בימ"ש מחוזי חיפה, ש' רון שפירא: גזר דין של אח במרכז שיקומי בחיפה שהורשע בתקיפת חסר ישע בנסיבות מחמירות

הערת מבוא כללית

תיק זה נדון בפני כב' השופט משה גלעד והנאשם אף הודה בפניו בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בדין על ידו. עקב צאתו של השופט גלעד לחופשה, ובהסכמת הצדדים ובאי כוחם, הועבר הליך הטיעון לעונש וגזירת דינו של הנאשם לדיון בפני.

העבירות בהן הורשע הנאשם וכתב האישום המתוקן

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירות המיוחסות לו: עבירה של תקיפת חסר ישע בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 + 382(ב)(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") (ריבוי עבירות); ועבירה של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין.  

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, אשר הוגש במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, הקורבן, ילידת 1932, מאושפזת במחלקה להנשמה ממושכת ושיקום נשימתי במרכז הגריאטרי השיקומי פלימן בחיפה, שהוא מרכז גריאטרי ממשלתי. הקורבן מאושפזת במחלקה מיום 21.11.12, כשהיא חסרת ישע, מונשמת כרונית ואיננה מסוגלת לנשום בכוחות עצמה. הנאשם עובד כאח במחלקה והינו עובד ציבור. ביום 1.4.13, בין השעות 07.30 ל- 08.00 בבוקר, הנאשם ביצע בקורבן בדיקת לחץ דם בצורה אגרסיבית, אשר גרמה לה לכאבים. במהלך ניקוי הפרשות וניתוק צינור ההנשמה של הקורבן, דחף הנאשם את ידיה של הקורבן תוך שהוא גורם לה כאבים. בהמשך ובסמוך לאמור לעיל, תקף הנאשם את הקורבן בכך שתפס את ידיה, תלש בכוח תחבושת שהייתה מחוברת לצווארה וזאת תוך שגרם לה לכאבים עזים, באזור בו מחובר צינור ההנשמה. בהמשך ובסמוך לאמור לעיל, תוך שהנאשם מחליף לקורבן חיתול, כאשר היא ערומה לחלוטין, הפך הנאשם בכוח את הקורבן על צידה, וסובב אותה בצורה אגרסיבית, ובאופן אשר יש בו כדי להשפילה ולבזותה. כאשר לאורך כל הזמן האמור, הקורבן נאנקת מכאבים בעקבות מעשיו של הנאשם. כעבור מספר דקות, ולאחר שהעביר הנאשם את הקורבן מהמיטה לכיסא גלגלים, תקף הנאשם את הקורבן בכך שהכה אותה בראשה באמצעות ידו השמאלית. במעשיו האמורים תקף הנאשם קורבן חסר ישע וכן כעובד ציבור עשה במילוי תפקידו מעשי הפרת אמונים הפוגעים בציבור.

הטיעון לעונש

המאשימה הגישה דיסק של צילומים המתעדים את האירוע.

מטעם ההגנה העידו שתי עובדות אשר עבדו עם הנאשם במרכז הגריאטרי. שתיהן העידו כי הנאשם, כאח, הינו מסור לעבודה, מקצועי, אחראי ואמפתי למטופלים. הן העידו כי המטופלים אוהבים את הנאשם והנאשם פיתח קשרים עם המטופלים ובני משפחתם.

המאשימה טענה כי החומרה בתיק זה נעוצה בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ובמידת הפגיעה בו, בזהות קורבן העבירה וכן ביחס בין הנאשם לקורבן והנזק שנגרם כתוצאה מהעבירה. קורבן העבירה היא קשישה כבת 82, מונשמת כרונית שאינה מסוגלת לנשום בכוחות עצמה. הנאשם עבד באותה עת כאח במחלקה בה הייתה מאושפזת אותה קשישה, כאשר אותה קשישה נזקקת, חסרת ישע ונתונה לחלוטין לחסדיו. הוא שאמור לטפל בה, לדאוג לבריאותה ויש לו גם חובות לא רק כלפי מטופליו אלא גם כלפי בני משפחתה של אותה מטופלת וכלפי חבריו למקצוע. מצופה מאנשים שעוסקים באותה עבודה שיעשו עבודתם נאמנה ויעניקו לאנשים חסרי אונים טיפול ראוי ומכובד. המאשימה הפנתה את ביהמ"ש לדיסק המתעד את מסכת האלימות שהפעיל הנאשם כלפי המתלוננת. נטען כי אותה קורבן נמצאת בהכרה ומבינה היטב את המתרחש וכי האירוע השפיל והכאיב לה, כאשר המעשים נמשכו שוב ושוב באגרסיביות ובאכזריות. נטען כי עצם העובדה שהנאשם שימש כעובד מדינה מהווה נסיבה מחמירה. הנאשם הורשע גם בעבירה של מרמה והפרת אמונים לנוכח העובדה שפגע באמון של הציבור ויכולתה של המדינה לספק טיפול מקצועי בסביבה מוגנת ובטוחה גם לאנשים חסרי ישע שזקוקים לטיפול צמוד. נטען כי הערך החברתי בהקשר הזה מחייב הגנה בנוסף לערך החברתי שנפגע כתוצאה ממעשי הנאשם.

המאשימה טענה עוד כי החברה נמדדת בדרך בה היא מתנהגת עם חלשים והאופן בו התנהג הנאשם כלפי המתלוננת איננו מקובל ויש להעניש עליו בחומרה. נטען כי מתחם הענישה בתיק זה צריך להיות בין שנתיים לארבע שנות מאסר בפועל וכי מתחם כזה מגלם יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה ומידת אשמו של הנאשם. כן מבוקש להטיל על הנאשם עונש מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת. בנוגע לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה מבקשת המאשימה להזכיר כי העבירות בהן חטא הנאשם הן עבירות שבדרך כלל נעברות על ידי אנשים ללא עבר פלילי, המקיימים בדרך כלל חיים נורמטיביים ולכן אין הבדל בין נאשם זה ונאשמים בתיקים אחרים ואין מקום להעדיף את אינטרס השיקום. נטען כי בתסקיר הראשון צוין כי הנאשם ממשיך לעבוד עם קשישים כאשר הוא לא יידע את הנהלת המוסד בו הוא עובד בדבר ההליכים המתנהלים נגדו ולכן יש להעדיף את עיקרון הענישה המוחשית של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. כן נטען כי בתסקיר הראשון שירות המבחן אומר שאין באפשרותו להעריך את רמת הסיכון הנשקף מהנאשם בעוד שבתסקיר המשלים נרשם שהסיכון נמוך אולם שירות המבחן אינו מסביר כיצד הגיע למסקנתו.

ב"כ הנאשם טען כי מדובר בנאשם שלקח אחריות מידית למעשיו, הבין והפנים שהתנהגות כזו אינה מקובלת ופנה לטיפול באופן פרטי ועדיין מטופל גם היום. נטען כי עמיתיו לעבודה של הנאשם העידו לפני ביהמ"ש לגבי אופיו והטיפול המקצועי שנתן כל השנים ושמדובר באירוע חריג. נטען כי מכיוון שמדובר באירוע חריג, שאינו מאפיין את הנאשם, הוא יזם את אותו טיפול על מנת לבדוק מה גרם לאותה התנהגות רגעית שבה הוא חרג מהנורמה המקובלת. נטען כי מדובר במקרה מיוחד ויש לאמץ את המלצות שירות המבחן, במיוחד לאור המחיר הכבד שהנאשם כבר שילם והבנתו את חומרת המעשים וההפנמה האישית שלו ולקיחת האחריות. נטען כי אמנם בפסיקה נהוג להחמיר בעבירות מסוג זה אך המלצת שירות המבחן לקחה בחשבון את חומרת המעשים ואת השיקום האישי של הנאשם.