פסק דין
1.בפניי תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר ומאוחר יותר הועברה למסלול של סדר דין מהיר.
ע"פ תקנה 214 לתקסד"א לא אתייחס בפסה"ד לטענות של מי מהצדדים ככל שאני סבור שהן לא נוגעות לעיקרו של הסכסוך.
2.מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת ולכן אציין אותן להלן כבסיס למסקנת פסק הדין.
3.המצב העובדתי:
א.ביום 17.4.07 רכש התובע רהיטים בסך כולל של 9,700 ש"ח לפי פירוט המופיע בהזמנה נספח "א" לתביעה, בחנות רהיטים הנמצאת בכפר דליה ואשר בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה הייתה מנוהלת ובבעלות "כיוף מרכז הרהיטים בע"מ" (ואשר תיקרא להלן - "כיוף").
התשלום עבור הרהיטים בוצע באמצעות כרטיס אשראי "ויזה" של התובע שפרטיו מופיעים בסוף ההזמנה, ומדובר בחלוקה לעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים.
ע"פ ההזמנה, הרהיטים המוזמנים היו אמורים להיות מסופקים לתובע תוך 30 ימי עבודה - מיום ההזמנה 17.4.07.
ב.אין מחלוקת - כי שובר האשראי לא היה מהסוג הנפוץ כיום באמצעות הקופה הרושמת אלא מהסוג הישן - "המגוהץ", הוגש לתיק וסומן ת/1.
בשובר הנדון מוטבע שם התובע-הקונה, מופיע בכתב יד שם המוכר - כיוף, אך בחלקו השמאלי של השובר לא מופיעים "פרטי בית העסק" במקום המיועד לכך - דהיינו פרטי שמו המלא של כיוף, ומס' הספק שלו, ולא מופיעים פרטים של בית עסק אחר.
ג.דהיינו, שם הזכאי לגבות את סכומי ההתחייבות שבשובר אינם מופיעים בו, והתוצאה היא כי ניתן להעבירו לצד רביעי אשר יכול טכנית להטביע בו את פרטיו ולפנות לחברת האשראי, דרכה משלם הקונה את חיוביו, ולגבות את התמורה המופיעה בשובר – וזאת מבלי שהקונה יצר עם צד ד' כל התחייבות משפטית.
ד.ואכן כיוף העביר את השובר לנתבעת, שהינה יצרנית וספקית רהיטים ואשר בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה סיפקה רהיטים לחנותו של כיוף, כפי שעשתה לחנויות רבות ברחבי הארץ איתן היא קשורה בחוזים לאספקה שוטפת של רהיטים.
מנהל הנתבעת, מר יצחק כהן שהעיד בדיון, ציין כי זה נוהל מקובל בין הנתבעת לבין כל החנויות שנמצאות עמה בקשר עסקי. דהיינו עבור הסחורה השוטפת שהן מקבלות מהנתבעת הן משלמות בהמחאות וגם באמצעות שוברי אשראי המתקבלים מלקוחותיהן בתמורה למכירת רהיטים, כאשר השוברים המתקבלים "מגוהצים על החלק" דהיינו ללא פרטי בית העסק המוכר, וזאת על מנת שיהיה ניתן להעבירם לנתבעת.
זאת, ללא קשר בין הסחורה שנמכרה מצד ד' למוכר לבין הסחורה שמכר המוכר לקונה ושתמורתה קיבל ממנו את התשלום בשובר אשראי.
מנהל הנתבעת הוסיף ופירט: בסמוך ולאחר ביצוע העסקה, בית העסק המוכר מוסר טלפונית לנתבעת את פרטיה, סכומים, שם חברת האשראי וכו', מנהל הנתבעת מתקשר טלפונית לחברת האשראי, מקבל אישור טלפוני לסכום העיסקה, ואז חוזר ומדווח לחברת האשראי באמצעות מכשיר "כספית" על העסקה והכסף מועבר ישירות מחברת האשראי - לנתבעת, אשר מזכה ברישומיה את בעל החנות בסכום שהתקבל מחברת האשראי במסגרת חובה השוטף של החנות לנתבעת.
בהקשר זה הוסיף העד כי אין אף צורך בשם הקונה אלא רק בפרטי הכרטיס וסכום העסקה, ובפועל, אין הנתבעת מקבלת תמיד לידיה את השוברים מהחנות ונוכח ההסדר שפורט לעיל, אין לה צורך בכך. ראה עדותו של מנהל הנתבעת בישיבת 13.7.10 עמ' 7 שורה 22 – 7, וכפי שתובא להלן.
ה.אין מחלוקת כי בפועל העבירה חברת האשראי "ויזה כאל" את התשלומים לנתבעת בהתאם לשובר.
ו. כעבור מספר ימים מביצוע העיסקה שנכרתה ביום 17.4.07, החליט התובע לבטל את העיסקה ביום 30.4.07, וכפי שפירט בכתבי הטענות ובמסמכים שבתיק, ובמיוחד, בכתב התביעה שהגיש בביהמ"ש לתביעות קטנות בחיפה בת"ק 2546/07 ושצורף כנספח "ה" לתביעה שבפני, וכמפורט במכתבו לכיוף נושא תאריך 3.6.07 (ללא מיספור הנספח) אשר צורף אף הוא לתביעה הקטנה.
ביום 15.8.07 התקיים דיון בתביעה הקטנה בפני כב' הש' ברסלב, בהעדר כיוף אשר הוזמן כדין לדיון אך לא הופיע, והתובע לאחר שהוזהר כחוק, העיד כדלהלן:
"אני ביטלתי בהסכמה גם במעמד פיזי בחנות מול המוכר שמכר לי את הסחורה וגם בטלפון מול מר כיוף (ביום 30.4.07) – בערך 13 יום אחרי מעמד הרכישה. ביטלתי את הרכישה כתוצאה מבעיות אישיות. הוא לא החזיר לי את הכסף. חברת האשראי אמרה לי שללא האישור של בעל העסק הם לא יכולים לבטל את העסקה".