בית המשפט - יותר קטגור מקטגור?

             מבוא

1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הליך הוכחות בביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, איומים ותקיפה בנסיבות מחמירות (קטין על-ידי אחראי), עבירות לפי סעיפים 335+333(א1), 192 ו-382(ב)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2. מהכרעת הדין, שאימצה את עיקרי כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם, עולה כי ביום 13.11.2019 הנאשם הגיע לביתו xxx בסביבות השעה 23:00 לאחר שערך ביקור אצל אמו. בבית שהו באותה שעה המתלוננת-אשתו של הנאשם-וילדיהם המשותפים-בנותיהם xxx ו-xxx ועוד מספר ילדים קטנים שהיו בחדרם.

            הנאשם נכנס עצבני לביתו, ולאחר שיח קצר עם המתלוננת בסלון הבית, שעלה מיד לטונים גבוהים ולצעקות של הנאשם, החל להכות את המתלוננת. הנאשם השליך לעבר המתלוננת טלפון נייד, הכה אותה באמצעות ידיו ורגליו, באגרופים לפניה, אחז בצווארה והטיח את ראשה לקיר. המתלוננת דיממה ונפלה לרצפה והנאשם המשיך להכות אותה בבעיטות ובבעיטות דריכה על רגליה. הנאשם קרא ל-xxx ודרש ממנה לנקות את הדם שברצפה. xxx, שיצאה מחדרה והגיעה לסלון, נבהלה מהמראה וברחה מן הבית לבית דודה. הנאשם שפך מים על המתלוננת שהייתה שרועה על הרצפה והמשיך להכותה. ביני לביני קרא הנאשם ל-xxx וביקש ממנה לנקות את הדם שהיה על הרצפה. xxx ביקשה מאביה שיפסיק והוא סטר לה וזו חזרה לחדרה. תוך כדי כך המתלוננת הצליחה לקום ולברוח מהבית. xxx, בנם של הנאשם והמתלוננת, הגיע אל עבר הבית וראה את המתלוננת מחוץ לבית, הרימה והחזירה אל הסלון שם המשיך הנאשם להכותה. בהמשך ביקש הנאשם מ-xxx לקחת את המתלוננת אל החדר. xxx עשה כן והניח המתלוננת במיטתה ו-xxx ניקתה את הדם.

             במקביל xxx הגיעה אל בית דודה, שם סיפרה לבני דודה שאביה הכה את המתלוננת והטיח את ראשה בקיר. בעקבות דבריה בן דודה התקשר בשעה 00:15 והזעיק את המשטרה שהגיעה אל בית המתלוננת שם פגשה את המתלוננת שוכבת בחדרה חבולה ונאנקת מכאבים. המשטרה הזעיקה את מד"א והמתלוננת פונתה לבית החולים.

             בבית החולים התברר כי למתלוננת נגרמו כתוצאה מתקיפת הנאשם שברים מרובים בכפות הרגליים, שברי דחיסה בעמוד שדרה תחתון וחבלות בפנים ובכלל זה בשפתיים ובעצמות האף, כמו גם המטומות ומכאובים בכל הגוף. המתלוננת הייתה מאושפזת עשרה ימים ועברה ניתוחים בשתי כפות רגליה. בהכרעת הדין נקבע עוד, כי הנאשם איים על המתלוננת במועד לא ידוע בכך שאמר לה שיחזיר אותה ל-xxx (פסקה 72 להכרעת הדין).

             יצוין, כי במסגרת הכרעת הדין זוכה הנאשם מביצוע עבירה של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות שיוחסה לו בכתב האישום, זאת לאחר שהמאשימה הודיעה בשלב הסיכומים שאין היא עומדת עוד על הרשעה בעבירה זו. כן מצאתי לדחות את עתירת המאשימה להרשיע הנאשם בעבירה של הדחה בעדות שנתגלתה לטעמה במהלך שמיעת המשפט, משסברתי כי זו לא הוכחה כדבעי.

             טיעוני הצדדים

3. המאשימה טענה לעונש בכתב והשלימה טיעוניה על-פה. המאשימה טענה כי יש לקבוע מתחם עונש הולם לאירוע המרכזי בתיק, ובנפרד לו לקבוע מתחם עונש הולם ביחס לעבירת האיומים. המאשימה הוסיפה כי מתחם העונש ההולם לאירוע המרכזי בתיק נע בין שלוש לשש שנות מאסר ואילו מתחם העונש ההולם לאירוע האיומים נע בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר. המאשימה עתרה לעונש כולל של ארבע שנות מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי משמעותי למתלוננת.

            המאשימה הפנתה לערכים המוגנים שנפגעו, עמדה על מידת הפגיעה הגבוהה בערכים אלו ועל הצורך להוקיע ולמגר את תופעת האלימות במשפחה הן כלפי בני זוג והן כלפי ילדים. המאשימה הפנתה לחומרה הרבה במעשיו של הנאשם לרבות למשכה של האלימות שהופעלה, לעובדה כי הנאשם בחר להמשיך ולא לחדול ממעשיו האלימים בכל שלב ושלב של האירוע, לנזקים הפיזיים החמורים ארוכי הטווח שנגרמו למתלוננת, לטיפול הרפואי,  לתקופת האשפוז ולאופי הטיפול הרפואי לו נזקקה המתלוננת לרבות התערבות ניתוחית וטיפולי שיקום, לנזק  הנפשי שנגרם למתלוננת כעולה מתסקיר נפגע עבירה, לנזק שנגרם לבנותיו הקטינות של הנאשם שהיו עדות למראה אמן (המתלוננת) החבולה, לנזקים הפוטנציאלים שיכלו להיגרם כתוצאה מהתקיפה ולסיבה הסתמית שהביאה את הנאשם לבצע את העבירות.

            המאשימה הפנתה לעובדה כי הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו ובחר לנהל הליך הוכחות ומכאן שהוא אינו זכאי לטעמה להקלה לה זכאי נאשם המודה, לוקח אחריות וחוסך זמן שיפוטי יקר. המאשימה הוסיפה כי הנאשם ויתר על האפשרות להציג בענייננו תסקיר של שירות המבחן,  כך שלא הוצגה כל תשתית ראייתית שתצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום. המאשימה צרפה פסיקה לתמיכה בטיעוניה.

4. ב"כ הנאשם טענה כי יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכלל העבירות בהן הורשע הנאשם. ב"כ הנאשם טענה כי מתחם העונש ההולם נע בין שנת מאסר וחצי לשלוש שנות מאסר. ב"כ הנאשם עתרה לעונש של שנתיים מאסר. לעניין גובה הפיצוי (ככל שיוחלט להטיל פיצוי), ב"כ הנאשם עתרה לתת משקל לכך שהנאשם שוהה במעצר מזה תקופה ארוכה ואינו עובד.

            ב"כ הנאשם טענה כי גם לאחר הכרעת הדין הנאשם מכחיש כי ביצע את העבירות ומוסיף לטעון כי מדובר בעלילה של המתלוננת כנגדו שנבעה מקנאה על כך שהביא לעולם ילדים מנשים אחרות וממערכת היחסים העכורה ביניהם.

            ב"כ הנאשם הוסיפה כי ביום האירוע המתלוננת היא זו שהחלה לנהוג באלימות כלפי הנאשם, כפי שנהגה לעשות גם בעבר.

            ב"כ הנאשם טענה כי הנזק שנגרם לנאשם ולמשפחתו כתוצאה מהאירוע הוא משמעותי, בין היתר משום שהנאשם איבד את הקשר עם ילדיו לרבות עם ילדתו מנישואיו לאשה אחרת. ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם בשנות ה-50 לחייו, נעדר עבר פלילי, שירת בצה"ל וניהל חיים נורמטיביים עד ליום האירוע. ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם השתתף וסיים בתקופת מעצרו שלוש קבוצות טיפוליות (לא צורף מסמך המאשר זאת מסיבה הקשורה לטענת ב"כ הנאשם בעמדת שב"ס). ב"כ הנאשם צרפה פסיקה לתמיכה בטיעוניה.