בינת יישום מערכות בע"מ נ' רל אלקטריק אחזקות (1996) בע"מ

פסק דין

התובעת התקשרה עם הנתבעת בהסכם לפיו קבלה על עצמה ביצוע חלק מהעבודות שהיה על הנתבעת לבצע עבור משרד הבטחון בפיקוד צפון של צה"ל [ להלן: "העבודות" ], בחוזה המכונה והידוע כ Back to Back"" ואשר תמורתו תשולם לתובעת על פי ובהתאם לאישורו של משרד הבטחון.

לאור דרך הדיון שהוסכמה על ידי הצדדים, כפי שלהלן, איני רואה צורך ומקום להרחיב בתיאור העובדות ו/או הנתונים המשפטיים אלא ככל הדרוש, בצמצום, להבנת הנקרא על ידי הצדדים ובאי כחם.

התביעה היא לסכום היתרה המגיעה לתובעת בגין העבודות והוגשה על ידיה ב"סדר דין מקוצר"; באי כח הצדדים אשר ניהלו את הדיון ביעילות רבה הסכימו עוד באותו השלב כי בית המשפט ידון בסכסוך על פי הסמכויות שניתן להקנות לו לפי סעיף 79.א. לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984.

בדיון בדרך זו, אין בית המשפט פוסק את הדין על פי קביעה מוחלטת של העובדות או הפלוגתאות המשפטיות אלא שהוא מתייחס לחומר שבפניו תוך שקלול סיכויים וסיכונים ופוסק את הדין על פי שקלול זה ובמגמת פשרה.

במקרה זה עמדו לרשותי כתב התביעה על כל נספחיו, תצהיר הנתבעת על כל נספחיו וכן סיכומי טענות קצרים שהוגשו על ידי באי כח הצדדים.

בבואי לפסוק את הדין, על פי החומר שבפני, הבאתי, בין היתר, במסגרת שיקולי את הנתונים והשיקולים הבאים:

אין מחלוקת בין הצדדים על הסכום המגיע לתובעת על פי החשבון הסופי שהוגש על ידיה והוא אושר גם על ידי משרד הבטחון.

טענות ההגנה של הנתבעת הן טענות לקיזוז ומשום כך נטל השכנוע לעניין זה מוטל על הנתבעת; לעניין נטל זה אציין כי אין משמעות לכך שהמצהיר מטעמה לא נחקר לאור דרך הדיון שהוסכמה כאמור לעיל.

טענות הקיזוז של הנתבעת הן לפיצוי המגיע לה בגין איחור בביצוע העבודות; נראה בבירור כי איחור אכן היה כאשר התחייבות התובעת הייתה למסירת העבודות ביום 29.12.07 [ ראה נספח 3 לבקשת הרשות להתגונן ] והן נמסרו לכל המוקדם ביום 4.3.08 [ ראה נספח 10 לבקשה הנ"ל ].

אין חולק על כך שהנתבעת קבלה ממשרד הבטחון את כל המגיע לה, לרבות בגין העבודות, וכן פיצוי בגין התארכות משך ביצוע עבודות הפרויקט שבוצע על ידיה בגינו של המזמין, קרי משרד הבטחון, בשיעור של -.50,000 ₪ כפי המסמך נספח 16 לבקשה הנ"ל.

הנתבעת ביקשה ממשרד הבטחון פיצוי עיכובים בסכום של -.220,000 ₪ אולם זה אישר לה פיצוי בסכום הנ"ל, שסיפק אותה בטענותיה כלפי המשרד; טענה לקיזוז בגין הפרש הפיצוי הנדרש ובין הסכום שהתקבל נראית, לפחות לכאורה ולצורך פסיקה זו, כחסרת ממשות.

הפיצוי המוסכם בין הצדדים הוא לתשלום של -.1,500 ₪ לכל יום איחור במסירת העבודות.

לא הועלתה טענה כנגד שיעור פיצוי מוסכם זה וכזה ולעניין הפחתתו ואיני פוסק דבר בעניין סיכויי טענה כזו במקרה זה.

ספק אם יש ראיות דיין לעניין "אשמתה" של התובעת באחור לאור העובדה שמשרד הבטחון היה מוכן לפצות את הנתבעת בגין איחורים.

עשוי הוא, שגם אם יש מקום לפצות את הנתבעת בתשלום בגין איחורי התובעת ולקזז מחשבונה, פיצוי כזה צריך להפחית בגדר הסכומים ששילם משרד הבטחון לנתבעת בגין האיחור.

לאחר שנתתי דעתי, בין היתר, לעובדות והנתונים הנ"ל, ובשקלול כאמור ובמגמת פשרה אני פוסק כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום של -.73,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה מיום 25.9.08 ועד התשלום בפועל וכן את הוצאות המשפט בצרוף ריבית והצמדה כדין ושכ"ט עו"ד בסכום של -.12,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין.

ניתן היום, ה' אייר תשע"א, 09 מאי 2011, בהעדר הצדדים.