בישיץ נ' מדינת ישראל

החלטה

מבוא

לפניי בקשת המבקש להארכת מועד להישפט בהתאם להוראות סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 (להלן: "החוק"), לפיו חויב המבקש לשלם קנסות בגין "הצגת בית אוכל ככשר" בניגוד להוראת סעיף 3(א) לחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983 (להלן: "חוק הכשרות").

המבקש הינו בעלים של בית עסק לממכר בשר הידוע בשם "אטליז בישיץ" ברח' בארי 8 בני-ברק (להלן: "העסק").

לטענת המבקש, הודעה על "דרישה נוספת לתשלום חוב" נתקבלה אצלו לראשונה ביום 1.10.09 וממנה עולה כי נקנס כמה חודשים קודם לכן על ידי המשיבה בגין "הצגת בית אוכל ככשר".

בעקבות זאת, פנה ב"כ המבקש לתובע המוסמך מטעם המשיבה במכתב מיום 4.10.09 והודיעו כי המבקש לא קיבל מעולם כל דרישה לתשלום חוב כלשהו ולא עבר מעולם עבירה הקשורה לזו הנטענת ועל כן התבקשה המשיבה לעכב את כל פעולות הגבייה ולהמציא את כל החומר הקשור לאישום לרבות, ההודעה על הטלת קנס מינהלי.

במכתבו מיום 20.10.09 הודיע התובע המוסמך כי בתאריך 3.12.08 נערכה ביקורת בעסק על ידי מפקח היחידה הארצית וכי המבקש הציג בפניו תעודת הכשר שאינה ברת תוקף ובכך עבר על חוק הכשרות. אי לכך הושת על המבקש קנס מנהלי קצוב שנשלח אליו בדואר רשום, אולם הלה סרב לקבלו כפי שעולה מאישור המסירה מיום 15.12.08. לאור האמור לעיל, הודיע התובע המוסמך כי משחלפה שנה ממועד סירובו של המבקש לקבל את הקנס ועד לפניית בא כוחו – אינו רשאי עוד לבקש להישפט ו/או לבטל את הקנס בהתאם לחוק.

נוכח האמור במכתבו של התובע המוסמך שב ופנה בא כוחו לאחרון במכתב מיום 25.10.09, דחה את טענותיו העובדתיות של הראשון וביקש את הסכמתו להארכת המועד להישפט, שאם לא כן יאלץ להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט.

בתגובה השיב התובע המוסמך במכתבו מיום 26.10.09 כי:

"...2.התובע המוסמך רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועד האמור בסעיף קטן (א) אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

3.לאחר עיון בתיק הנקנס נמצא כי הנ"ל סרב לקבל את הקנס כאמור במכתבי מיום ב' חשוון תש"ע בצרוף אישור המסירה המעיד על כך ובהתחשב בעובדה כי מפקחי היחידה ביקרו בבית האוכל של מרשך בתאריכים 4.6.2001 וכן 20.12.2005 וכן 3.12.2008 מבלי שהנ"ל תיקן את דרכיו, הופך את מרשך לשור מועד כך שאין אני רואה אפשרות לקבל את בקשתך" (סעיפים 2-3 לתשובה).

תמצית טענות המבקש

ביום 26.11.09 הגיש המבקש את בקשתו בה טען כי: מעולם לא סרב לקבל דואר רשום; מעולם לא הציג תעודת כשרות שאינה ברת תוקף; הואשם בעבירות שלא ביצע; פקחי המשיבה נטפלים אליו ולבעלי עסקים וקונסים אותו על מנת להציק ולגרום להם לשלם למשיבה אגרות והיטלים שונים שלא כדין; פרק הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה הנטענת עד למועד הגשת הבקשה לתובע המוסמך הינו קצר; תשובות התובע המוסמך אינן מנומקות כלל; המבקש לא הועמד מעולם לדין לא בשל העבירה המיוחסת לו ולא בשל עבירה כלשהי ועל כן אינו בגדר "שור מועד".

יפים לעניין זה דברי סגנית הנשיאה כב' השופטת זהבה אגי בבש"א 156535/08 ללזריאן אברהם מרדכי נ' מדינת ישראל (23.6.08) ולפיהם משהחלטת התובע המוסמך לא נומקה - דין הבקשה להתקבל.

תמצית טענות המשיבה

במהלך השנים נערכו כמה ביקורות בהן נמצא העסק ללא תעודת הכשר תקפה (4.6.01 ו-20.12.05) ובגינן הוטלו על המבקש קנסות מנהליים. קנסות אלו נשלחו למען בית העסק כפי שנשלח גם הקנס נשוא הבקשה.

הזכות לבקש להישפט נתונה לאזרח לתקופה קצובה ומוגבלת – תוך 30 יום מעת קבלת הקנס וכן במקרה של איחור מטעמים חריגים בהם הוכיח האזרח כי נבצר ממנו מסיבות מוצדקות להגיב במועד על הטלת הקנס.

במקרה דנן, לא נמצאה כל סיבה מוצדקת ועל כן דין הבקשה להידחות.

דיון

אקדים ואומר כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.