1.
רקע כללי והשתלשלות ההליכים
התובע הגיש תביעה בדיון מהיר לתשלום שכר עבודה ועמלות בצירוף פיצויי הלנת שכר בגין עבודתו בנתבעת, חברת ליסינג, בחודשים יולי-אוגוסט 05'.
התביעה המקורית כנגד הנתבעת תוקנה בשלב מאוחר יותר בהוספת נתבע אשר לטענת התובע קיבל אותו לעבודה וסיכם עימו תנאי העסקתו, יעקב בראל.
בכתבי ההגנה אשר הוגשו הוכחש קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, כמו גם בין התובע לבין בראל, משקיע כספים בחברה הנתבעת בתמורה להעברת מניותיה לבעלותו, תהליך שטרם הסתיים. עוד נטען כי התובע לא ביצע בפועל עבודה עבור הנתבעת.
בדיון במעמד הצדדים נמחקה התביעה כנגד בראל בהסכמת הצדדים.
מוסכם כי הנתבעת לא שילמה לתובע שכר עבודה.
ההכרעה בשאלת זכאותו של התובע לשכר עבודה הינה פועל יוצא משאלת קיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, לב המחלוקת בתביעה זו.
2.
חומר הראיות
התובע העיד בדיון כי קיבל מבראל, עימו היו לו בעבר יחסים עסקיים "חלקיים", כטענתו, הצעה בעל-פה לתשלום שכר עבודה בסך -.6,000 ש"ח נטו לחודש בתוספת עמלה בשיעור 15% מהרווחים. הצעתו אושרה ע"י התובע במכתבו מיום 22.6.05, נספח א' לכתב התביעה.
התובע החל ביום 23.6.05 "בעבודה פיסית", כטענתו, במקביל לעבודתו במקום אחר, לאחר מכן, מ- 5 או 6 ליולי עבד במשרד הנתבעת. ביום הראשון לעבודתו התקבל ע"י נחשון ניגרקר, מנהלה הרשום של החברה. רעייתו של ניגרקר נתנה לו הוראות מפורשות בהנהלת החשבונות. בכל בוקר התייצב לעבודה בשעה 8.30 וסיים עבודתו בשעה 19.00 או 20.00 לפי הצורך. מפתחות המשרד היו ברשותו ומערכת האזעקה של העסק הופעלה על ידו. התובע נהג לנסוע מהעבודה לביתו במכוניות בבעלות החברה.
במהלך תקופת עבודתו השתתף התובע, לטענתו, בתפיסת רכבים עבור הנתבעת בגין אי תשלום באזור מודיעין. זכאותו לעמלות נובעת משתי עסקאות אופציה ללקוחות, בהתאם לנספחים ג', ד' לכתב התביעה. התובע הפסיק את עבודתו בחברה בסוף חודש 8/05. לטענתו לא הועסקו בחברה עובדים אחרים מלבדו, עובד אחד פוטר. התובע הבהיר בעדותו כי עסקי החברה נוהלו בפועל ע"י בראל, לרבות קבלת החלטות, קבלת העובדים ופיטוריהם, חרף העובדה שבראל לא נרשם כמנהלה הפורמלי של החברה.
בנספחי כתב התביעה נכללו הצעות לפרסום בעיתונים ומקומונים מופנות לנתבעת, בחלקן צויין שמו הפרטי של התובע.
עד התביעה, הבל דובילנסקי, המכיר את התובע מזה שנים גם מעבודה משותפת, העיד כי במסגרת עיסוקיו כמנהל הגרפיקה בשבועון המקומי "יבנתון", אשר היה בעבר בבעלות התובע, פורסמה בחודש 7/05 בהתאם להוראות התובע ואישורו מודעת פרסומת לנתבעת בענין השכרת רכבים.
עוד הוסיף העד וציין כי ביקר פעמיים במשרדי הנתבעת וראה את התובע יושב שם. עם זאת ציין כי לא ידע דבר על טיב היחסים בין התובע לבין הנתבעת ובאם הועסק התובע בחברה, אם לאו.
מעדות נחשון נגרקר, מנהל החברה הנתבעת ובעליה, המכיר את התובע מיבנה, עולה מנגד כי התובע מעולם לא התקבל על ידו לעבודה, אף לא ביצע עבודה כלשהי עבור החברה. לטענתו ביקר התובע בעסקו על מנת "לשתות קפה". העד לא יכול היה להתייחס לשאלת קבלתו של התובע לעבודה ע"י בראל, מכל מקום ציין כי בראל, במעמדו כמתעניין ברכישת החברה בלבד, דבר שלא יצא אל הפועל, לא היה רשאי להעסיק עובדים. עוד ציין העד כי חברה אחרת הוקמה ע"י בראל באישורו ובהסכמתו של נגרקר, חברת נובה ליסינג 05' בע"מ.
הכחשה עדות התובע בענין מעורבותו בתפיסת כלי רכב. נטען כי פעולות מסוג זה בוצעו עבור החברה ע"י קבלני הוצל"פ.
אשר לעיסקאות הנטענות ע"י התובע - אלה בוצעו ע"י עובד אחר, איתן שמואלי, אחד מחמישה עובדים שהעסקו בחברה ופוטר.
פרסומי החברה בוצעו, לטענת העד, ע"י רעייתו במקומון "יבנתון" ובעיתון "ידיעות אחרונות".
עד ההגנה, יעקב בראל, המכיר את התובע למעלה מ- 20 שנה במסגרת קשרים עסקיים וחברתיים, העיד על הסתבכותו של התובע בחובות בעקבות כשלון עסקי הפרסום אשר ניהל. לטענתו, לא היה ביכולתו של התובע ליתן יעוץ מעבר לתחום פרסום מודעות. העד דבק בגירסתו כי התובע כלל לא הועסק על ידו וכי הוא עצמו אינו מוסמך לבצע עסקאות בשם הנתבעת אלא בשיתוף ניגרקר זאת עד תום תהליך רכישת החברה, תהליך שטרם הושלם. עוד הוסיף העד וציין כי בתקופה הרלבנטית לתביעה, הנתבעת לא היתה פעילה. עם זאת, אישר העד כי התובע ביצע פרסום עבור החברה בשתי מודעות. לשם כך הגיע למשרדיה. בעדותו צויין כי משרד הנתבעת נסגר בשעה 17.00.