בימ"ש שלום ת"א, ש' ורדינה סימון: פס"ד בעניין נכס של הכנסיה האוונגלית אפיסקופלית בישראל

1.  הכנסייה האוונגלית אפיסקופלית (להלן: " התובעת" או " הכנסייה") הגישה ביום 23.8.98 תביעה נגד ג'ורג' זוערוב (להלן: " נתבע 1") וניסים זוערוב (להלן: " נתבע 2") (אשר יקראו יחדיו: " הנתבעים") לפינוי וסילוק ידם מבניין הכנסייה, המצוי ברחוב יפת 50, והידוע כגוש 7022 חלקה 65 (להלן: " הנכס") וכן לדמי שימוש ראויים בגין השימוש בנכס.

בכתב התביעה שהגישה, טענה התובעת, כי הינה הבעלים ובעלת זכות החזקה הבלעדית בנכס. עוד טענה, כי בסוף שנות ה - 40 תחילת שנות ה- 50 נתנה לנתבע 1  רשות להתגורר בחדר הצמוד לכנסייה. הרשות שניתנה הנה רשות שימוש שלא בתמורה. מאז ועד היום התגורר נתבע 1 במקום כבר רשות ללא תמורה וללא זכות חזקה.

במהלך שנת 1992, התברר לתובעת, כי הנתבעים הקימו חדר נוסף בחצר האחורית של הכנסייה, ללא ידיעת התובעת וללא הסכמתה ומבלי לקבל היתרים מתאימים מהרשויות. זאת ועוד, במהלך שנת 1992 פלש נתבע 1 לקורידור המוביל מהחדר הראשון למבנה הכנסייה, תפס בו חזקה והחל להשתמש במבנה הכנסייה כמחסן, גם כן ללא ידיעת התובעת, בניגוד לרצונה וללא הסכמתה.

לאחר שנודע לתובעת על המעשים הנ"ל של הנתבעים, פנתה התובעת לנתבעים ביום 13.7.92, באמצעות בא כוחה, והודיעה להם על ביטול הרשות להתגורר בנכס. בנוסף דרשה התובעת מהנתבעים, להרוס את החדר בחצר האחורית של הכנסייה ולפנות מיד את הנכס. כיוון שהנתבעים לא נעתרו לבקשה, חרף פניות חוזרות ונשנות מצידה של התובעת, הגישה התובעת את תביעתה.

2.   הנתבעים העלו מספר טענות הגנה. בין היתר טענו, כי בשנת 1948 הוריו של נתבע מס' 1 היו דיירים מוגנים בדירה בשכונת עג'מי ביפו. נציגים מטעם התובעת פנו אליהם בבקשה, כי ימסרו לכנסייה את דירתם בשכונת עג'מי ובתמורה יעברו להתגורר בכנסייה באופן זמני, עד אשר הכנסייה תבנה עבורם דירה בת שלושה חדרים שתימסר להם וכן תימסר להם גם חנות בקרבת מקום. עוד טענו, כי הם ברי רשות להמשיך להתגורר בנכס לעולמי עד, שכן אין לתובעת זכות לבטל הרשות שניתנה להם ו/או להוריהם להתגורר דרך קבע בדירה, כי הם דיירים מוגנים מכוח הוראות חוק הגנת הדייר, כי התובעת מנועה לדרוש לפנותם מהנכס, שכן תביעת התובעת הוגשה בשיהוי רב, לאחר שהם שינו את מצבם לרעה.

3.   ביום 26.3.03 נתתי פסק דין (להלן: " פסק הדין הראשון") וקבעתי כדלקמן:

א.      אין מחלוקת בין הצדדים באשר לזכות הבעלות והחזקה של הכנסייה בנכס שכן גם הנתבעים הודו בכך הן בתשובות שמסר כל אחד מהם לשאלון והן בעדותו של נתבע 1 בבית המשפט. בעלותה של התובעת בנכס הוכחה על ידי הודאת הנתבעים.

ב.       נוכח הגרסאות הסותרות, שהובאו מפי הנתבעים ולנוכח התרשמותי מעדויותיהם, אין להאמין לגרסת הנתבעים, לפיה מסרו לכנסייה את זכויותיהם בדירת המגורים בה התגוררו כדיירים מוגנים, ועברו לגור בנכס כנגד קבלת הבטחה מהתובעת שיתגוררו במקום ללא הגבלה עד שיקבלו דירה חלופית.

ג.        הנתבעים אינם דיירים מוגנים של התובעת.

ד.       הנתבעים כברי רשות חינם שרשותם בוטלה הינם בבחינת מסיגי גבול.

ה.      הטענה, כי התובעת השתהתה בהגשת התביעה נדחתה.

ו.        הנתבעים חויבו בתשלום דמי שימוש ראויים, תוך אימוץ חוות דעתו של השמאי מטעם התובעת, מר אלירם, באשר לדמי השימוש הראויים.

ז.        הנתבעים נצטוו לפנות ולסלק ידם מהנכס, השייך לכנסייה המצוי ברחוב יפת 50 ביפו והידוע כחלקה 65 בגוש 7022, ולהחזירו לתובעת כשהוא פנוי מכל חפץ ואדם.

4. הנתבעים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין הראשון. במסגרת הדיון באותו ערעור ובטרם נדון הערעור, ביקשו מבית המשפט המחוזי לצרף ראיות נוספות לתיק הערעור. ביום 20.7.06 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי. הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט המחוזי והסכימו כדלקמן:

א.      התיק יוחזר לבית משפט השלום לצורך גביית הראיות הנוספות, שביקשו הנתבעים לצרף בערעור.

ב.       ב"כ התובעת יהיה רשאי להביא ראיות נוספות מטעמו.

ג.        הצדדים ישלימו טיעוניהם ובית המשפט יכריע בעניין ההשלכה של הראיות הנוספות על פסק הדין, אם וככל שתהיה קיימת השלכה כזו.

ד.       בית המשפט קמא לא יהיה כבול בפסיקתו לפסק הדין הקודם.

הסכמתם של הצדדים קיבלה בבית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין והתיק חזר אלי לגביית הראיות הנוספות ולהשלמת טיעונים.

הראיות הנוספות