאחר מו"מ רבים שהיו עם התובעת הלה הבין ממנה כי מסכימה עם גביית שכר הטרחה כפי שנגבתה בפועל. לטענתו, יצא הוא מנקודת הנחה כי התובעת השלימה עם פעולתו והתביעה הנדונה הגיעה בהפתעה מוחלטת.

מה גובר בפסיקת הוצאות שכר טרחת עו"ד- הסכם שכר טרחה או פסיקת בית משפט?

11.        כפי שכבר נרמז בפתח הדברים, הוצאות שנפסקות על ידי בית משפט שייכות ללקוח ולא לעורך הדין.  ראשית, משום שמדובר במעין חוזה בין הצדדים ואין סיבה שלא לכבד את הסכמתם.

12.        אלא שמעבר לחוק הפורמלי, זאת גם רוח הדברים מהחלטות ועדת האתיקה של עורכי הדין כפי שיובאו להלן:

בכתב העת "עט ואתיקה", גיליון 66 מאפריל 2002, פורסמה החלטת ועדת האתיקה בעניין דומה. עיקר ההחלטה כי הועדה סבורה, במקרה בו לא היה בין הצדדים הסכם שכר טרחה, כי ההוצאות שקבע בית משפט לצד, שייכות לאותו צד ולא לבא כוחו. לא זו אף זו, גישה דומה אף נשקפת מביטאון לשכת עורכי הדין "אתיקה מקצועית", מס' 16. גישתה זו של הלשכה נאמרה בנסיבות המקרה שלהלן: