בימ"ש עליון, אב"ד הנשיא אשר גרוניס: יישום דיני הפסלות במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

 הנשיא א' גרוניס:

1.        האם וכיצד יש ליישם את דיני הפסלות לגבי ההליך של "דיון חוזר" המוסדר בסעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט)? זו השאלה המתעוררת בערעור הפסלות שלפנינו.

2.        בשנת 2010 תיקן המחוקק את חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ((חוק בתי המשפט (תיקון מס' 59), התש"ע-2010, ס"ח 2253; (להלן – תיקון מספר 59 לחוק בתי המשפט)). בתיקון זה נקבע, כי לא ניתן יהיה להגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטה שנתקבלה בבית המשפט המחוזי (או במחלקה הכלכלית, אם מדובר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו), המאשרת ניהול של תובענה נגזרת או תובענה ייצוגית הנוגעת לניירות ערך. תחת האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור, קבע המחוקק כי ניתן יהיה לעתור ל"דיון חוזר", שיתברר בערכאה בה ניתנה ההחלטה המאשרת את התביעה הנגזרת או התביעה הייצוגית, היינו בבית המשפט המחוזי, ובפני הרכב של שלושה שופטים. במילים אחרות, בניגוד לכלל הרגיל, לפיו הליך השגה ערעורי מוגש לערכאה הגבוהה יותר במעלות הרשות השופטת, קבע המחוקק הליך השגה המוגש לאותה ערכאה. על רקע זה מתעוררת בהליך שלפנינו השאלה הבאה: האם שופט שנתן החלטה המאשרת תביעה נגזרת או תובענה ייצוגית יכול להימנות עם ההרכב שידון בדיון החוזר? ובאופן כללי יותר, האם שופט יכול לדון בהליך מעין ערעורי, בו נבחנת החלטה שהוא עצמו נתן? לשאלה זו, שסברנו כי ראוי להכריע בה במותב תלתא, משיבים אנו היום בשלילה.

רקע

3.        הסוגיה המשפטית העומדת במוקד הערעור דנא התעוררה במסגרת הליך של אישור תביעה נגזרת, שהתברר במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. המשיב 1 (להלן – המשיב) הגיש לערכאה האמורה בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד המערערים והמשיבה 2. הבקשה התבררה לפני כבוד השופטת ד' קרת-מאיר (בדן יחיד). השופטת ד' קרת-מאיר החליטה לאשר את התביעה הנגזרת. המערערים לא השלימו עם ההחלטה. על כן, הם הגישו בקשה לקיים דיון חוזר בהחלטת האישור. בקשה נוספת לדיון חוזר הוגשה אף על ידי המשיבה 2. ההרכב שנקבע לדון בדיון החוזר כלל אף את השופטת ד' קרת-מאיר (כבוד השופטים ד' קרת-מאיר, ח' כבוב ו-ר' רונן). המערערים עתרו לפסילתה של השופטת ד' קרת-מאיר מלשבת בדיון החוזר. טענתם המרכזית הייתה, שאין זה ראוי ששופט ייטול חלק בהליך בו נבחנת החלטה שניתנה על ידו, ולוּ במסגרת דיון חוזר. מותב תלתא של שופטי המחלקה הכלכלית דחה את בקשת הפסלות, ועל החלטה זו הוגש הערעור.

4.        בפתח הדברים מן הראוי להציג בקיצור את המסגרת החוקית הרלוונטית לעניין ההליך של דיון חוזר. תיקון מספר 59 לחוק בתי המשפט כונן את המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. הקמתה של המחלקה הכלכלית נועדה לייעל ולשכלל את האכיפה הפלילית, המינהלית והאזרחית בעניינים כלכליים, כפי שהובהר בדברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 59) (סמכות בעניינים כלכליים), התש"ע-2010, ה"ח 484, עמוד 358; (להלן – הצעת החוק) (וראו גם, עידו באום "מקלות בגלגלים: ערעור ברשות על החלטות ביניים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בנושא כלכלי" משפטים על אתר ג 45, 47-46 (תשע"א) (להלן – באום)). עיון בדברי ההסבר האמורים מלמד, כי המחוקק התכוון להקים מחלקה בעלת הרכב קבוע של שופטים, בה יתבררו מרבית העניינים הנעוצים בדין הכלכלי, הן אלה הפליליים הן אלה האזרחיים, וביחס לתאגידים פרטיים וציבוריים כאחד. זאת, באופן המאפשר התמקצעות של השופטים שידונו בעניינים הכלכליים. המחוקק הגדיר בתיקון מספר 59 לחוק בתי המשפט את שני סוגי ההליכים הנמצאים בסמכותה של המחלקה הכלכלית: הליכים שהם "עניין כלכלי" והליכים שהוגדרו כ"עניין כלכלי-מינהלי" (ראו, סעיפים 42ב, 42ג ו-42ה לחוק בתי המשפט). כאשר מוגש הליך שהוא "עניין כלכלי" לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בהתאם לכללי הסמכות המקומית, הרי שעליו להתברר שם לפני שופטת או שופט המכהנים במחלקה הכלכלית, שכן מדובר בבית המשפט היחיד בו הוקמה מחלקה כלכלית (ראו, סעיף 42ה(א)(1) לחוק בתי המשפט; וראו גם, בש"א 1888/13 אשר צוריאל יזמות בע"מ נ' יוסיקום בע"מ, פיסקאות 6-3 (29.4.2013) (להלן – עניין אשר צוריאל)). לעומת זאת, אם הליך מסויים המהווה "עניין כלכלי" מוגש לבית משפט מחוזי שאינו בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו יוכל הוא להתברר שם באופן עקרוני לפני כל שופט.

5.        שניים מבין סוגי ההליכים שהוגדרו בחוק בתי המשפט כ"עניין כלכלי" (ראו סעיפים 42ב(א)(2) ו-(4) לחוק בתי המשפט, בהתאמה) הם תביעה נגזרת כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999, ובקשה לאישור תובענה ייצוגית ותובענה ייצוגית, לפי פרט 5 שבתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות). עניינו של פרט זה הוא בתביעה בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או ליחידה כמשמעות מונח זה בחוק תובענות ייצוגיות (להלן – תובענה ייצוגית בזיקה לניירות ערך). המשותף לסוגי ההליכים הללו הוא כי בשניהם מוטל על בית המשפט לקבוע, בשלב הראשוני של ההליך, אם יש לאשר את התביעה הנגזרת או את התובענה הייצוגית, לפי העניין. חשוב לציין, כי החלטה המאשרת תביעה נגזרת או תובענה ייצוגית מסווגת כ"החלטה אחרת" לעניין דרך ההשגה עליה. במקרה הרגיל, ובכפוף לחריגים שונים, ניתן להגיש לערכאת הערעור בקשת רשות ערעור על "החלטה אחרת" (לעניין דרך ההשגה על החלטה המאשרת בקשה לתובענה ייצוגית ראו, סעיף 8(ד) לחוק תובענות ייצוגיות; לגבי השגה על החלטה המאשרת תובענה ייצוגית נגד רשות מינהלית, ראו סעיף 12(ב)(3ו) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000). אולם, בסעיף 41(ה)(1) לחוק בתי המשפט, שנחקק במסגרת תיקון מספר 59 לחוק בתי המשפט, קבע המחוקק כי ביחס להחלטה המאשרת תביעה נגזרת או תובענה ייצוגית בזיקה לניירות ערך, לא עומדת אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור. כך קבע המחוקק בהוראת דין זו:

"על אף האמור בסעיף קטן (ב) ובסעיף 8(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, לא תינתן רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי לאשר תובענה ייצוגית לפי פרט 5 לתוספת השנייה לחוק האמור או לאשר תביעה נגזרת לפי סעיף 198 לחוק החברות, התשנ"ט-1999."

6.        לצד הדברים האמורים, לא נחסמה לחלוטין האפשרות להשיג על החלטה המאשרת תביעה נגזרת או תובענה ייצוגית בזיקה לניירות ערך. ראשית, בכל מקרה יכולים בעלי הדין להשיג לפני בית המשפט העליון, במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, גם על ההחלטה המאשרת את התביעה הנגזרת או את התובענה ייצוגית (ראו סעיף 41(ה)(3) לחוק בתי המשפט). אך מה יעשה בעל דין המבקש להשיג על אחת מן ההחלטות האמורות, עוד לפני מתן פסק הדין הסופי בהליך? המחוקק קבע, כי אותו בעל דין יוכל לעתור ל"דיון חוזר", אשר ייערך בבית המשפט בו ניתנה ההחלטה, ולפני מותב של שלושה שופטים. המסלול הדיוני של הדיון החוזר הוסדר בסעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט, שזו לשונו:

"לבקשת בעל דין, יקיים בית המשפט דיון חוזר בהחלטה כאמור בפסקה (1) בהרכב של שלושה שופטים; מצא ההרכב כי בקשה לדיון חוזר מעלה עניין שיש בו חשיבות, רגישות או חידוש מיוחדים, רשאי הוא להורות על העברת הדיון בו לבית המשפט העליון אשר ידון בבקשה לדיון חוזר כאילו היתה ערעור על ההחלטה; על החלטת ההרכב לפי פסקה זו לא תינתן רשות ערעור."