ביניני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ ואח' נ' לאה זלוטניק ואח'

השופט י' עמית:

1. בשנת 2007 הגישו המשיבים 19-1 (להלן: המשיבים) תובענה כנגד המערערות, שעילתה מצגי שווא והפרת הסכם בנוגע לחנויות שנרכשו על ידם מהמערערות במרכז קניות ברחובות. המערערות עתרו למחיקת התביעה על הסף, בטענה כי היה על המשיבים לכלול את כל סעדיהם בתביעה ולשלם אגרה מתאימה בגין הסעד הכספי. ואכן, הרשם קיבל הטענה, והורה למשיבים לתקן את כתב התביעה ולשלם אגרה בהתאם. בר"ע על החלטה זו של הרשם, נדחתה.

           המשיבים לא פעלו בהתאם להחלטת הרשם, לא תיקנו את כתב התביעה ולא שילמו אגרה על הסעד הכספי. ביני לביני התנהלו מגעים לפשרה בין הצדדים, והדיון בתביעה זו נדחה מעת לעת. בשלב מסוים, נדחה הדיון ללא מועד, בהתאם לתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א).

           בשנת 2015 הוגשה תובענה כספית חדשה על ידי המשיבים, שרובם היו צד לתובענה הראשונה, שכאמור, הדיון בה הושעה לבקשת הצדדים.

2. בית משפט קמא נעתר לבקשת המערערות והורה על מחיקת התובענה החדשה על הסף, והחזיר את הצדדים להתדיין בתובענה שהושעתה. בשולי הדברים הורה בית המשפט כי האגרה ששולמה בתובענה החדשה (בסכום של מאות אלפי שקלים) תוחזר למשיבים במלואה על מנת שתשמש אותם בתובענה ש"הוקפאה" (והאגרה בגינה טרם שולמה), וכי על המשיבים לעתור להחזיר תובענה זו לרשימת המשפטים התלויים ועומדים. כך נעשה על ידי המשיבים, וההליך שעוכב קיבל מספר תיק חדש והוא עומד לצאת לדרכו.

3. על הוראת בית המשפט לגבי השבת האגרה למשיבים הלינו המערערות בערעור שבפנינו, בטענה כי בית המשפט קמא חרג מסמכותו, באשר ענייננו אינו נופל לד' אמותיה של תקנה 6(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות).

           לשיטת המערערות, המשיבים לא היו זכאים להחזר האגרה בתובענה החדשה, ועליהם לשלם על פי החלטת הרשם דאז אגרה עבור הסעד הכספי בתובענה שעוכבה והוחזרה לרשימת המשפטים התלויים ועומדים.

           המדינה (המשיבה 20) גרסה כי אכן יש קושי בנסיבות המקרה דנן בגביית אגרה הנחזית כאגרה "כפולה" - הן בגין התובענה החדשה שנמחקה והן בגין התובענה שהושעתה - אך אין למשיבים אלא להלין על עצמם על הדרך בה נקטו, בכך שבחרו להגיש תובענה חדשה, במקום לחזור להליך הראשון.

4. דין הערעור להידחות.