בית הדין לעבודה יעכב הליכים עקב המצאות אגודה שיתופית בהליכי פירוק

פ ס ק   ד י ן

סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין

    אגודה שיתופית נמצאת בהליכי פירוק. מונה לה מפרק מפעיל על ידי רשם האגודות השיתופיות. האם כאשר אגודה שיתופית נכנסת להליכי פירוק, מחייב הדבר את בית הדין לעבודה לעכב את ההליכים המשפטיים המתנהלים בפניו כנגד האגודה השיתופית או האם נכון ואפשרי משפטית וראוי עניינית להמשיך בהליכים גם בבית הדין לעבודה.

שני הערעורים שבפנינו הם ערעורי עובדים של ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ על פסק דינו של בית הדין האזורי, השופטת הראשית ורדה וירט לבנה ונציגי הציבור מר אפרים דורשט ומר משה שמר (עב' 300390/96). בית הדין האזורי קיבל את בקשת ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ (בפירוק) לעכב את הדיון בתביעות שהוגשו על ידי המערערים בבית הדין האזורי ולבררן בפני המפרק המפעיל. השאלה המשפטית לה נדרש בית דין זה הינה אפוא  האם כאשר אגודה שיתופית נכנסת להליכי פירוק, על בית הדין לעבודה לעכב את ההליכים המשפטיים המתנהלים בפניו כנגד האגודה השיתופית.

העובדות הצריכות לעניין

ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ היא אגודה שיתופית שהוקמה בשנת 1934, סמוך לאחר פרסום פקודת האגודות השיתופיות. עיסוקה המרכזי הוא ביקורת חשבונות של חבריה ושל גופים הקשורים אליהם בענייני הקואופרציה. באגודה מעל 1,200 חברים, ביניהם האגודות להתיישבות חקלאית וקהילתית על כל סוגיה - קיבוצים, מושבי עובדים, מושבים שיתופיים וישובים קהילתיים, תנועות ההתיישבות עצמן ותאגידים שבשליטתם של הקיבוצים והמושבים. כן חברות בה אגודות שיתופיות דוגמת אגודות לשיווק וארגוני קניות. חברי האגודה הינם לקוחותיה, כאשר האגודה מספקת להם שירותי ביקורת וראיית חשבון תמורת תשלום על ידי החברים -הלקוחות.

עקב מצבה הכלכלי הירוד ויחסי העבודה המעורערים ששררו באגודה ניתן צו פירוק כנגד האגודה. ביום 10.11.94 מינה רשם האגודות השיתופיות "מפרק מפעיל" לאגודה. צו הפירוק פורסם ברשומות ביום 24.11.1994. בעקבות החלטת מינוי מפרק מפעיל לאגודה הוגשו לשר העבודה והרווחה המוסמך לדון בעניין מכוח סעיף 51 לפקודת האגודות השיתופיות, שני עררים על עצם תוקפו וחוקיותו של צו הפירוק. האחד על ידי ועד חברי האגודה יחד עם מספר עובדים והשני על ידי מר זידאן, עובד לשעבר של האגודה. העררים הללו נדונו בפני היועץ המשפטי של משרד העבודה והרווחה, עו"ד יצחק ברק, לו אצל שר העבודה את הסמכות לדון בנושא זה. העררים נדחו על ידו ביום 15.2.1995. מר זידאן הגיש עתירה לבית הדין הגבוה לצדק כנגד החלטת היועץ המשפטי של משרד העבודה (בג"ץ 1409/98). העתירה נמחקה. בית הדין הגבוה לצדק חיווה את דעתו כי אין להתערב בהחלטה בעניין הפירוק. העובדים הופנו להליך בפני רשם האגודות השיתופיות בנוגע לשאלת כיסוי חובות האגודה.

בשנים 1995-1996 הוגשו לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו תביעות כנגד ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ על ידי המערערים ועובדים נוספים. תביעותיהם של העובדים כנגד מתן צו הפירוק נדחו. בקשת המפרק המפעיל לעכב את ההליכים התקבלה.

בערעורים הנדונים בפנינו עתה מבקשים המערערים כי נורה לבית הדין להמשיך בניהול תביעותיהם כנגד ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ למרות צו הפירוק ומינויו של מפרק מפעיל.

בעת הדיון בפנינו פנינו לרשם האגודות השיתופיות על מנת שיודיענו אם מקובל עליו לאפשר לעובדים לקיים דיון בעניין הוכחות החוב שלהם בפני בית הדין לעבודה ולא במסגרת הוכחת החוב למפרק.

רשם האגודות השיתופיות דחה את פנייתנו. הרשם הודיענו שהוא בחן את המלצתנו והגיע למסקנה כי

איני מוצא אפשרות להיעתר להמלצה זו. עיכוב הליכים משפטיים שנוקטים נושים מכל סוג שהוא בהליכי פירוק הנו אחד מהעיקרים היסודיים ביותר של דיני פירוק תאגידים ולמעשה של הליכי חדלות פירעון באופן כללי, מתן אפשרות לנושים לתבוע את הגוף חדל הפירעון באופן כללי מתן אפשרות לנושים לתבוע את הגוף חדל הפירעון בערכאות שיפוטיות שונות במקביל להתנהלותו של הליך חדלות פירעון מעקרת חלק ניכר מהרציונל העומד בבסיס הליכי הפירוק עצמם. רציונל זה שענינו ריכוז מסוג הנכסים (שעל פי רוב הינה מועטה ביחס לנושים) וחלוקתם בין הנושים השונים, לאחר שתביעות הרוב של כולם הוכרעו בהליך אחיד יעיל חסכוני ושוויוני, עלול להיפגע גם בהיבט היעילות גם בהיבט השיוויון. אי ריכוז הוכחות החוב כולן בפני ערכאת הפירוק עלול לגרום נזק מהותי להליך הפירוק ולפגוע בסופו של דבר בכלל הנושים.

לעיקרון מהותי זה של עיכוב ההליכים השיפוטיים בהליכי חדלות פירעון ישנם חריגים מועטים ביותר והמקרה שהוצג בפני אינו נכנס למי מהם. יתר על כן, במקרה הנוכחי, העתרות לבקשתם של אותם עובדים שהופיעו בבית הדין לעבודה עלולה לפגוע ישירות בכל העובדים האחרים (מעל 100 במספרם), שבאופן טבעי מעוניינים בהכרעה מהירה ושוויונית בהוכחות החוב שלהם, ושעמדתם לא הובהרה כלל בפני בית הדין הנכבד וכן גם בנושים אחרים.

המדינה הודיעתנו כי למיטב ידיעת הרשם פעל המפרק בהתאם להחלטתו והכריע בהוכחות החוב של מירב העובדים, ובפרט של המערערים שבפנינו.

ביום 17.9.2002 הגיש המפרק נתונים לבית הדין הארצי לעבודה בצירוף בקשה כי בית הדין יורה על הפסקת ההליכים מאחר וביני לביני נעשה אישור הסדר נושים. המערערים בתגובה התנגדו לעיכוב ההליכים בבית דין זה ועמדו על כך כי ערעורם יוכרע לגופו.

טענות המערערים בערעור 001156/00

המערערים טוענים כי הם הגישו את תביעותיהם לתשלום שכר, רכיבים נוספים ופיצויי פיטורים, היינו, לזכויות סוציאליות לבית הדין האזורי לפני שניתנה ההחלטה בערר על החלטת הרשם ליתן צו פירוק וצו הפירוק נכנס לתוקף. לטענתם גם אם צו הפירוק הוא בעל תוקף הרי הוא נכנס לתוקפו רק ביום 31.12.1997, המועד בו דחה היועץ המשפטי של משרד העבודה את הערר שהגיש מר זידאן על החלטת רשם האגודות השיתופיות ליתן צו פירוק. המערערים טוענים אם כן שקביעת בית הדין האזורי לפיה תביעות המערערים הוגשו לאחר שצו הפירוק נכנס לתוקפו, בטעות יסודה. את טענתם סומכים המערערים על סעיף 46 לפקודת האגודות השיתופיות שכותרתו פירוק אגודות. סעיף קטן 4 לאותו סעיף קובע: