בית הדין לא הכיר בגידול אצל טכנאית רנטגן כפגיעה עקב עבודתה

1.       1.       בפנינו תביעה של התובעת להכיר בה כמי שנפגעה בעבודה כמשמעות הדבר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1995 (להלן - החוק). הרקע לבקשה הוא אבחונה בשנת 1998 כסובלת ממנינגיומה (גידול שפיר היוצא ממעטפת המח) שהוסרה לאחר מכן בניתוח.

2.       2.       תביעתה של התובעת להכיר בה כמי שנפגעה בשל הקרינה במקום עבודתה במחלת מקצוע נדחתה ע"י הנתבע ביום 22.11.99. כתב התביעה הוגש לבית הדין ביום 4.5.00. כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 24.7.04, ובו עתרה להכיר בה כמי שנפגעה בעבודה בשל חשיפתה לקרינה ו/או לחומרים כימיים. ביום 23.1.06 הגישו הצדדים רשימת עובדות ושאלות מוסכמות שיועברו למומחה.

3.       3.       בשל עיכוב בהמצאת החומר הרפואי, רק ביום 17.9.06 מונה פרופ' הרולד י. ברנר כמומחה רפואי שייעץ לבית הדין בשאלות הרפואיות (להלן - המומחה). למומחה הועברו העובדות להלן:

"א.   התובעת ילידת שנת 1940.

ב.      מחודש 11/68 עד שנת 2004 עבדה כרנטגנאית בביה"ח קפלן.

ג.      התובעת עבדה 5 ימים בשבוע. עד מחלתה (3/98) עבדה 8 שעות ביום. לאחר חזרתה לעבודה בחודש 8/98 עבדה ללא חשיפה לקרני רנטגן במשך 4 שעות ביום (ובהמשך 5 שעות ביום).

ד.      במסגרת עבודה ביצעה התובעת צילומי רנטגן לנבדקים, השתתפה בבדיקות אנגיוגרפיות ופולשניות באמצעות קרני רנטגן, שהתה בחדר בו בוצעו שיקופי רנטגן לנבדקים במסגרת בדיקות אנגיוגרפיות (מעבר לתפקידה כרנטגנאית), פיתחה פילמים של צילומי רנטגן  (כאשר עד 1973 שיטת הפיתוח היתה ידנית), ובמסגרת בדיקות ממוגרפיה (בין השנים 1968-69) שהתה בחדר בו היתה מצוייה האמבטיה פתוחה.

ה.     הציוד הבטיחותי שסופק לתובעת להגנה מפני קרינה מייננת הוא סינר עופרת (מתחילת עבודתה), מגן תאירואיד (משנת 1991) וכן תג מדידת קרינה (מתחילת עבודתה) שמוקם מתחת לחלוק העופרת. רק משנת 1991 סופק לתובעת תג קרינה חיצוני, 'תג ראש'.

ו.       משנת 1972 עד שנת 1995 סוג מכשיר האנגיו שבו עשתה התובעת שימוש היה SUPER M100 מתוצרת פיליפס.

ז.      בתקופה הנ"ל ביצעה התובעת בדיקות אנגיוגרפיות ופולשניות כאמור ב-3-2 ימים בשבוע, 2 עד 3 בדיקות ביום עבודה, ובסה"כ מעל 6 פעולות בשבוע.

ח.     האיבר שהיה חשוף בכל רגע שבו הופעלה מכונת השיקוף בחדר, בנוסף לגפיים, היה הראש, שלא היה מוגן.

ט.     המרחק הממוצע שבו היתה התובעת ממוקמת ביחס לנבדק בזמן פעולת השיקוף היה כ-150 ס"מ. התובעת היתה בקשר עין עם שדה הקרינה שנפל על הנבדק.

י.      רצ"ב נתוני קרינה שנמדדו ע"י המרכז למחקר גרעיני נחל שורק, המתייחסים לנתוני הקרינה שנמדדו החל משנת 1991. אין נתונים לגבי חשיפת ראשה של התובעת לקרינה עד לשנת
1991."

4.       4.       למומחה הועברו, בנוסף לחומר הרפואי ולנתוני המדידה של הקרינה, גם חוות דעת של מומחים מטעם הצדדים: פרופ' עפר מרימסקי מטעם התובעת ופרופ' עדי שני מטעם הנתבע.

4.1.    4.1.    פרופ' שני סבור (חוות דעת מיום 8.9.99) כי המנינגיומה התפתחה אצל התובעת "בלא קשר לאופי וסוג עבודתה כטכנאית רנטגן". נימוקיו הם שלוש בתמצית: האחד - רמת הקרינה אליה נחשפה התובעת (לפי הנתונים בסעיף 3 י' לעיל) מסתכמת ב- 1.2 RAD. כמות פחותה בהרבה מרמות הקרינה שיכולות לגרום לגידולים במוח (לכל הפחות כ- 600 RAD); השני -  לפי תקנות הבטיחות מותרת חשיפה של 5 RAD לשנה; השלישי - אין ברשימות שונות בעולם המערבי המתייחסות למחלות מקצוע איזכור לקשר בין עבודה במכוני רנטגן לבין התפתחות מניניגיומה.

4.2.    4.2.    פרופ' מרימסקי סבור (חוות דעת מיום 10.5.06) כי "ניתן לקשור באופן ברור בין החשיפה התעסוקתית של גב' גור לבין התפתחות מחלתה". קביעתו זו נעשתה על סמך חוות דעתו של מר אגאי (מהנדס גרעין ופיזיקאי רפואי) לפיה ספגה התובעת באזור הראש קרינה של כ- 120 RAD, וכן על השוני בין קרינה הנספגת במנות קטנות ולסירוגין במשך 40 שנה (כך מופיע בחוות דעתו) לבין קרינה טיפולית מרוכזת.

5.       5.       ביום 28.12.06 השיב המומחה כדלהלן:

"א) המחלה שממנה סובלת הגב' גור היא מחלה של גידול שפיר היוצא מהעטיפות של המוח